GEMARA: Königsverse wie: „So wahr ich lebe, spricht der [Gott,] der Ewige: Mit starker Hand und mit ausgestrecktem Arm und mit ausgegossenem Grimm will ich über euch König sein“ (Ez 20,33). Und obwohl Raw Nachman sagte: Mit all solchem Zorn möge der Heilige, gelobt sei Er, gegen uns zürnen und uns [nur] erlösen – da es im Zorn gesagt ist, erwähnen wir den Zorn nicht am Anfang des Jahres.
גמ׳ מלכיות כגון (יחזקאל כ, לא) חי אני נאם ה' [אלהים] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואע"ג דא"ר נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן וליפרוקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן
Will man aber Königtum, Erinnerung und Schofar des Unheils über die Götzendiener sprechen, so spricht man es: Königtum wie: „Der Ewige ist König, es zittern die Völker“ (Ps 99,1), und wie: „Der Ewige ist König immer und ewig, die Völker sind aus Seinem Land verschwunden“ (Ps 10,16); Erinnerung wie: „Gedenke, Ewiger, den Söhnen Edoms“ usw. (Ps 137,7); Schofar wie: „Und Gott, der Ewige, wird in den Schofar stoßen und in den Stürmen des Südens einherziehen“ (Sach 9,14), und es steht geschrieben: „Der Ewige der Heerscharen wird sie beschirmen“ (Sach 9,15).
אבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של עובדי כוכבים אומר מלכות כגון (תהלים צט, א) ה' מלך ירגזו עמים וכגון (תהלים י, טז) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו זכרון כגון (תהלים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום וגו' שופר כגון (זכריה ט, יד) וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן וכתיב (זכריה ט, טו) ה' צבאות יגן עליהם
Man erwähnt nicht die Erinnerung eines Einzelnen, selbst nicht zum Guten, wie: „Gedenke meiner, Ewiger, in der Gunst für Dein Volk“ (Ps 106,4), und wie: „Gedenke mir, mein Gott, zum Guten“ (Neh 5,19).
אין מזכירין זכרון של יחיד ואפילו לטובה כגון (תהלים קו, ד) זכרני ה' ברצון עמך וכגון (נחמיה ה, יט) זכרה לי אלהי לטובה
Heimsuchungen gelten wie Erinnerungen, wie: „Und der Ewige suchte Sara heim“ (Gen 21,1), und wie: „Ich habe euch heimgesucht“ (Ex 3,16) – Worte Rabbi Joses. Rabbi Jehuda sagt: Sie gelten nicht wie Erinnerungen.
פקדונות הרי הן כזכרונות כגון (בראשית כא, א) וה' פקד את שרה וכגון (שמות ג, טז) פקוד פקדתי אתכם דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינן כזכרונות
Und nach Rabbi Jose – mag sein, dass Heimsuchungen wie Erinnerungen gelten; aber „Und der Ewige suchte Sara heim“ ist die Heimsuchung eines Einzelnen! Da Viele von ihr abstammen, gleicht es den Vielen.
ולר' יוסי נהי נמי דפקדונות הרי הן כזכרונות וה' פקד את שרה פקדון דיחיד הוא כיון דאתו רבים מינה כרבים דמיא
„Erhebt, ihr Tore, eure Häupter, und erhebt euch, ihr ewigen Pforten, dass einziehe der König der Herrlichkeit! Wer ist (er) dieser König der Herrlichkeit? Der Ewige, stark und gewaltig, der Ewige, gewaltig im Kampf. Erhebt, ihr Tore, eure Häupter, und erhebt [euch], ihr ewigen Pforten, dass einziehe der König der Herrlichkeit! Wer ist er, dieser König der Herrlichkeit? Der Ewige der Heerscharen, Er ist der König der Herrlichkeit, Sela“ (Ps 24,7–10). Der erste [Teil zählt als] zwei, der zweite als drei – Worte Rabbi Joses.
(תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי (הוא) זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ראשונה שתים שניה שלש דברי ר' יוסי
„Singt Gott, singt, singt unserem König, singt! Denn König der ganzen Erde ist Gott“ (Ps 47,7–8) – zwei, Worte Rabbi Joses; Rabbi Jehuda sagt: einer. Und sie stimmen überein [bei]: „Gott ist König über die Völker, Gott sitzt auf Seinem heiligen Thron“ (Ps 47,9), dass es einer ist.
(תהלים מז, ז) זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלהים שתים דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אחת ושוין (תהלים מז, ט) במלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו שהיא אחת
Eine Erinnerung, in der Lärmblasen vorkommt, wie: „Ruhetag, Gedenken des Lärmblasens, heilige Berufung“ (Lev 23,24), spricht man mit den Erinnerungsversen und spricht man mit den Schofarversen – Worte Rabbi Joses. Rabbi Jehuda sagt: Man spricht ihn nur mit den Erinnerungsversen [allein].
זכרון שיש בו תרועה כגון (ויקרא כג, כד) שבתון זכרון תרועה מקרא קדש אומרה עם הזכרונות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינו אומרה אלא עם הזכרונות [בלבד]
Ein Königtum, bei dem Lärmblasen vorkommt, wie: „Der Ewige, sein Gott, ist mit ihm, und Jubel um den König ist in ihm“ (Num 23,21), spricht man mit den Königsversen und spricht man mit den Schofarversen – Worte Rabbi Joses. Rabbi Jehuda sagt: Man spricht ihn nur mit den Königsversen allein.
מלכות שיש עמו תרועה כגון (במדבר כג, כא) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה אלא עם המלכיות בלבד
Lärmblasen, bei dem nichts [anderes] steht, wie: „Ein Tag des Lärmblasens soll er euch sein“ (Num 29,1), spricht man mit den Schofarversen – Worte Rabbi Joses. Rabbi Jehuda sagt: Man spricht ihn überhaupt nicht.
תרועה שאין עמה לא כלום כגון (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם אומרה עם השופרות דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה כל עיקר:
Man beginnt mit der Tora und schließt mit einem Propheten. Rabbi Jose sagt: Hat man mit der Tora geschlossen, hat man erfüllt. „Hat man geschlossen“ – nachträglich ja, von vornherein nicht? Es wurde doch gelehrt: Rabbi Jose sagt: Wer mit der Tora schließt, der ist lobenswert! – Sage: „man schließt“.
מתחיל בתורה ומשלים בנביא רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא: אם השלים דיעבד אין לכתחילה לא והתניא ר' יוסי אומר המשלים בתורה ה"ז משובח אימא משלים
Er lehrt doch „hat man geschlossen“ – nachträglich ja, von vornherein nicht! So meint er es: Man beginnt mit der Tora und schließt mit einem Propheten. Rabbi Jose sagt: Man schließt mit der Tora, und hat man mit einem Propheten geschlossen, hat man erfüllt. So wurde auch gelehrt: Rabbi Elasar, Sohn Rabbi Joses, sagte: Die Altfrommen schlossen sie mit der Tora.
והא אם השלים קתני דיעבד אין לכתחילה לא הכי קאמר מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא תניא נמי הכי אמר רבי אלעזר ברבי יוסי וותיקין היו משלימין אותה בתורה
Gut – Erinnerungs- und Schofarverse gibt es viele; Königsverse aber gibt es [in der Tora] nur drei: „Der Ewige, sein Gott, ist mit ihm, und Jubel um den König ist in ihm“ (Num 23,21); „Und Er wurde König in Jeschurun“ (Dtn 33,5); „Der Ewige wird König sein immer und ewig“ (Ex 15,18). Und wir brauchen zehn, und es gibt sie nicht!
בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא אלא מלכיות תלת הוא דהויין (במדבר כג, כא) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו (דברים לג, ה) ויהי בישורון מלך (שמות טו, יח) ה' ימלוך לעולם ועד ואנן בעינן עשר וליכא
Raw Huna sagte: Komm und höre: „Höre, Israel, der Ewige ist unser Gott, der Ewige ist einzig“ (Dtn 6,4) ist ein Königsvers – Worte Rabbi Joses; Rabbi Jehuda sagt: Er ist kein Königsvers.
