Was machen sie [die Weisen] mit diesem „mit dem du dich bedeckst“? Sie brauchen es für das, was gelehrt wurde: „An den vier Zipfeln deines Gewandes“ (Dtn 22,12) – vier und nicht drei.
האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא (דברים כב, יב) על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש
Du sagst: vier und nicht drei; oder ist es vielleicht nur: vier und nicht fünf? Wenn es heißt: „mit dem du dich bedeckst“, ist damit [auch ein Gewand] mit fünf [Zipfeln] genannt. Wie erfülle ich dann „an den vier“? Vier und nicht drei.
אתה אומר ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור ומה אני מקיים על ארבע ארבע ולא שלש
Und was hast du gesehen, [ein Gewand] mit fünf einzuschließen und [eines] mit drei auszuschließen? Ich schließe [das] mit fünf ein, denn in fünf sind vier enthalten, und ich schließe [das] mit drei aus, denn in drei sind vier nicht enthalten.
ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע
Und die Weisen – was machen sie mit diesem „Ihr sollt ihn sehen“ (Num 15,39)? Sie brauchen es für das, was gelehrt wurde: „Ihr sollt ihn sehen und euch erinnern“ – sieh dieses Gebot und erinnere dich eines anderen Gebotes, das davon abhängt. Und welches ist das? Das ist das Lesen des Schma, denn wir haben gelernt: Von wann an liest man das Schma am Morgen? Sobald man zwischen Himmelblau und Weiß unterscheiden kann.
ורבנן האי (במדבר טו, לט) וראיתם אותו מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בו ואיזו זו זו קרית שמע דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן
Und eine andere [Baraita] lehrt: „Ihr sollt ihn sehen und euch erinnern“ – sieh dieses Gebot und erinnere dich eines anderen Gebotes, das ihm benachbart ist. Und welches ist das? Das ist das Gebot der Mischgewebe, denn es steht geschrieben: „Du sollst kein Mischgewebe aus Wolle und Leinen zusammen anziehen. Quasten sollst du dir machen“ (Dtn 22,11–12).
ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה ואיזו זו זו מצות כלאים דכתיב (דברים כב, יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך
Eine andere [Baraita] lehrt: „Ihr sollt ihn sehen und euch an alle Gebote des Ewigen erinnern“ (Num 15,39) – sobald ein Mensch zu diesem Gebot verpflichtet wird, wird er zu allen Geboten insgesamt verpflichtet. Und das ist [nach]Rabbi Schimon, der sagt, es sei ein zeitgebundenes Gebot.
תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל מצות כולן ור"ש היא דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא
Und eine andere [Baraita] lehrt: „Ihr sollt ihn sehen und euch erinnern und sie tun“ – das Sehen führt zum Erinnern, das Erinnern führt zum Tun. Und Rabbi Schimon ben Jochai sagt: Jeder, der bei diesem Gebot eifrig ist, wird gewürdigt, das Antlitz der Schechina zu empfangen. Hier steht geschrieben: „Ihr sollt ihn sehen“, und dort steht geschrieben: „Den Ewigen, deinen Gott, sollst du fürchten, und Ihm sollst du dienen“ (Dtn 6,13).
ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשיה ורשב"י אומר כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד
Die Rabbanan lehrten: Geliebt ist Israel, denn der Heilige, gelobt sei Er, hat sie mit Geboten umgeben: Tefillin an ihren Köpfen und Tefillin an ihren Armen, Zizit an ihren Kleidern und eine Mesusa an ihren Türen. Und über sie sprach David: „Siebenmal am Tag lobe ich Dich um Deiner gerechten Satzungen willen“ (Ps 119,164).
ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן ועליהן אמר דוד (תהלים קיט, קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך
Und als David ins Badehaus ging und sich nackt dastehen sah, sagte er: Wehe mir, dass ich nackt dastehe, ohne ein Gebot! Als er sich aber an die Beschneidung an seinem Fleisch erinnerte, beruhigte sich sein Sinn. Nachdem er hinausgegangen war, sprach er darüber ein Lied, wie es heißt: „Dem Chorleiter, auf der Achten, ein Psalm Davids“ (Ps 12,1) – über die Beschneidung, die am achten [Tag] gegeben wurde.
ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר (תהלים יב, א) למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני
Rabbi Elieser ben Jakob sagt: Jeder, der Tefillin an seinem Kopf und Tefillin an seinem Arm hat, Zizit an seinem Kleid und eine Mesusa an seiner Tür, ist durch all das gefestigt, sodass er nicht sündigt, wie es heißt: „Und die dreifache Schnur reißt nicht so bald“ (Koh 4,12). Und es heißt: „Der Engel des Ewigen lagert rings um die, die Ihn fürchten, und rettet sie“ (Ps 34,8).
רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר (קהלת ד, יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר (תהלים לד, ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם
Es wurde gelehrt: Rabbi Meir pflegte zu sagen: Wodurch unterscheidet sich das Himmelblau von allen anderen Farben? Weil das Himmelblau dem Meer gleicht, das Meer dem Himmelsgewölbe gleicht und das Himmelsgewölbe dem Thron der Herrlichkeit, wie es heißt: „Und unter Seinen Füßen war es wie ein Gebilde aus Saphirplatten und wie der Himmel selbst an Reinheit“ (Ex 24,10), und es steht geschrieben: „Wie das Aussehen eines Saphirsteins, die Gestalt eines Throns“ (Ez 1,26).
תניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד, י) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב (יחזקאל א, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא
Es wurde gelehrt: Rabbi Meir pflegte zu sagen: Größer ist die Strafe für das Weiß als die Strafe für das Himmelblau. Ein Gleichnis – womit ist die Sache zu vergleichen? Mit einem König aus Fleisch und Blut, der zu zweien seiner Knechte sprach. Zu dem einen sagte er: Bring mir ein Siegel aus Lehm, und zu dem anderen sagte er: Bring mir ein Siegel aus Gold. Beide waren nachlässig und brachten nichts. Wessen Strafe ist größer? Sag: die dessen, dem er gesagt hatte: Bring mir ein Siegel aus Lehm, und der es nicht brachte.
תניא היה רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו לאחד אמר הבא לי חותם של טיט ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב ופשעו שניהם ולא הביאו איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא
Es wurde gelehrt: Rabbi Meir pflegte zu sagen: Ein Mensch ist verpflichtet, jeden Tag hundert Segenssprüche zu sprechen, wie es heißt: „Und nun, Israel, was (mah) fordert der Ewige, dein Gott, von dir?“ (Dtn 10,12)[lies: hundert (meah)].
תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך
Es wurde gelehrt: Rabbi Meir pflegte zu sagen: Ein Mensch ist verpflichtet, jeden Tag drei Segenssprüche zu sprechen, und zwar: … der mich zu einem Israeliten gemacht hat; … der mich nicht zu einer Frau gemacht hat; … der mich nicht zu einem Unwissenden gemacht hat.
תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום אלו הן שעשאני ישראל שלא עשאני אשה שלא עשאני בור
Raw Acha bar Jakob hörte seinen Sohn den Segen sprechen: … der mich nicht zu einem Unwissenden gemacht hat. Er sagte zu ihm: Auch so weit [gehst du]? Er sagte zu ihm: Was soll ich denn sonst sprechen? … der mich nicht zu einem Sklaven gemacht hat? Das ist dasselbe wie [bei der] Frau! – [Er antwortete:] Ein Sklave
רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך שלא עשאני בור אמר ליה כולי האי נמי אמר ליה ואלא מאי מברך שלא עשאני עבד היינו אשה עבד
Original: Menachot 43b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.