„Und der die Erkenntnis des Höchsten kennt“ (Num 24,16). Ist das möglich? Die Gesinnung seines Tieres kannte er nicht – und die Erkenntnis des Höchsten sollte er gekannt haben?
(במדבר כד, טז) ויודע דעת עליון אפשר דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון מי הוה ידע
Was [heißt es, dass] er die Gesinnung seines Tieres nicht kannte? Als sie [die Fürsten Moabs] ihn auf seiner Eselin reiten sahen, sagten sie zu ihm: Warum reitest du nicht auf einem Pferd? Er sagte zu ihnen: Ich habe es auf eine feuchte Weide geschickt. Sogleich [heißt es]: „Und die Eselin sagte: Bin ich nicht deine Eselin?“ (Num 22,30). Er sagte zu ihr: Bloß zum Lastentragen.
מאי דעת בהמתו לא הוה ידע בעידנא דחזו ליה דהוה רכיב אחמריה אמרו ליה מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא אמר להו ברטיבא שדאי ליה מיד ותאמר האתון הלא אנכי אתונך אמר לה לטעינא בעלמא
Sie sagte zu ihm: „Auf der du geritten bist“. Er sagte zu ihr: Bloß gelegentlich. Sie sagte zu ihm: „Von jeher bis auf diesen Tag“ – und nicht nur das, sondern ich diene dir am Tag zum Reiten und in der Nacht zum Beischlaf. Hier steht geschrieben: „Bin ich je gewohnt gewesen (ha-hasken hiskanti)“ (Num 22,30), und dort steht geschrieben: „Und sie wurde ihm eine Pflegerin (sochenet)“ (1 Kön 1,2).
אמרה ליה אשר רכבת עלי אמר לה אקראי בעלמא אמרה ליה מעודך ועד היום הזה ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה כתיב הכא ההסכן הסכנתי וכתיב התם (מלכים א א, ב) ותהי לו סוכנת
Was [bedeutet] also „und der die Erkenntnis des Höchsten kennt“? Dass er jene Stunde genau zu bestimmen wusste, in der der Heilige, gelobt sei Er, zürnt. Und das ist es, was der Prophet zu ihnen sagte: „Mein Volk, gedenke doch, was Balak, der König von Moab, plante und was Bileam, der Sohn Beors, ihm antwortete, von Schittim bis Gilgal, damit du die Gerechtigkeitstaten des Ewigen erkennst“ (Mi 6,5).
אלא מאי ויודע דעת עליון שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה והיינו דקאמר להו נביא (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'
Rabbi Elasar sagte: Der Heilige, gelobt sei Er, sagte zu Israel: Mein Volk, seht, wie viele Gerechtigkeitstaten Ich an euch getan habe, dass Ich all jene Tage nicht über euch zürnte; denn hätte Ich über euch gezürnt, wäre von den Götzendienern, den Feinden Israels [verhüllend für Israel selbst], kein Überlebender und Entronnener übrig geblieben. Und das ist es, was Bileam zu Balak sagte: „Wie soll ich verwünschen, wen Gott nicht verwünscht hat, und wie soll ich zürnen, wem der Ewige nicht gezürnt hat?“ (Num 23,8).
א"ר אלעזר אמר להן הקב"ה לישראל עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים שאם כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'
Und wie lange dauert Sein Zorn? Einen Augenblick. Und wie lange ist ein Augenblick? Amemar sagte – und manche sagen Rabina: Ein Augenblick ist so lange wie das Aussprechen [des Wortes „Rega“]. Und woher wissen wir, dass Sein Zorn einen Augenblick dauert? Denn es steht geschrieben: „Denn einen Augenblick [währt] Sein Zorn, ein Leben lang Sein Wohlgefallen“ (Ps 30,6). Und wenn du willst, sage ich: von hier: „Verbirg dich einen kleinen Augenblick, bis der Zorn vorübergeht“ (Jes 26,20).
וכמה זעמו רגע וכמה רגע אמר אמימר ואיתימא רבינא רגע כמימריה ומנלן דרגע הוה ריתחיה דכתיב (תהלים ל, ו) כי רגע באפו חיים ברצונו ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו כו, כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם
Wann zürnt Er? Abaje sagte: In den ersten drei Stunden [des Tages], wenn der Kamm des Hahns weiß wird. Jede Stunde ist er weiß, [doch] jede Stunde hat er rote Streifen; in jener Stunde hat er keine roten Streifen.
אימת רתח אמר אביי בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא כל שעתא ושעתא מחוור חיורא כל שעתא אית ביה סורייקי סומקי ההיא שעתא לית ביה סורייקי סומקי
Ein gewisser Min [Ketzer] quälte Rabbi Jehoschua ben Levi[mit Schriftversen]. [Eines Tages] nahm er einen Hahn, [stellte ihn zwischen die Füße des Bettes] und beobachtete ihn. Er dachte: Wenn jene Stunde kommt, verfluche ich ihn. Als jene Stunde kam, schlummerte er ein.
רבי יהושע בן לוי הוה מצער ליה ההוא מינא [בקראי יומא חד] נקט תרנגולא [ואוקמיה בין כרעיה דערסא] ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא נימנם
Er sagte: Daraus ist zu schließen, dass es sich nicht gehört, so etwas zu tun. [„Und Sein Erbarmen ist über allen Seinen Werken“ (Ps 145,9), steht geschrieben,] und es steht geschrieben: „Auch den Gerechten zu bestrafen ist nicht gut“ (Spr 17,26).
