Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 1Einwand 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
„Danach werden die Kinder Israel umkehren und den Ewigen, ihren Gott, suchen und David, ihren König“ (Hos 3,5). Und sobald David gekommen ist, kommt das Gebet, wie es heißt: „Und ich will sie zu meinem heiligen Berg bringen und sie erfreuen in meinem Bethaus“ (Jes 56,7).
(הושע ג, ה) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וכיון שבא דוד באתה תפלה שנאמר (ישעיהו נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי
Und sobald das Gebet gekommen ist, kommt der Opferdienst, wie es heißt: „Ihre Brandopfer und ihre Schlachtopfer werden wohlgefällig sein auf meinem Altar“ (Jes 56,7). Und sobald der Opferdienst gekommen ist, kommt der Dank, wie es heißt: „Wer Dank opfert, ehrt mich“ (Ps 50,23).
וכיון שבאת תפלה באת עבודה שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וכיון שבאת עבודה באתה תודה שנאמר (תהלים נ, כג) זובח תודה יכבדנני
Und was veranlasste sie, den Priestersegen nach dem Dank zu sagen? Denn es steht geschrieben: „Und Aaron erhob seine Hände gegen das Volk und segnete sie, und er stieg herab, nachdem er das Sündopfer, das Brandopfer und das Friedensopfer vollzogen hatte“ (Lev 9,22).
ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה דכתיב (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים
Sag doch: vor dem Opferdienst! – Das kommt dir nicht in den Sinn, denn es steht geschrieben: „und er stieg herab, nachdem er das Sündopfer vollzogen hatte“ usw. Steht denn geschrieben: „um zu vollziehen“? „Nachdem er vollzogen hatte“ steht geschrieben.
אימא קודם עבודה לא ס"ד דכתיב וירד מעשות החטאת וגו' מי כתיב לעשות מעשות כתיב
Und was veranlasste sie, „Gib Frieden“ nach dem Priestersegen zu sagen? Denn es steht geschrieben: „Und sie sollen meinen Namen auf die Kinder Israel legen, und ich will sie segnen“ (Num 6,27), und der Segen des Heiligen, gelobt sei Er, ist Frieden, wie es heißt: „Der Ewige segnet sein Volk mit Frieden“ (Ps 29,11).
ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב (במדבר ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב"ה שלום שנאמר (תהלים כט, יא) ה' יברך את עמו בשלום
Wenn aber hundertzwanzig Älteste, unter ihnen einige Propheten, die Tefilla in ihrer Reihenfolge festgesetzt haben – was hat dann Schimon ha-Pakuli geordnet? – Man hatte sie vergessen, und er ordnete sie aufs Neue.
וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר שכחום וחזר וסדרום
Von da an weiter ist es verboten, das Lob des Heiligen, gelobt sei Er, [weiter] zu erzählen. Denn Rabbi Elasar sagte: Was bedeutet, was geschrieben steht: „Wer kann die Machttaten des Ewigen aussprechen, all sein Lob verkünden?“ (Ps 106,2)? Wem ziemt es, die Machttaten des Ewigen auszusprechen? Dem, der all sein Lob verkünden kann.
מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה דא"ר אלעזר מאי דכתיב (תהלים קו, ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו
Rabba bar bar Chana sagte im Namen Rabbi Jochanans: Wer das Lob des Heiligen, gelobt sei Er, übermäßig erzählt, wird aus der Welt entwurzelt, wie es heißt: „Wird ihm erzählt, dass ich rede? Wenn ein Mensch spräche, würde er verschlungen“ (Ijob 37,20).
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר (איוב לז, כ) היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע
Rabbi Jehuda aus Kfar Gibboraja – manche sagen: aus Kfar Gibbor Chajil – trug vor: Was bedeutet, was geschrieben steht: „Dir ist Schweigen Lobpreis“ (Ps 65,2)? Das beste Heilmittel von allen ist das Schweigen. Als Raw Dimi kam, sagte er: Im Westen sagt man: Ein Wort ist einen Sela wert, Schweigen zwei.
דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל מאי דכתיב (תהלים סה, ב) לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין:
„Hat er sie auswendig gelesen, so hat er [seine Pflicht] nicht erfüllt“ usw. Woher wissen wir das? Rawa sagte: Es ergibt sich [aus der Analogie] „Gedenken“ – „Gedenken“. Hier steht geschrieben: „Und diese Tage werden gedacht“ (Est 9,28), und dort steht geschrieben: „Schreibe dies zum Gedenken in ein Buch“ (Ex 17,14). Wie dort in einem Buch, so auch hier in einem Buch.
קראה על פה לא יצא וכו': מנלן אמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם (שמות יז, יד) כתב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר
Und woher [wissen wir], dass dieses Gedenken ein Lesen ist? Vielleicht bloß ein Betrachten! – Das kommt dir nicht in den Sinn, (denn es steht geschrieben:) „Gedenke“ (Dtn 25,17) – etwa im Herzen? Wenn es heißt: „Vergiss nicht“ (Dtn 25,19), so ist ja das Vergessen des Herzens gesagt. Wie erfülle ich dann „Gedenke“? Mit dem Mund.
וממאי דהאי זכירה קריאה היא דלמא עיון בעלמא לא סלקא דעתך (דכתיב) (דברים כה, יז) זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:
„Hat er sie in Übersetzung gelesen, so hat er [seine Pflicht] nicht erfüllt“ usw. Wie ist der Fall? Wollte man sagen, sie ist im Urtext geschrieben, und er liest sie in Übersetzung, so ist das ja [dasselbe wie] auswendig! – Es ist nur nötig für den Fall, dass sie in Übersetzung geschrieben ist und er sie in Übersetzung liest.
קראה תרגום לא יצא וכו': היכי דמי אילימא דכתיבה מקרא וקרי לה תרגום היינו על פה לא צריכא דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום:
„Doch liest man sie für Fremdsprachige in der fremden Sprache“ usw. Du hast doch gesagt: Hat er sie in irgendeiner Sprache gelesen, so hat er [seine Pflicht] nicht erfüllt! – Raw und Schmuel sagten beide: In der griechischen Fremdsprache.
אבל קורין אותה ללועזות בלעז וכו': והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בלעז יווני
Wie ist der Fall? Wollte man sagen, sie ist in assyrischer Schrift geschrieben, und er liest sie griechisch, so ist das ja [dasselbe wie] auswendig! Rabbi Acha sagte im Namen Rabbi Elasars: Dass sie in griechischer Sprache geschrieben ist.
היכי דמי אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית היינו על פה א"ר אחא א"ר אלעזר שכתובה בלעז יוונית
Und Rabbi Acha sagte im Namen Rabbi Elasars: Woher, dass der Heilige, gelobt sei Er, Jakob „El“ [Gott] nannte? Wie es heißt: „Und er nannte ihn El, den Gott Israels“ (Gen 33,20). Denn wenn du meinst, Jakob habe den Altar „El“ genannt, so hätte es heißen müssen: „Und Jakob nannte ihn“. Vielmehr: „Und er nannte ihn“, Jakob, „El“ – und wer nannte ihn „El“? Der Gott Israels.
וא"ר אחא א"ר אלעזר מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר (בראשית לג, כ) ויקרא לו אל אלהי ישראל דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלהי ישראל
Man wandte ein: Hat er sie koptisch, hebräisch [in althebräischer Schrift], elamitisch, medisch oder griechisch gelesen, so hat er [seine Pflicht] nicht erfüllt!
מיתיבי קראה גיפטית עברית עילמית מדית יוונית לא יצא
Dies ist nur mit Folgendem zu vergleichen: Koptisch für Kopten, hebräisch für Hebräer, elamitisch für Elamiter, griechisch für Griechen – so hat er [seine Pflicht] erfüllt.
הא לא דמיא אלא להא גיפטית לגיפטים עברית לעברים עילמית לעילמים יוונית ליוונים יצא
Wenn dem so ist, warum beziehen Raw und Schmuel unsere Mischna auf die griechische Fremdsprache? Man beziehe sie auf jede Fremdsprache! [Vielmehr ist unsere Mischna wie die Baraita;] und als [die Lehre] von Raw und Schmuel gesagt wurde, wurde sie allgemein gesagt: Raw und Schmuel sagten beide: Die griechische Fremdsprache ist für jeden tauglich.
