für das [Getreide] seines Nächsten die Hebe absondert – der Vorteil der Gunst gehört ihm.
על של חבירו טובת הנאה שלו
Temura 3a תמורה
Aufbau der Debatte:Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Er sagte zu ihm: Dort, da es durch einen Israeliten kommt, richten wir uns deshalb nach dem, der Sühne erlangt, und so liegen Anfang und Ende in der Hand eines Israeliten. Hier aber fragt er so: Benötigen wir, dass es vom Anfang bis zum Ende im Besitz dessen steht, der den Umtausch vornimmt? Es bleibe unentschieden.
א"ל התם הוא דקאתי מכח ישראל משום הכי אזלינן בתר מתכפר והוה ליה תחילתו וסופו ביד ישראל אבל הכא הכי קא מיבעיא ליה מי בעינן מתחילה ועד סוף דתיקו ברשות מאן דעביד תמורה תיקו
Der Meister sagte: „Von den Heiligtümern der Götzendiener darf man keinen Nutzen ziehen, doch begeht man an ihnen keine Veruntreuung“: Keinen Nutzen ziehen – nach rabbinischem Recht; keine Veruntreuung – nach der Tora.
אמר מר מוקדשי עובדי כוכבים לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא
Was ist der Grund? Denn es steht geschrieben: „Wenn eine Person eine Veruntreuung begeht und aus Versehen sündigt“ (Lev 5,15), und wir folgern „Sünde“–„Sünde“ von der Hebe, und bei der Hebe steht geschrieben: „Kinder Israels“ (Num 18,23) – und nicht Götzendiener.
מ"ט דכתיב (ויקרא ה, טו) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה וילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב (במדבר יח, כג) בני ישראל ולא עובדי כוכבים
„Und man ist ihretwegen nicht schuldig wegen Piggul, Notar und Unreinheit“ – denn bei der Unreinheit steht geschrieben: „Rede zu Aaron und zu seinen Söhnen, dass sie sich fernhalten von den Heiligtümern der Kinder Israels und nicht entweihen den Namen [usw.]“ (Lev 22,2).
ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא דכתיב בה בטומאה (ויקרא כב, ב) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם [וגו']
Und er folgert Notar durch „entweihen“–„entweihen“ von der Unreinheit, denn bei der Unreinheit steht geschrieben: „Kinder Israels … und nicht entweihen usw.“ (Lev 22,2), und bei Notar steht geschrieben: „Und wer davon isst, trägt seine Schuld, denn das Heilige des Ewigen hat er entweiht“ (Lev 19,8).
ויליף נותר חילול חילול מטומאה דכתיב גבי טומאה (ויקרא כב, ב) בני ישראל ולא יחללו וגו' וכתיב גבי נותר (ויקרא יט, ח) ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל
Und er folgert Piggul durch „Schuld“–„Schuld“ von Notar, denn bei Piggul steht geschrieben: „Und die Person, die davon isst, trägt ihre Schuld“ (Lev 7,18), und bei Notar steht geschrieben: „Und wer davon isst, trägt seine Schuld, denn das Heilige des Ewigen hat er entweiht“ (Lev 19,8). Und bei allen heißt es: „Kinder Israels“ – und nicht Götzendiener.
ויליף פיגול עון עון מנותר דכתיב גבי פיגול (ויקרא ז, יח) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא וכתיב גבי נותר (ויקרא יט, ח) ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל וכולהו בני ישראל ולא עובדי כוכבים
„Und sie nehmen keinen Umtausch vor“ – denn es steht geschrieben: „Er soll es nicht auswechseln und nicht umtauschen“ (Lev 27,10), und am Anfang des Abschnitts steht geschrieben: „Rede zu den Kindern Israels (und sprich): Wenn jemand ein Gelübde ausspricht nach deiner Schätzung“ (Lev 27,2).
ואין עושין תמורה דכתיב (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר וכתיב בריש ענין (ויקרא כז, ב) דבר אל בני ישראל (לאמר) איש כי יפליא נדר בערכך
Eine andere Lesart: „Und sie nehmen keinen Umtausch vor“ – was ist der Grund? Weil der Umtausch des Viehs dem Viehzehnten gleichgestellt ist und der Viehzehnt dem Getreidezehnten, und beim Getreidezehnten steht geschrieben: „(Den ganzen) [Denn den] Zehnten der Kinder Israels, den sie dem Ewigen als Hebe abheben“ (Num 18,24) – „Kinder Israels“, und nicht Götzendiener.
לישנא אחרינא ואין עושין תמורה מ"ט דאיתקשא תמורת בהמה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן וגבי מעשר דגן כתיב (במדבר יח, כד) (כל) [כי את] מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' בני ישראל ולא עובדי כוכבי'
„Und man bringt (zu ihnen) keine Trankopfer; aber sein Opfer erfordert Trankopfer – Worte Rabbi Schimons.“ Woher diese Dinge? Denn die Rabbanan lehrten: „Jeder Einheimische“ (Num 15,13) – ein Einheimischer bringt Trankopfer, aber der Götzendiener bringt keine Trankopfer. Man könnte meinen, sein Brandopfer erfordere keine Trankopfer – die Schrift sagt lehrend: „so“.
