in harter Sprache gesagt, wie geschrieben steht: „Und der Ewige redete zu Josua und sprach: Rede zu den Kindern Israel und sprich: Bestimmt euch die Zufluchtsstädte, von denen Ich zu euch geredet habe“ usw. (Jos 20,1–2)? Weil sie [ein Gebot] der Tora sind.
בלשון עזה דכתיב (יהושע כ, א) וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם וגו' מפני שהן של תורה
Heißt das, jedes „Reden“ [Dibbur] ist harte Sprache? Ja, wie geschrieben steht: „Der Mann, der Herr des Landes, redete hart mit uns“ (Gen 42,30). Es wird doch aber gelehrt: „Sie redeten miteinander“ (Mal 3,16) – „nidberu“ bedeutet nichts anderes als sanfte Sprache, und so heißt es: „Er unterwirft [jadber] Völker unter uns“ (Ps 47,4)! „Dibber“ ist eines, „jadber“ ist ein anderes.
למימרא דכל דיבור לשון קשה אין כדכתיב (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות והתניא (מלאכי ג, טז) נדברו אין נדברו אלא לשון נחת וכן הוא אומר (תהלים מז, ד) ידבר עמים תחתינו דבר לחוד ידבר לחוד:
„Und Josua schrieb diese Worte in das Buch der Tora Gottes“ (Jos 24,26). Darüber streiten Rabbi Jehuda und Rabbi Nechemja: Einer sagt, [gemeint sind] die acht Verse; und einer sagt, die Zufluchtsstädte.
(יהושע כד, כו) ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים פליגי בה ר' יהודה ור' נחמיה חד אומר שמנה פסוקים וחד אומר ערי מקלט
Gut nach dem, der sagt, die acht Verse – deshalb steht „in das Buch der Tora Gottes“ geschrieben. Aber nach dem, der sagt, die Zufluchtsstädte – was [heißt] „in das Buch der Tora Gottes“? So meint er es: Und Josua schrieb in sein Buch diese Worte, die im Buch der Tora Gottes geschrieben sind.
בשלמא למ"ד ח' פסוקים היינו דכתיב בספר תורת אלהים אלא למ"ד ערי מקלט מאי בספר תורת אלהים ה"ק ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים
Eine [Tora-]Rolle, die man mit Flachs genäht hat – darüber streiten Rabbi Jehuda und Rabbi Meir: Einer sagt, sie ist tauglich; und einer sagt, sie ist untauglich.
ספר שתפרו בפשתן פליגי בה ר' יהודה ור"מ חד אומר כשר וחד אומר פסול
Nach dem, der sagt, sie ist untauglich: Denn es steht geschrieben: „Damit die Tora des Ewigen in deinem Mund sei“ (Ex 13,9), und so wird die ganze Tora mit den Tefillin verglichen: Wie bei den Tefillin eine Halacha des Mose vom Sinai ist, sie mit Sehnen zu nähen, so ist auch alles mit Sehnen zu nähen. Und der andere? Sie wurde [mit den Tefillin nur] hinsichtlich [des Erlaubten] „in deinem Mund“ verglichen; hinsichtlich ihrer Einzelvorschriften wurde sie nicht verglichen.
למ"ד פסול דכתיב (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך ואיתקש כל התורה כולה לתפילין מה תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש
MISCHNA: Sowohl [der Hohepriester], der mit dem Salböl gesalbt ist, als auch der durch die [vermehrten] Gewänder [eingesetzte], als auch derjenige, der aus seinem Gesalbtenamt ausgeschieden ist, bringen [mit ihrem Tod] den Totschläger zurück. Rabbi Jehuda sagt: Auch der für den Krieg Gesalbte bringt den Totschläger zurück.
מתני׳ אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחותו מחזירין את הרוצח רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח
GEMARA: Woher diese Dinge? Raw Kahana sagte: Denn die Schrift sagt: „Und er soll darin bleiben bis zum Tod des Hohepriesters“ (Num 35,25), und es steht geschrieben: „Denn in seiner Zufluchtsstadt soll er bleiben bis zum Tod des Hohepriesters“ (Num 35,28), und es steht geschrieben: „Und nach dem Tod des Hohepriesters“ (Num 35,28).
גמ׳ מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא (במדבר לה, כה) וישב בה עד מות הכהן הגדול וכתיב (במדבר לה, כח) כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וכתיב (במדבר לה, כח) ואחרי מות הכהן הגדול
Und Rabbi Jehuda? Es steht ein anderer Vers geschrieben: „um zurückzukehren und im Land zu wohnen bis zum Tod des Priesters“ (Num 35,32) (usw.). Und der andere? Da nicht „des Hohepriesters“ geschrieben steht, ist es einer von jenen.
