sind eins.
אחת היא
Kidduschin 36a קידושין
Aufbau der Debatte:Mischna 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Abaje sagte: Das ist der Grund Issis: Er leitet „Glatze“ – „Glatze“ von den Söhnen Aarons ab: Wie dort Frauen befreit sind, so sind auch hier Frauen befreit.
אביי אמר היינו טעמא דאיסי דגמר קרחה קרחה מבני אהרן מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות
Und wenn wir meinen, dass der Vers, wo er geschrieben steht, für den ganzen Abschnitt geschrieben ist, so sollte die Schrift darüber schweigen, und es ergäbe sich durch einen Schluss vom Leichteren auf das Schwerere, denn ich würde sagen: Wenn [es schon] bei den Kohanim, denen die Schrift zusätzliche Gebote auferlegt hat, [heißt:] die Söhne Aarons und nicht die Töchter Aarons, um wie viel mehr bei Israeliten!
ואי סבירא לן דכי כתיב קרא בכולי עניינא הוא דכתיב נשתוק קרא מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות בני אהרן ולא בנות אהרן ישראל לא כ"ש
Wäre die Gesera schawa nicht, hätte ich gesagt: Der Zusammenhang ist unterbrochen.
אי לאו ג"ש הוה אמינא הפסיק הענין
Auch jetzt sollten wir sagen: Der Zusammenhang ist unterbrochen! Und was die Gesera schawa betrifft – die braucht er für das, was gelehrt wurde: „Sie sollen sich keine Glatze scheren“ (Lev 21,5) – man könnte meinen, selbst wenn er vier oder fünf Glatzen geschoren hat, sei er nur einmal schuldig? Die Schrift sagt: „Glatze“, um für jede einzelne schuldig zu sprechen.
השתא נמי נימא הפסיק הענין ואי משום ג"ש מיבעי ליה לכדתניא לא יקרחו יכול אפילו קרח ארבע וחמש קרחות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל קרחה לחייב על כל אחת ואחת
„An ihrem Kopf“ – was lehrt die Schrift damit? Weil es heißt: „Ihr sollt euch nicht ritzen und keine Glatze zwischen euren Augen machen um eines Toten willen“ (Dtn 14,1), könnte man meinen, er sei nur für [die Stelle] zwischen den Augen schuldig; woher, dass der ganze Kopf eingeschlossen ist? Die Schrift sagt: „an ihrem Kopf“, um für den Kopf ebenso wie für [die Stelle] zwischen den Augen schuldig zu sprechen.
בראשם מה ת"ל לפי שנאמר (דברים יד, א) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים מנין לרבות כל הראש תלמוד לומר בראשם לחייב על הראש כבין העינים
Und da habe ich nur die Kohanim, denen die Schrift zusätzliche Gebote auferlegt hat; Israeliten, woher wissen wir es? Hier heißt es „Glatze“, und dort heißt es „Glatze“: Wie man hier für jede einzelne Glatze schuldig ist und für den Kopf ebenso wie für [die Stelle] zwischen den Augen schuldig ist, so ist man auch dort für jede einzelne Glatze schuldig und für den Kopf ebenso wie für [die Stelle] zwischen den Augen schuldig.
ואין לי אלא כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות ישראל מנלן נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים
Und wie dort um eines Toten willen, so auch hier um eines Toten willen. – Wenn so, hätte die Schrift [das Verb] „qarach“ schreiben sollen; was [soll das Nomen] „qorcha“ [Glatze]? Folgt daraus beides.
ומה להלן על מת אף כאן על מת א"כ נכתוב קרא קרח מאי קרחה שמעת מינה תרתי
Rawa sagte: Das ist der Grund Issis: Er leitet „zwischen euren Augen“ von den Tefillin ab: Wie dort Frauen befreit sind, so sind auch hier Frauen befreit. Und Rawa – was ist der Grund, dass er nicht wie Abaje sagt? „Qarach“ – „qorcha“ leuchtet ihm nicht ein.
רבא אמר היינו טעמא דאיסי דיליף בין עיניכם מתפילין מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות ורבא מאי טעמא לא אמר כאביי קרח קרחה לא משמע ליה
Und Abaje – was ist der Grund, dass er nicht wie Rawa sagt? Er sagt dir: Die Tefillin selbst lernt man von hier: Wie dort der Ort, an dem man die Glatze macht, auf der Höhe des Kopfes ist, so ist auch hier der Ort des Anlegens auf der Höhe des Kopfes.
ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא אמר לך תפילין גופייהו מהכא גמר לה מה להלן מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש אף כאן מקום הנחה בגובה הראש
Und sowohl nach Abaje als auch nach Rawa – was legen sie aus diesem „Söhne seid ihr“ aus? Das braucht man für das, was gelehrt wurde: „Söhne seid ihr dem Ewigen, eurem Gott“ – wenn ihr euch wie Söhne verhaltet, werdet ihr Söhne genannt; verhaltet ihr euch nicht wie Söhne, werdet ihr nicht Söhne genannt. Worte Rabbi Jehudas.