ואין מביא (עליהן) נסכים אבל קרבנו טעון נסכים דברי רבי שמעון מנה"מ דתנו רבנן (במדבר טו, יג) אזרח אזרח מביא נסכים ואין העובד כוכבים מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה
„Rabbi Jose sagte: Bei allen halte ich es für richtig, erschwerend zu entscheiden.“ Was ist der Grund? „Dem Ewigen“ (Lev 22,18) steht dabei geschrieben.
אמר ר' יוסי רואה אני בכולן להחמיר מאי טעמא (ויקרא כב, יח) לה' כתיב ביה
„Wovon gilt das? Von den Heiligtümern des Altars; aber an den Heiligtümern für die Instandhaltung des Tempels begeht man Veruntreuung.“ Was ist der Grund? Denn wenn wir die Veruntreuung durch „Sünde“–„Sünde“ von der Hebe folgern, [gilt das nur] für das der Hebe Ähnliche, das mit Heiligkeit des Körpers heilig ist; aber bei der Heiligkeit der Tempelinstandhaltung, die eine Heiligkeit des Geldwerts ist, nicht.
בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן מ"ט דכי גמרינן מעילה חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדוש קדושת הגוף אבל בקדושת בדק הבית דקדושת דמים לא
Raw Jehuda sagte im Namen Raws: Bei jedem Verbot in der Tora gilt: Hat man dabei eine Handlung begangen, ist man schuldig; hat man dabei keine Handlung begangen, ist man frei.
אמר רב יהודה אמר רב כל לא תעשה בתורה עשה בה מעשה חייב לא עשה בה מעשה פטור
Ist es denn eine Regel, dass man bei einem Verbot ohne Handlung frei ist? Der Umtauschende – das ist doch ein Verbot ohne Handlung, und er erhält Hiebe! Denn wir haben gelernt: Nicht dass er befugt wäre umzutauschen, sondern wenn er umgetauscht hat, ist der Tausch wirksam, und er erhält die vierzig [Hiebe].
וכללא הוא דלאו שאין בו מעשה פטור והרי מימר דלאו שאין בו מעשה הוא ולקי דתנן לא שהוא רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים
Raw wird dir sagen: Wer ist das? Das ist Rabbi Jehuda, der sagt: Für ein Verbot ohne Handlung erhält man Hiebe.
אמר לך רב הא מני רבי יהודה היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו
Kannst du denn die Mischna nach Rabbi Jehuda erklären? Den Anfang hat man doch nicht nach Rabbi Jehuda erklärt, denn er lehrt: „Alle können umtauschen“ – „alle“, was soll das einschließen? Es soll den Erben einschließen, und zwar nicht nach Rabbi Jehuda!
ומי מצית מוקמת למתניתין כר' יהודה והא אוקימתא לרישא דלא כרבי יהודה דקתני הכל ממירין הכל לאיתויי מאי לאיתויי יורש ודלא כרבי יהודה
Dieser Tanna stimmt ihm in einem Punkt zu – dass man für ein Verbot ohne Handlung Hiebe erhält – und streitet mit ihm in einem Punkt: Denn Rabbi Jehuda meint, der Erbe lege nicht die Hände auf und der Erbe tausche nicht um, unser Tanna aber meint, der Erbe lege die Hände auf und der Erbe tausche um.
האי תנא סבר לה כוותיה בחדא דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ופליג עליה בחדא דאילו רבי יהודה סבר יורש אינו סומך יורש אינו ממיר ותנא דידן סבר יורש סומך יורש ממיר
Raw Idi bar Awin sagte im Namen Raw Amrams, [dieser] im Namen Rabbi Jizchaks, [dieser] im Namen Rabbi Jochanans im Namen Rabbi Jose ha-Glilis: Bei jedem Verbot in der Tora gilt: Hat man dabei eine Handlung begangen, erhält man Hiebe; hat man dabei keine Handlung begangen, ist man frei – ausgenommen der Schwörende, der Umtauschende und wer seinen Nächsten mit dem [Gottes-]Namen verflucht: Obwohl er keine Handlung begangen hat, ist er schuldig. Im Namen Rabbi Jose bar Rabbi Chaninas sagte man: Auch wer die Hebe vor den Erstlingen absondert.
אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם א"ר יצחק א"ר יוחנן משום ר' יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם אף על פי שלא עשה מעשה חייב משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו אף המקדים תרומה לביכורים
Der Schwörende – woher haben wir das? Rabbi Jochanan sagte im Namen Rabbi Meirs: Der Vers sagt: „Denn der Ewige wird den nicht freisprechen, der Seinen Namen zum Nichtigen ausspricht“ (Ex 20,7) – das himmlische Gericht
נשבע מנלן א"ר יוחנן משום ר"מ אמר קרא (שמות כ, ז) כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא בית דין של מעלה
Original: Temurah 3a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.