אמר רב הונא ת"ש (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות
„So erkenne heute und nimm es dir zu Herzen, dass der Ewige der Gott ist, keiner sonst“ (Dtn 4,39) ist ein Königsvers – Worte Rabbi Joses; Rabbi Jehuda sagt: Er ist kein Königsvers. „Dir wurde es gezeigt, damit du erkennst, dass der Ewige der Gott ist, keiner sonst außer Ihm“ (Dtn 4,35) ist ein Königsvers – Worte Rabbi Joses; Rabbi Jehuda sagt: Er ist kein Königsvers.
(דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים אין עוד מלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות (דברים ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו מלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות:
GEMARA: Was ist der Unterschied, dass der zweite blasen lässt? Wegen „In der Menge des Volkes liegt die Pracht des Königs“ (Spr 14,28). Wenn dem so ist, soll man auch das Hallel beim zweiten sprechen, wegen „In der Menge des Volkes liegt die Pracht des Königs“!
גמ׳ מאי שנא שני מתקיע משום (משלי יד, כח) דברוב עם הדרת מלך אי הכי הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך
Vielmehr: Was ist der Unterschied beim Hallel, dass es beim ersten [ist]? Weil die Eifrigen den Geboten zuvorkommen. Dann soll man auch das Blasen beim ersten machen, weil die Eifrigen den Geboten zuvorkommen!
אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין מקדימין למצות תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות
Da er sagt „zur Zeit des Hallel“, folgt daraus, dass es an Rosch Haschana kein Hallel gibt. Was ist der Grund? Rabbi Abbahu sagte: Die Dienstengel sprachen vor dem Heiligen, gelobt sei Er: Herr der Welt, weshalb sprechen die Israeliten kein Lied vor Dir an Rosch Haschana und am Versöhnungstag? Er sprach zu ihnen: Ist es möglich, dass der König auf dem Thron des Gerichts sitzt, die Bücher des Lebens und die Bücher des Todes vor Ihm geöffnet sind, und Israel spricht ein Lied?
מדקאמר בשעת הלל מכלל דבראש השנה ליכא הלל מ"ט אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה:
MISCHNA: Wegen des Schofars von Rosch Haschana überschreitet man nicht den Schabbatbezirk, räumt man keinen Steinhaufen weg, steigt man nicht auf einen Baum, reitet man nicht auf einem Tier und schwimmt man nicht über das Wasser; und man schneidet ihn nicht zurecht, weder mit etwas, das unter [das rabbinische Verbot der] Schewut fällt, noch mit etwas, das unter ein Verbot [der Tora] fällt. Will man aber Wasser oder Wein hineingeben, so gebe man es hinein.
מתני׳ שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין על פני המים ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן
Man hindert die Kinder nicht am Blasen, sondern man befasst sich mit ihnen, bis sie es lernen. Wer sich [bloß] übt, hat [die Pflicht] nicht erfüllt, und wer von einem hört, der sich [bloß] übt, hat nicht erfüllt.
אין מעכבין את התנוקות מלתקוע אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו והמתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא:
GEMARA: Was ist der Grund? Der Schofar ist ein Gebot, und der Feiertag ist ein Gebot und ein Verbot, und ein Gebot verdrängt nicht ein Verbot und ein Gebot.
גמ׳ מ"ט שופר עשה הוא ויו"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה:
Man steigt nicht auf einen Baum und reitet nicht auf einem Tier usw. Jetzt, wo du bei Rabbinischem sagst: nein – ist es bei [Verboten] der Tora noch nötig? Er lehrt [nach der Art]: dies, und erst recht dies.
לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה כו': השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא זו ואין צריך לומר זו קתני:
Original: Rosh Hashanah 32b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.