Wenn [eine Frau] am „Or“ des einundachtzigsten [Tages] eine Fehlgeburt hat, so befreien Bet Schammai sie vom Opfer, und Bet Hillel verpflichten sie.
המפלת אור לשמונים ואחד בית שמאי פוטרין מקרבן ובית הלל מחייבים
Pessachim 3a פסחים
Aufbau der Debatte:Beweis 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Bet Hillel sagten (zu ihnen) zu Bet Schammai: Was ist der Unterschied zwischen dem „Or“ des einundachtzigsten und dem Tag des einundachtzigsten? Wenn er ihm hinsichtlich der Unreinheit gleichgestellt ist, sollte er ihm nicht auch hinsichtlich des Opfers gleichgestellt sein? Daraus, dass Bet Hillel zu Bet Schammai sagen: Was ist der Unterschied zwischen dem „Or“ des einundachtzigsten und dem Tag des einundachtzigsten, schließe daraus: „Or“ ist der Abend. Schließe daraus!
אמרו (להן) בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמנים ואחד מיום שמנים ואחד אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן מדקאמר ב"ה לב"ש מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד שמע מינה אור אורתא הוא שמע מינה
Man wandte ein: Man könnte meinen, es [das Friedensopfer] dürfe am „Or“ des dritten [Tages] gegessen werden, und es ergibt sich durch einen Schluss: Schlachtopfer werden einen Tag lang gegessen und Friedensopfer werden zwei Tage lang gegessen; wie dort die Nacht dem Tag folgt, so folgt auch hier die Nacht dem Tag.
מיתיבי יכול יהא נאכל אור לשלישי ודין הוא זבחים נאכלים ליום אחד ושלמים נאכלים לשני ימים מה להלן לילה אחר היום אף כאן לילה אחר היום
Die Schrift lehrt: „Am Tag, da ihr es opfert, soll es gegessen werden, und am folgenden Tag; und was übrig bleibt bis zum Tag [dem dritten]“ (Lev 19,6) – solange es Tag ist, wird es gegessen, aber es wird nicht am „Or“ des dritten gegessen.
ת"ל (ויקרא יט, ו) ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום בעוד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי
Man könnte meinen, es sei sofort [in der Nacht] zu verbrennen, und es ergibt sich durch einen Schluss: Schlachtopfer werden einen Tag und eine Nacht gegessen und Friedensopfer zwei Tage und eine Nacht; wie dort die Verbrennung unmittelbar auf das Essen folgt, so folgt auch hier die Verbrennung unmittelbar auf das Essen.
יכול ישרף מיד ודין הוא זבחים נאכלין ליום ולילה אחד ושלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד מה להלן תיכף לאכילה שריפה אף כאן תיכף לאכילה שריפה
Die Schrift lehrt: „Und was vom Fleisch des Schlachtopfers übrig bleibt, soll am dritten Tag im Feuer verbrannt werden“ (Lev 7,17) – am Tag (verbrennst) du es, aber du verbrennst es nicht in der Nacht. Daraus, dass es heißt: Man könnte meinen, es dürfe am „Or“ des dritten gegessen werden, [ergibt sich:] „Or“ ist der Abend. Schließe daraus!
תלמוד לומר (ויקרא ז, יז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ביום אתה (שורף) ואי אתה שורפו בלילה מדקאמר יהא נאכל אור לשלישי אלמא אור אורתא הוא שמע מינה
Komm und höre: Am „Or“ des Jom Kippur betet man sieben [Segenssprüche] und spricht das Sündenbekenntnis; am Morgen betet man sieben und spricht das Sündenbekenntnis; beim Mussaf betet man sieben und spricht das Sündenbekenntnis; beim Mincha-Gebet betet man sieben und spricht das Sündenbekenntnis; beim Abendgebet [am Ausgang des Tages] betet man eine Kurzform der Achtzehn. Rabbi Chanina ben Gamliel sagt im Namen seiner Väter: Man betet die vollständigen Achtzehn, weil man die Hawdala in [dem Segensspruch] „Der Du Erkenntnis gewährst“ sagen muss. Demnach ist „Or“ der Abend. Schließe daraus!
