Jetzt [sagt er doch], dass man sie nicht zu heiligen braucht! Vielmehr: Sie fanden diese und zählten sie auf.
השתא [הא] אמרי לא צריכא לקדושי אלא מצאו את אלו ומנאום
Megilla 10b מגילה
Aufbau der Debatte:Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Und nicht nur diese, sondern jede [Stadt], über die dir eine Überlieferung von deinen Vätern vorliegt, dass sie seit den Tagen Josuas, des Sohnes Nuns, ummauert ist – in ihr gelten alle diese Gebote, weil die erste Heiligung für ihre Zeit geheiligt hat und für die Zukunft geheiligt hat. Das ist ein Widerspruch zwischen Rabbi Jischmael und Rabbi Jischmael!
ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא קשיא דר' ישמעאל אדר' ישמעאל
Es sind zwei Tannaim nach Rabbi Jischmael, dem Sohn Rabbi Joses. Und wenn du willst, sage ich: Diese hat Rabbi Elasar bar Jose gesagt, denn es wird gelehrt: Rabbi Elasar, der Sohn Rabbi Joses, sagte: „die eine Mauer hat“ (Lev 25,30) – auch wenn sie jetzt keine hat, sie aber früher eine hatte.
תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל בר' יוסי ואיבעית אימא הא ר' אלעזר בר יוסי אמרה דתניא ר' אלעזר בר' יוסי אמר אשר לוא חומה (ויקרא כה, ל) אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן:
„Und es geschah in den Tagen des Achaschwerosch.“ Rabbi Levi, und manche sagen Rabbi Jonatan, sagte: Diese Sache ist uns von den Männern der Großen Versammlung überliefert: Überall, wo es heißt „und es geschah“ [wa-jehi], ist es nichts anderes als ein Ausdruck des Leids.
ויהי בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער
„Und es geschah in den Tagen des Achaschwerosch“ (Est 1,1) – da war Haman; „Und es geschah in den Tagen, als die Richter richteten“ (Rut 1,1) – da war eine Hungersnot; „Und es geschah, als der Mensch begann, sich zu mehren“ (Gen 6,1) – „Und der Ewige sah, dass die Bosheit des Menschen groß war“ (Gen 6,5);
ויהי בימי אחשורוש (אסתר א, א) הוה המן ויהי בימי שפוט השופטים (רות א, א) הוה רעב ויהי כי החל האדם לרוב (בראשית ו, א) וירא ה' כי רבה רעת האדם (בראשית ו, ה)
„Und es geschah, als sie vom Osten aufbrachen“ (Gen 11,2) – „Wohlan, wir wollen uns eine Stadt bauen“ (Gen 11,4); „Und es geschah in den Tagen Amrafels“ (Gen 14,1) – „führten sie Krieg“ (Gen 14,2); „Und es geschah, als Josua bei Jericho war“ (Jos 5,13) – „und sein Schwert gezückt in seiner Hand“; „Und der Ewige war mit Josua“ (Jos 6,27) – „Und die Kinder Israel begingen Untreue“ (Jos 7,1); „Und es war ein Mann aus Ramatajim“ (1 Sam 1,1) – „denn Hanna liebte er, der Ewige aber hatte ihren Mutterschoß verschlossen“ (1 Sam 1,5);
ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא, ב) הבה נבנה לנו עיר (בראשית יא, ד) ויהי בימי אמרפל (בראשית יד, א) עשו מלחמה (בראשית יד, ב) ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה, יג) וחרבו שלופה בידו ויהי ה' את יהושע (יהושע ו, כז) וימעלו בני ישראל (יהושע ז, א) ויהי איש אחד מן הרמתים (שמואל א א, א) כי את חנה אהב וה' סגר רחמה (שמואל א א, ה)
„Und es geschah, (als) Samuel alt war“ (1 Sam 8,1) – „und seine Söhne gingen nicht in seinen Wegen“ (1 Sam 8,3); „Und David war auf allen seinen Wegen erfolgreich [, und der Ewige war mit ihm]“ (1 Sam 18,14) – „Und Saul beäugte David [voller Missgunst]“ (1 Sam 18,9); „Und es geschah, als der König in seinem Haus saß“ (2 Sam 7,1) – „Nur du sollst das Haus nicht bauen“ (1 Kön 8,19).