ור' יהודה כתיב קרא אחרינא (במדבר לה, לב) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן (וגו') ואידך מדלא כתיב הגדול חד מהנך הוא:
Daher versorgen die Mütter der Kohanim usw. Der Grund ist, dass sie nicht beten; wenn sie aber beten, dann sterben sie [die Hohepriester]? Es steht doch geschrieben: „Wie der Vogel umherflattert, wie die Schwalbe davonfliegt, so trifft ein grundloser Fluch nicht ein“ (Spr 26,2)! (Da sagte zu ihm) ein gewisser Alter: Aus dem Vortrag Rawas habe ich gehört: Weil sie [die Hohepriester] um Erbarmen für ihre Generation hätten bitten sollen, und sie haben nicht gebeten.
לפיכך אימותיהן של כהנים וכו': טעמא דלא מצלו הא מצלו מייתי והכתיב (משלי כו, ב) כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא (א"ל) ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו
Manche lehren: damit sie für ihre Söhne beten, dass sie nicht sterben. Der Grund ist, dass sie beten; wenn sie nicht beten, sterben sie. Was hätte [der Hohepriester] denn tun sollen? Hier [in Babylonien] sagen wir: Tuwja hat gesündigt, und Sigud wird gegeißelt.
ואיכא דמתני כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו טעמא דמצלו הא לא מצלו מייתי מאי הוה ליה למעבד הכא אמרינן טוביה חטא וזיגוד מנגיד
Ein gewisser Alter sagte zu ihm: Aus dem Vortrag Rawas habe ich gehört: Weil sie um Erbarmen für ihre Generation hätten bitten sollen, und sie haben nicht gebeten. So wie bei jenem Mann, den ein Löwe drei Parasangen von Rabbi Jehoschua ben Levi entfernt fraß, und Elia sprach drei Tage lang nicht mit ihm.
אמר ליה ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי
Raw Jehuda sagte im Namen Raws: Der Fluch eines Weisen trifft ein, selbst wenn er grundlos ist. Woher haben wir das? Von Achitofel. Denn als David die Grundgruben [für den Tempel] grub, stieg die Urflut empor und wollte die Welt überfluten. Er sagte: Darf man den [göttlichen] Namen auf eine Tonscherbe schreiben und sie in die Urflut werfen, damit sie an ihrem Platz bleibe? Niemand sagte ihm etwas. Er sagte: Jeder, der dies weiß und es nicht sagt, soll an seiner Kehle erstickt werden!
אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפי' בחנם היא באה מנלן מאחיתופל שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעא למישטפא לעלמא אמר מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה ליכא דאמר ליה מידי אמר כל היודע דבר זה ואינו אומרו יחנק בגרונו
Da zog Achitofel bei sich selbst einen Schluss vom Leichteren auf das Schwerere: Wenn schon, um Frieden zwischen Mann und Frau zu stiften, die Tora sagt, dass Mein Name, der in Heiligkeit geschrieben ist, auf dem Wasser ausgelöscht werde, dann erst recht für die ganze Welt! Er sagte zu ihm: Es ist erlaubt. Er schrieb den Namen auf eine Tonscherbe, warf sie in die Urflut, sie sank hinab und blieb an ihrem Platz.
נשא אחיתופל ק"ו בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לכל העולם כולו לא כל שכן א"ל שרי כתב שם אחספא שדי אתהומא נחת וקם אדוכתיה
Und dennoch steht geschrieben: „Und Achitofel sah, dass sein Rat nicht ausgeführt wurde, und er sattelte den Esel, machte sich auf und ging nach Hause (und) in seine Stadt, bestellte sein Haus und erhängte sich“ usw. (2 Sam 17,23).
ואפ"ה כתיב (שמואל ב יז, כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו (ו) אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וגו'
Rabbi Abbahu sagte: Der Fluch eines Weisen trifft ein, selbst wenn er an eine Bedingung geknüpft ist. Woher haben wir das? Von Eli, der zu Samuel sagte: „So tue dir Gott und so fahre Er fort, wenn du mir etwas verhehlst“ (1 Sam 3,17). Und obwohl geschrieben steht: „Und Samuel teilte ihm alle Worte mit und verhehlte ihm nichts“ (1 Sam 3,18), steht [dennoch] geschrieben: „Und seine Söhne wandelten nicht in seinen Wegen“ usw. (1 Sam 8,3).
א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנלן מעלי דקאמר ליה [עלי] לשמואל (שמואל א ג, יז) כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר ואף על גב דכתיב (שמואל א ג, יח) ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו [ואפ"ה] כתיב (שמואל א ח, ג) ולא הלכו בניו בדרכיו וגו'
Original: Makkot 11a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.