das [für den Götzendienst] Bereitgestellte und das Angebetete lebende Tiere, und sie sind verboten? – Wenn sie verboten sind, dann für den Höchsten; für einen gewöhnlichen Menschen sind sie durchaus erlaubt.
מוקצה ונעבד דבעלי חיים נינהו ואסירי כי אסירי לגבוה להדיוט מישרא שרי
Rabbi Jirmeja wandte dagegen ein: Da ist doch das [Tier], das [einen Menschen] beschlafen hat, und das beschlafene, [festgestellt] durch Zeugen – das sind lebende Tiere, und sie sind verboten! Vielmehr sagte Rabbi Jochanan im Namen von Rabbi Schimon ben Jochai: Wir haben nicht gefunden, dass die Mehrzahl lebender Tiere verboten ist.
מתקיף לה רבי ירמיה הרי רובע ונרבע בעדים דבעלי חיים נינהו ואסירי אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי לא מצינו רוב בעלי חיים שאסורים
In der Schule des Rabbi Jischmael wurde gelehrt: Denn die Schrift sagt: „und er lasse den lebenden Vogel über das Feld hin fliegen“ (Lev 14,7) – wie das Feld: Wie das Feld erlaubt ist, so ist auch dieser erlaubt. – Kommt dieses „Feld“ denn dafür? Das braucht er doch für das, was gelehrt wird: „Feld“ – dass er nicht in Jafo stehe und ihn ins Meer werfe, [oder] in Gabbat und ihn in die Wüste werfe, und dass er nicht außerhalb der Stadt stehe und ihn in die Stadt hinein werfe; vielmehr steht er in der Stadt und wirft ihn außerhalb der Mauer.
דבי ר' ישמעאל תנא דאמר קרא (ויקרא יד, ז) ושלח על פני השדה כשדה מה שדה מותרת אף האי נמי מותרת האי שדה להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לכדתניא שדה שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים בגבת ויזרקנה למדבר ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה
Das Haar des Nasiräers – woher haben wir das? Denn die Schrift sagt: „heilig soll er sein; wachsen lassen soll er das Haar seines Hauptes“ (Num 6,5) – sein Wuchs soll heilig sein.
בשער נזיר מנלן דאמר קרא (במדבר ו, ה) קדש יהיה גדל פרע שער ראשו גידולו יהיה קדוש
Wenn so: Wie Geheiligtes seinen Erlös erfasst und [selbst] ins Profane übergeht, so soll auch das Haar des Nasiräers seinen Erlös erfassen und ins Profane übergehen? – Lesen wir denn „Geheiligtes“ (kodesch)? Wir lesen „heilig“ (kadosch).
אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שער נזיר תופס את דמיו ויוצא לחולין מי קרינן קודש קדוש קרינן
Die Erstgeburt eines Esels – wollen wir sagen, unsere Mischna ist nicht nach Rabbi Schimon? Denn es wird gelehrt: Die Erstgeburt eines Esels ist zur Nutznießung verboten; Worte des Rabbi Jehuda. Rabbi Schimon aber erlaubt [sie]. Raw Nachman sagte im Namen von Rabba bar Abbuha: [Hier ist gemeint:] nach dem Genickbrechen, und es ist nach aller [Ansicht].
בפטר חמור נימא מתניתין דלא כר' שמעון דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ור' שמעון מתיר אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לאחר עריפה ודברי הכל
Fleisch in Milch – woher haben wir das? Denn in der Schule des Rabbi Jischmael wurde gelehrt: „Du sollst ein Böcklein nicht in der Milch seiner Mutter kochen“ (Ex 23,19) – dreimal [steht es geschrieben]: einmal [für] das Verbot des Essens, einmal [für] das Verbot der Nutznießung und einmal [für] das Verbot des Kochens.