ובין לאביי ובין לרבא האי בנים אתם מאי דרשי ביה האי מיבעי לכדתניא בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה
Rabbi Meir sagt: So oder so werdet ihr Söhne genannt, denn es heißt: „Törichte Söhne sind sie“ (Jer 4,22); und es heißt: „Söhne, in denen keine Treue ist“ (Dtn 32,20); und es heißt: „Same von Übeltätern, verderbte Söhne“ (Jes 1,4); und es heißt: „Und es wird geschehen: An dem Ort, wo man zu ihnen sagte: Nicht mein Volk seid ihr, wird man zu ihnen sagen: Söhne des lebendigen Gottes“ (Hos 2,1).
רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר (ירמיהו ד, כב) בנים סכלים המה ואומר (דברים לב, כ) בנים לא אמון בם ואומר (ישעיהו א, ד) זרע מרעים בנים משחיתים ואומר (הושע ב, א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי
Wozu „und es heißt“? Wenn du sagen wolltest: Als Törichte werden sie Söhne genannt, wenn aber keine Treue in ihnen ist, werden sie nicht Söhne genannt – komm und höre: Und es heißt: „Söhne, in denen keine Treue ist“.
מאי ואומר וכי תימא סכלי הוא דמקרי בני כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני ת"ש ואומר בנים לא אמון בם
Und wenn du sagen wolltest: Wenn keine Treue in ihnen ist, werden sie Söhne genannt, wenn sie aber Götzendienst treiben, werden sie nicht Söhne genannt – komm und höre: Und es heißt: „Same von Übeltätern, verderbte Söhne“. Und wenn du sagen wolltest: Verderbte Söhne werden sie genannt, vollwertige Söhne werden sie nicht genannt – komm und höre: Und es heißt: „Und es wird geschehen: An dem Ort, wo man zu ihnen sagte: Nicht mein Volk seid ihr, wird man zu ihnen sagen: Söhne des lebendigen Gottes.“
וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים ת"ש ואומר זרע מרעים בנים משחיתים וכ"ת בנים משחיתים הוא דמיקרו בני מעלייא לא מיקרו ת"ש ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי
MISCHNA: Das Aufstemmen [der Hände], die Schwingungen, das Herantragen, das Abnehmen der Handvoll, das Aufräuchern, das Abkneifen, das Auffangen [des Blutes] und das Sprengen werden von Männern ausgeübt und nicht von Frauen – außer beim Speiseopfer der Sota und der Nasiräerin, die [selbst] schwingen.
מתני׳ הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות
GEMARA: Das Aufstemmen – denn es steht geschrieben: „Rede zu den Söhnen Israels … und er stemme auf“ (Lev 1,2.4): Die Söhne Israels stemmen auf, und nicht die Töchter Israels stemmen auf.
גמ׳ סמיכות דכתיב (ויקרא א, ב) דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות
Die Schwingungen: „Rede zu den Söhnen Israels … zu schwingen“ (Lev 7,29–30): Die Söhne Israels schwingen, und nicht die Töchter Israels schwingen.
תנופות (ויקרא ז, כט-ל) דבר אל בני ישראל והניף בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות
Das Herantragen – denn es steht geschrieben: „Und dies ist die Weisung des Speiseopfers: Die Söhne Aarons sollen es herantragen“ (Lev 6,7) – die Söhne Aarons und nicht die Töchter Aarons.
הגשות דכתיב (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן
Das Abnehmen der Handvoll – denn es steht geschrieben: „Und sie bringe es zu den Söhnen Aarons … und er nehme davon eine Handvoll“ (Lev 2,2) – die Söhne Aarons und nicht die Töchter Aarons.
קמיצות דכתיב (ויקרא ב, ב) והביאה אל בני אהרן וקמץ בני אהרן ולא בנות אהרן
Das Aufräuchern – denn es steht geschrieben: „Und die Söhne Aarons sollen es aufräuchern“ (Lev 3,5) – die Söhne Aarons und nicht die Töchter Aarons.
הקטרות דכתיב (ויקרא ג, ה) והקטירו אותו בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן
Das Abkneifen – denn es steht geschrieben: „und er kneife ab und räuchere auf“ (Lev 1,15): Das Abkneifen ist mit dem Aufräuchern verglichen.
המליקות דכתיב (ויקרא א, טו) ומלק והקטיר איתקש מליקה להקטרה
Das Auffangen – denn es steht geschrieben: „Und die Söhne Aarons sollen darbringen“ (Lev 1,5), und der Meister sagte:
הקבלות דכתיב (ויקרא א, ה) והקריבו בני אהרן ואמר מר
Original: Kiddushin 36a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.