אמר שמע מינה לאו אורח ארעא למיעבד הכי [ורחמיו על כל מעשיו כתיב] וכתיב (משלי יז, כו) גם ענוש לצדיק לא טוב
Im Namen Rabbi Meirs wurde gelehrt: Zu der Stunde, wenn die Könige ihre Kronen auf ihre Köpfe setzen und sich vor der Sonne niederwerfen, zürnt [der Heilige, gelobt sei Er] sogleich. Raw Josef sagte: Man soll das Mussaf-Gebet nicht in den ersten drei Stunden des Tages am ersten Tag von Rosch Haschana als Einzelner beten; denn da [dann] das Gericht verhängt wird, könnte man seine Taten prüfen und ihn zurückweisen, und er würde zurückgewiesen.
תנא משמיה דר"מ בשעה שהמלכים מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוין לחמה מיד כועס [הקב"ה] אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דלמא כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי
Wenn dem so ist, [gilt das] auch für die Gemeinschaft? Die Gemeinschaft hat großes Verdienst. Wenn dem so ist, [sollte] auch [das Gebet] des Einzelnen am Morgen nicht [gesprochen werden]? Da es eine Gemeinschaft gibt, die [dann] betet, wird er nicht zurückgewiesen.
אי הכי דצבור נמי דצבור נפישא זכותיה אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי
Und wenn du willst, sage ich: Kehre es tatsächlich nicht um. Bei der Tora, von der „Wahrheit“ geschrieben steht, wie geschrieben steht: „Erwirb Wahrheit und verkaufe sie nicht“ (Spr 23,23), geht der Heilige, gelobt sei Er, nicht über die Grenze des Rechts hinaus [zur Milde]; beim Gericht, von dem nicht „Wahrheit“ geschrieben steht, geht der Heilige, gelobt sei Er, über die Grenze des Rechts hinaus.
ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך תורה דכתיב בה אמת דכתיב (משלי כג, כג) אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין:
Merkzeichen: Heute, bezeugen, zerreißen, beim Kalb. Zur Sache selbst: Rabbi Jehoschua ben Levi sagte: Was bedeutet das, was geschrieben steht: „Die Ich dir heute gebiete, sie zu tun“ (Dtn 7,11)? Heute, um sie zu tun, und nicht morgen, um sie zu tun; heute, um sie zu tun, und nicht heute, um ihren Lohn zu empfangen.
יום מעיד טרף בעגל סימן: גופא אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (דברים ז, יא) אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן
Rabbi Jehoschua ben Levi sagte: Alle Gebote, die Israel in dieser Welt erfüllt, kommen und legen für sie in der kommenden Welt Zeugnis ab, wie es heißt: „Sie sollen ihre Zeugen stellen, dass sie gerechtfertigt werden; sie sollen es hören und sagen: Es ist wahr“ (Jes 43,9). „Sie sollen ihre Zeugen stellen, dass sie gerechtfertigt werden“ – das ist Israel; „sie sollen es hören und sagen: Es ist wahr“ – das sind die Götzendiener.
אמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות אותם לעולם הבא שנאמר (ישעיהו מג, ט) יתנו עידיהם ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת יתנו עידיהם ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו עובדי כוכבים
Und Rabbi Jehoschua ben Levi sagte: Alle Gebote, die Israel in dieser Welt erfüllt, kommen in der kommenden Welt und schlagen den Götzendienern ins Gesicht, wie es heißt: „Und ihr sollt sie hüten und tun, denn das ist eure Weisheit und eure Einsicht in den Augen der Völker“ (Dtn 4,6). Es heißt nicht „gegenüber den Völkern“, sondern „in den Augen der Völker“; das lehrt, dass sie kommen und den Götzendienern in der kommenden Welt ins Gesicht schlagen.
ואמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות וטורפות אותם לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם שנאמר (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים נגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים מלמד שבאות וטורפות לעובדי כוכבים על פניהם לעוה"ב
Und Rabbi Jehoschua ben Levi sagte: Israel hat das [goldene] Kalb nur gemacht, um den Umkehrenden eine Rechtfertigung zu geben, wie es heißt: „Wer gäbe, dass dieses ihr Herz ihnen bliebe, Mich alle Tage zu fürchten“ (Dtn 5,26) usw.
וא"ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר (דברים ה, כו) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו'
Und das ist es, was Rabbi Jochanan im Namen Rabbi Schimon ben Jochais sagte: Weder David war für jene Tat geeignet, noch war Israel für jene Tat geeignet. David war nicht für jene Tat geeignet, denn es steht geschrieben: „Und mein Herz ist durchbohrt in meinem Innern“ (Ps 109,22).
והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב (תהלים קט, כב) ולבי חלל בקרבי
Und Israel war nicht für jene Tat geeignet, denn es steht geschrieben: „Wer gäbe, dass dieses ihr Herz ihnen bliebe, Mich alle Tage zu fürchten“ (Dtn 5,26). Warum also haben sie es getan?
ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו
Original: Avodah Zarah 4b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.