תא שמע אור של יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה שחרית מתפלל שבע ומתודה במוסף מתפלל שבע ומתודה במנחה מתפלל שבע ומתודה בערבית מתפלל מעין שמונה עשר ר' חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו מתפלל שמונה עשר שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת אלמא אור אורתא הוא שמע מינה
Komm und höre, denn in der Schule Schmuels wurde gelehrt: In der Nacht des Vierzehnten durchsucht man [das Haus nach] Gesäuertem beim Licht der Kerze. Demnach ist „Or“ der Abend.
תא שמע דתני דבי שמואל לילי ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר אלמא אור אורתא הוא
Vielmehr: Sowohl nach Raw Huna als auch nach Raw Jehuda ist „Or“ nach allgemeiner Ansicht der Abend, und sie streiten nicht: Jeder Meister [sprach] nach [dem Brauch] seines Ortes. Am Ort Raw Hunas nannte man es „Nagha“, und am Ort Raw Jehudas nannte man es „Leile“.
אלא בין רב הונא ובין רב יהודה דכולי עלמא אור אורתא הוא ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דרב הונא קרו נגהי ובאתריה דרב יהודה קרו לילי
Und unser Tanna – warum lehrt er nicht „Leile“? Er gebraucht einen feinen Ausdruck, gemäß Rabbi Jehoschua ben Levi; denn Rabbi Jehoschua ben Levi sagte: Stets bringe ein Mensch kein unschönes Wort über seine Lippen, denn die Schrift hat einen Umweg von acht Buchstaben gemacht, um kein unschönes Wort auszusprechen, wie es heißt: „Vom reinen Vieh und von dem Vieh, das nicht rein ist“ (Gen 7,8).
ותנא דידן מאי טעמא לא קתני לילי לישנא מעליא הוא דנקט וכדר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז, ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה
Raw Papa sagte: Neun, wie es heißt: „Wenn bei dir ein Mann ist, der nicht rein ist wegen eines nächtlichen Vorfalls“ (Dtn 23,11). Rabina sagte: Zehn – [mit] dem Waw von „tahor“ [rein]. Raw Acha bar Jaakow sagte: Sechzehn, wie es heißt: „Denn er dachte: Es ist ein Vorfall, er ist nicht rein, denn er ist nicht rein“ (1 Sam 20,26).
רב פפא אמר תשע שנאמר (דברים כג, יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה רבינא אמר עשר וי"ו דטהור רב אחא בר יעקב אמר שש עשרה שנאמר (שמואל א כ, כו) כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור
In der Schule Rabbi Jischmaels wurde gelehrt: Stets spreche ein Mensch in reiner Sprache; denn beim Flussbehafteten nennt [die Schrift] es „Reiten“, bei der Frau aber nennt sie es „Sitzen“. Und es heißt: „Und du wählst die Sprache der Klugen“ (Ijob 15,5), und es heißt: „Und was meine Lippen wissen, sprechen sie lauter aus“ (Ijob 33,3).
תניא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב ואומר (איוב טו, ה) ותבחר לשון ערומים ואומר (איוב לג, ג) ודעת שפתי ברור מללו
Wozu „und es heißt“? Du könntest sagen: Das gilt nur bei [Worten] der Tora, aber nicht bei [Worten] der Rabbanan; komm und höre: „Und es heißt: Und du wählst die Sprache der Klugen.“ Und du könntest sagen: Das gilt nur bei [Worten] der Rabbanan, aber nicht bei weltlichen Dingen; [darum]: „Und es heißt: Und was meine Lippen wissen, sprechen sie lauter aus.“
מאי ואומר וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא תא שמע ואומר ותבחר לשון ערומים וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא ואומר ודעת שפתי ברור מללו
Und bei der Frau steht nicht „Reiten“ geschrieben? Es steht doch geschrieben: „Und Rebekka und ihre Mägde machten sich auf und ritten auf den Kamelen“ (Gen 24,61)! – Dort ist es wegen der Furcht vor den Kamelen der übliche Weg. – Es steht doch geschrieben: „Und Mose nahm seine Frau und seine Söhne und ließ sie auf dem Esel reiten“ (Ex 4,20)! – Dort
ובאשה לא כתיב בה מרכב והכתיב (בראשית כד, סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים התם משום ביעתותא דגמלים אורחא היא והכתיב (שמות ד, כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור התם
Original: Pesachim 3a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.