אי הכי רב ושמואל אמאי מוקמי לה למתני' בלעז יוונית לוקמה בכל לעז [אלא מתניתין כברייתא] וכי איתמר דרב ושמואל בעלמא איתמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו לעז יווני לכל כשר
Es wird doch gelehrt: Griechisch für Griechen – ja, für alle Welt nicht! – Sie sagten es nach Rabban Schimon ben Gamliel, denn wir haben in der Mischna gelernt: Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Auch bei Büchern erlaubte man nicht, dass sie [in einer anderen Sprache] geschrieben werden, außer griechisch.
והא קתני יוונית ליוונים אין לכולי עלמא לא אינהו דאמור כרשב"ג דתנן רשב"ג אומר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית
So mögen sie sagen: Die Halacha ist wie Rabban Schimon ben Gamliel! – Hätten sie gesagt, die Halacha sei wie Rabban Schimon ben Gamliel, so hätte ich gemeint, diese Worte gelten für die übrigen Bücher, bei der Megilla aber, in der „nach ihrer Schrift“ geschrieben steht, sage ich: nicht. Darum lehrt er es uns.
ולימרו הלכה כרשב"ג אי אמרי הלכה כרשב"ג הוה אמינא הני מילי שאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא קמ"ל:
„Und der Fremdsprachige, der sie in assyrischer Schrift gehört hat, hat [seine Pflicht] erfüllt“ usw. Er weiß doch nicht, was sie sagen! – Es ist wie bei Frauen und Ungebildeten.
והלועז ששמע אשורית יצא וכו': והא לא ידע מאי קאמרי מידי דהוה אנשים ועמי הארץ
Rabina wandte ein: Wissen wir denn [die Bedeutung von] „die Achaschteranim, die Söhne der Rammachim“ (Est 8,10)? Vielmehr [gilt] das Gebot des Lesens und der Bekanntmachung des Wunders; so auch hier: das Gebot des Lesens und der Bekanntmachung des Wunders.
מתקיף לה רבינא אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא הכא נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא:
„Hat er sie mit Unterbrechungen [sirugin] gelesen, so hat er [seine Pflicht] erfüllt“ usw. Die Gelehrten wussten nicht, was „sirugin“ bedeutet. Da hörten sie die Magd im Haus Rabbis, die zu den Gelehrten, die mit Pausen ins Haus Rabbis eintraten, sagte: Wie lange wollt ihr noch „sirugin, sirugin“ hereinkommen?
קראה סירוגין יצא וכו': לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין
Die Gelehrten wussten nicht, was „chalaglogot“ bedeutet. Da hörten sie die Magd im Haus Rabbis, die zu einem Mann, der Portulak verstreute, sagte: Wie lange willst du noch deinen Chalaglog verstreuen?
לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך
Die Gelehrten wussten nicht, was „Salseleha, und sie wird dich erhöhen“ (Spr 4,8) bedeutet. Da hörten sie die Magd im Haus Rabbis, die zu einem Mann, der mit seinem Haar herumspielte, sagte: Wie lange willst du noch mit deinem Haar „mesalsel“ [kräuseln]?
לא הוו ידעי רבנן מאי (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך
Die Gelehrten wussten nicht, was „Wirf auf den Ewigen deine Jehawa“ (Ps 55,23) bedeutet. Rabba bar bar Chana sagte: Einmal ging ich mit einem Araber und trug eine Last, und er sagte zu mir: Nimm deine Jehawa [Last] und wirf sie auf mein Kamel!
לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נה, כג) השלך על ה' יהבך אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי
Die Gelehrten wussten nicht, was „Und ich will es fegen mit dem Besen der Vernichtung“ (Jes 14,23) bedeutet. Da hörten sie die Magd im Haus Rabbis, die zu ihrer Gefährtin sagte: Nimm den Tatita [Besen] und feg das Haus!
לא הוו ידעי רבנן מאי (ישעיהו יד, כג) וטאטאתיה במטאטא השמד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא
Die Rabbanan lehrten: Hat er sie mit Unterbrechungen gelesen, so hat er [seine Pflicht] erfüllt;
ת"ר קראה סירוגין יצא
Original: Megillah 18a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.