ויהי (כי) זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו (שמואל א ח, ג) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל [וה' עמו] (שמואל א יח, יד) ויהי שאול עוין את דוד (שמואל א יח, ט) ויהי כי ישב המלך בביתו (שמואל ב ז, א) רק אתה לא תבנה הבית (מלכים א ח יט)
Es steht doch geschrieben: „Und es geschah am achten Tag“ (Lev 9,1), und es wird gelehrt: An jenem Tag war Freude vor dem Heiligen, gelobt sei Er, wie an dem Tag, an dem Himmel und Erde erschaffen wurden. Hier steht geschrieben: „Und es geschah am achten Tag“, und dort steht geschrieben: „Und es wurde (Morgen,) ein Tag“ (Gen 1,5)!
והכתיב (ויקרא ט, א) ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (בראשית א, ה) ויהי (בקר) יום אחד
Da starben doch Nadab und Abihu!
הא שכיב נדב ואביהוא
Es steht doch geschrieben: „Und es geschah im vierhundertachtzigsten Jahr“ (1 Kön 6,1); und es steht doch geschrieben: „Und es geschah, als Jakob Rahel sah“ (Gen 29,10); und es steht doch geschrieben: „Und es wurde Abend, und es wurde Morgen, ein Tag“; und es gibt doch den zweiten, und es gibt doch den dritten, und es gibt doch viele!
והכתיב (מלכים א ו, א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה והכתיב (בראשית כט, י) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והאיכא שני והאיכא שלישי והאיכא טובא
Raw Aschi sagte: Bei jedem „und es geschah“ gibt es so und so; „und es geschah in den Tagen“ ist nichts anderes als ein Ausdruck des Leids.
אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער
Fünf [Stellen mit] „und es geschah in den Tagen“ gibt es: „Und es geschah in den Tagen des Achaschwerosch“, „Und es geschah in den Tagen, als die Richter richteten“, „Und es geschah in den Tagen Amrafels“, „Und es geschah in den Tagen des Ahas“ (Jes 7,1), „Und es geschah in den Tagen Jojakims“ (Jer 1,3).
חמשה ויהי בימי הוו ויהי בימי אחשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל (ישעיהו ז, א) ויהי בימי אחז (ירמיהו א, ג) ויהי בימי יהויקים
(Rabbi) Levi sagte: Diese Sache ist uns von unseren Vätern überliefert: Amoz und Amazja waren Brüder. Was lehrt er uns [damit]?
(א"ר) לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו מאי קמ"ל
Wie das, was Rabbi Schmuel bar Nachmani im Namen Rabbi Jonatans sagte: Jede Schwiegertochter, die im Haus ihres Schwiegervaters sittsam ist, wird dessen gewürdigt, dass Könige und Propheten von ihr abstammen. Woher haben wir das? Von Tamar, denn es steht geschrieben: „Und Juda sah sie und hielt sie für eine Dirne, denn sie hatte ihr Gesicht verhüllt“ (Gen 38,15). Weil sie ihr Gesicht verhüllt hatte, hielt er sie für eine Dirne?
כי הא דא"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר דכתיב (בראשית לח, טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה
Vielmehr: Weil sie im Haus ihres Schwiegervaters ihr Gesicht verhüllt hatte und er sie nicht kannte. Sie wurde dessen gewürdigt, dass Könige und Propheten von ihr abstammten: Könige von David; Propheten – denn Rabbi Levi sagte: Uns ist von unseren Vätern überliefert: Amoz und Amazja waren Brüder; und es steht geschrieben: „Die Schauung Jesajas, des Sohnes des Amoz“ (Jes 1,1).
אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד נביאים דא"ר לוי מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו וכתיב (ישעיהו א, א) חזון ישעיהו בן אמוץ
Und Rabbi Levi sagte: Diese Sache ist uns von unseren Vätern überliefert: Der Platz der Lade ist im Maß nicht [mitgezählt].
וא"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה
So wird auch gelehrt: Die Lade, die Mose machte, hatte zehn Ellen [freien Raum] nach jeder Seite. Und es steht geschrieben: „Und vor dem Allerinnersten zwanzig Ellen in der Länge“ (1 Kön 6,20), und es steht geschrieben: „Zehn Ellen der Flügel des einen Keruws, und zehn Ellen der Flügel des anderen Keruws.“ Wo stand dann die Lade selbst? Ist daraus nicht zu entnehmen, dass sie durch ein Wunder stand?
תניא נמי הכי ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח וכתיב (מלכים א ו, כ) ולפני הדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות ארון גופיה היכא הוה קאי אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד
Rabbi Jonatan eröffnete diesen Abschnitt mit einer Einleitung von hier: „Und ich werde mich gegen sie erheben“ usw., „und ich werde von Babel ausrotten Namen und Rest, Spross und Nachkommen, spricht der Ewige“ (Jes 14,22). „Namen“ – das ist die Schrift; „Rest“ – das ist die Sprache; „Spross“ – das ist das Königtum; „und Nachkommen“ – das ist Waschti.
ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו יד, כב) וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה' שם זה הכתב שאר זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי
Rabbi Schmuel bar Nachmani eröffnete diesen Abschnitt mit einer Einleitung von hier: „Statt des Dornstrauchs wird die Zypresse aufwachsen, und statt der Nessel wird die Myrte aufwachsen“ (Jes 55,13).
רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו נה, יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס
„Statt des Dornstrauchs“ – statt Hamans, des Frevlers, der sich selbst zum Götzen machte, wie geschrieben steht: „und auf allen Dornsträuchern und auf allen Weideplätzen“ (Jes 7,19);
תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב (ישעיהו ז, יט) ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים
„wird die Zypresse aufwachsen“ – das ist Mordechai, der das Haupt aller Gewürze genannt wird, denn es heißt: „Und du, nimm dir Gewürze vom Besten, reine Myrrhe [mar deror]“ (Ex 30,23), und wir übersetzen [ins Aramäische]: mare dachje;
יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכי
„statt der Nessel“ – statt Waschtis, der Frevlerin, der Enkelin Nebukadnezars, des Frevlers, der das Polster [refida] des Hauses des Ewigen verbrannte, wie geschrieben steht: „sein Polster aus Gold“ (Hld 3,10);
תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב (שיר השירים ג, י) רפידתו זהב
„wird die Myrte aufwachsen“ – das ist Ester, die Gerechte, die Hadassa genannt wird, denn es heißt: „Und er war der Pflegevater der Hadassa“ (Est 2,7). „Und es wird dem Ewigen zum Namen sein“ (Jes 55,13) – das ist die Lesung der Megilla; „zu einem ewigen Zeichen, das nicht ausgerottet wird“ – das sind die Purimtage.
יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר (אסתר ב, ז) ויהי אומן את הדסה והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים
Rabbi Jehoschua ben Levi eröffnete diesen Abschnitt mit einer Einleitung von hier: „Und es wird geschehen: Wie der Ewige sich über euch freute, euch Gutes zu tun, so wird er [andere] sich freuen lassen, euch Böses zu tun“ (Dtn 28,63).
ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג) והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם
Freut sich denn der Heilige, gelobt sei Er, über den Untergang der Frevler? Es steht doch geschrieben: „als sie vor den Gerüsteten auszogen und sprachen: Dankt dem Ewigen, denn ewig währt seine Gnade“ (2 Chr 20,21), und Rabbi Jochanan sagte: Weshalb heißt es in diesem Dank nicht „denn er ist gut“? Weil der Heilige, gelobt sei Er, sich nicht über den Untergang der Frevler freut.
ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו וא"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים
Und Rabbi Jochanan sagte: Was bedeutet das, was geschrieben steht: „und keiner näherte sich dem anderen die ganze Nacht“ (Ex 14,20)? Die Dienstengel wollten ein Lied anstimmen; da sprach der Heilige, gelobt sei Er: Das Werk meiner Hände ertrinkt im Meer, und ihr wollt ein Lied anstimmen?
ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה
Rabbi Elasar sagte: Er selbst freut sich nicht, aber er lässt andere sich freuen. Das ist auch genau [dem Wortlaut zu entnehmen], denn es steht geschrieben „so wird er sich freuen lassen“ [jasis], und es steht nicht geschrieben „so wird er sich freuen“ [jasus]. Daraus ist es zu entnehmen.
אמר רבי אלעזר הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש ש"מ
Rabbi Abba bar Kahana eröffnete diesen Abschnitt mit einer Einleitung von hier: „Dem Menschen, der vor ihm gut ist, gab er Weisheit und Erkenntnis und Freude“ (Koh 2,26) – das ist Mordechai, der Gerechte; „dem Sünder aber gab er die Mühe, zu sammeln und anzuhäufen“ – das ist Haman; „um es dem zu geben, der vor Gott gut ist“ – das sind Mordechai und Ester, wie geschrieben steht: „Und Ester setzte Mordechai über das Haus Hamans“ (Est 8,2).
רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (קהלת ב, כו) לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן
Rabba bar Ofran eröffnete diesen Abschnitt mit einer Einleitung von hier: „Und ich werde meinen Thron in Elam aufstellen und von dort König und Fürsten vertilgen“ (Jer 49,38) – „König“, das ist Waschti; „und Fürsten“, das sind Haman und seine zehn Söhne.
רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ירמיהו מט, לח) ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זו ושתי ושרים זה המן ועשרת בניו
Raw Dimi bar Jizchak eröffnete diesen Abschnitt mit einer Einleitung von hier:
רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא
Original: Megillah 10b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.