בשר בחלב מנלן דתנא דבי ר' ישמעאל (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו ג"פ אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ואחד איסור בישול
Unsere Mischna ist nicht nach diesem Tanna, denn es wird gelehrt: Rabbi Schimon ben Jehuda sagt: Fleisch in Milch ist zu essen verboten und zur Nutznießung erlaubt, denn es heißt: „Denn ein heiliges Volk bist du dem Ewigen, deinem Gott … du sollst ein Böcklein nicht in der Milch seiner Mutter kochen“ (Dtn 14,21), und an anderer Stelle heißt es: „Und heilige Menschen sollt ihr mir sein“ (Ex 22,30): Wie dort zu essen verboten und zur Nutznießung erlaubt, so auch hier zu essen verboten und zur Nutznießung erlaubt.
מתניתין דלא כי האי תנא דתניא ר"ש בן יהודה אומר בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר (דברים יד, כא) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר (שמות כב, ל) ואנשי קודש תהיון לי מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה
Und Profanes, das im Tempelhof geschlachtet wurde – woher diese Dinge? Rabbi Jochanan sagte im Namen von Rabbi Meir: Die Tora sagt: Schlachte Mir das Meine im Meinen und das Deine im Deinen: Wie das Meine im Deinen verboten ist, so ist auch das Deine im Meinen verboten.
וחולין שנשחטו בעזרה מנא הני מילי אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר אמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור
Wenn so: Wie [für] das Meine im Deinen mit Ausrottung bestraft wird, so soll auch [für] das Deine im Meinen mit Ausrottung bestraft werden? Die Schrift sagt: „und es nicht zum Eingang des Zeltes der Begegnung gebracht hat, um es als Opfer dem Ewigen darzubringen … der soll ausgerottet werden“ (Lev 17,4): Für ein Opfer wird man mit Ausrottung bestraft; für Profanes, das im Tempelhof geschlachtet wurde, wird man nicht mit Ausrottung bestraft.
אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי ענוש כרת אמר קרא (ויקרא יז, ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' ונכרת על קרבן ענוש כרת על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת
Vielmehr sagte Abaje: Von hier: „und sie sollen schlachten“ (Lev 3,2), „und er soll es schlachten“ (Lev 3,8), „und er soll es schlachten“ (Lev 3,13) – drei überflüssige Verse. Was lehrt die Schrift [damit]?
אלא אמר אביי מהכא (ויקרא ג, ב) ושחטו (ויקרא ג, ח) ושחט אותו (ויקרא ג, יג) ושחט אותו תלתא קראי יתירי מה תלמוד לומר
Da gesagt ist: „Wenn der Ort dir zu fern ist … so magst du schlachten“ (Dtn 12,21) – fern vom Ort schlachtest du, nahe am Ort aber schlachtest du nicht; ausgenommen Profanes, dass es nicht im Tempelhof geschlachtet werde.
לפי שנאמר (דברים יב, כא) כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה
Ich hätte nur Makellose, die zur Darbringung tauglich sind; woher, dass mit einem Gebrechen Behaftete einzuschließen sind? Ich schließe die mit einem Gebrechen Behafteten ein, denn ihre Art ist tauglich. Woher, dass Wild einzuschließen ist? Ich schließe Wild ein, denn es gleicht beim Schlachten dem Vieh. Woher, dass Vögel einzuschließen sind? Die Schrift sagt: „und sie sollen schlachten“, „und er soll es schlachten“, „und er soll es schlachten“.
ואין לי אלא תמימים הראוים ליקרב מנין לרבות בעלי מומין מרבה אני את בעלי מומים שכן מין המכשיר מנין לרבות את החיה מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה מנין לרבות את העופות תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותו
Man könnte meinen, er soll nicht schlachten, hat er aber geschlachtet, sei es erlaubt. Die Schrift sagt: „Wenn der Ort dir zu fern ist, so magst du schlachten … und essen“ (Dtn 12,21): Was du fern vom Ort schlachtest, isst du; du isst aber nicht, was du nahe am Ort schlachtest – ausgenommen Profanes, das im Tempelhof geschlachtet wurde.
יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שנשחטו בעזרה
Original: Kiddushin 57b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.