Veruntreuung begehen kann und man seinetwegen wegen Piggul, Notar und Unreinheit schuldig wird, was beim Blut nicht der Fall ist.
מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בדם
Chullin 117a חולין
Aufbau der Debatte:Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Und eine Erschwerung beim Blut: dass [das Verbot von] Blut bei Vieh, Wild und Geflügel gilt, sowohl bei unreinen als auch bei reinen, während [das Verbot von] Fett nur bei reinem Vieh allein gilt.
וחומר בדם שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף בין טמאים ובין טהורים וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד:
GEMARA: Woher sind diese Dinge? Rabbi Jannai sagte: Denn die Schrift sagt: „So wie es vom Rind des Friedensopfers abgehoben wird“ (Lev 4,10). Was haben wir denn nun vom Rind des Friedensopfers gelernt?
גמ׳ מנא הני מילי אמר ר' ינאי דאמר קרא (ויקרא ד, י) כאשר יורם משור זבח השלמים וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה
Siehe, dieses kommt, um zu lehren, und es ergibt sich, dass es [selbst] lernt: Die Schrift vergleicht das Rind des Friedensopfers mit dem Stier des gesalbten Priesters. Wie es beim Stier des gesalbten Priesters Veruntreuung gibt, so gibt es auch beim Rind des Friedensopfers Veruntreuung.
הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה
Rabbi Chanina sagte zu ihm: Wie hässlich ist das! Es hat doch Rabbi gelehrt: „Alles Fett [gehört] dem Ewigen“ (Lev 3,16) – um die Opferteile der minderheiligen Opfer zur Veruntreuung einzuschließen.
א"ל ר' חנינא כעורה זו ששנה רבי (ויקרא ג, טז) כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה
Abaje sagte: Es war nötig; denn hätte der Allbarmherzige [nur] „Fett“ geschrieben, hätte ich gemeint: das Fett ja, der Leberlappen und die beiden Nieren nicht. [Darum] schrieb der Allbarmherzige: „So wie es abgehoben wird.“
אמר אביי איצטריך דאי כתב רחמנא חלב הוה אמינא חלב אין יותרת ושתי כליות לא כתב רחמנא כאשר יורם
Und hätte der Allbarmherzige [nur] „So wie es abgehoben wird“ geschrieben, hätte ich gemeint: [ausgenommen] das Fett des Fettschwanzes, das es beim Rind nicht gibt. [Darum] schrieb der Allbarmherzige: „Alles Fett“.
ואי כתב רחמנא כאשר יורם הוה אמינא חלב אליה דליתא בשור לא כתב רחמנא כל חלב
Raw Mari sagte zu Raw Sewid: Wenn der Fettschwanz „Fett“ genannt wird, sollte er doch zum Essen verboten sein! Er sagte zu ihm: Wegen dir sagt die Schrift: „Alles Fett von Rind, Schaf und Ziege“ (Lev 7,23) – etwas, das bei Rind, Schaf und Ziege gleich ist.
א"ל רב מרי לרב זביד אי אליה איקראי חלב תיתסר באכילה א"ל עליך אמר קרא (ויקרא ז, כג) כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז
Raw Aschi sagte: „Sein Fett, den Fettschwanz“ (Lev 3,9) – „Fett“ wird er genannt, [aber] „Fett“ ohne nähere Angabe wird er nicht genannt. Doch wenn dem so ist, dann sollte man an ihm keine Veruntreuung begehen [können]! Vielmehr ist es klar wie [die Antwort] Raw Sewids.
רב אשי אמר (ויקרא ג, ט) חלבו האליה איקראי חלב סתמא לא איקראי אלא מעתה לא ימעלו בה אלא מחוורתא כדרב זביד:
„Was beim Blut nicht der Fall ist“: Woher sind diese Dinge? Ulla sagte: Denn die Schrift sagt: „Euch“ (Lev 17,11) – es soll euer sein. In der Schule Rabbi Jischmaels wurde gelehrt: „Um zu sühnen“ (Lev 17,11) – zur Sühne habe ich es gegeben und nicht zur Veruntreuung.
משא"כ בדם: מנה"מ אמר עולא דאמר קרא (ויקרא יז, יא) לכם שלכם יהא דבי רבי ישמעאל תנא (ויקרא יז, יא) לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה
Und Rabbi Jochanan sagte: Die Schrift sagt: „Es ist“ (Lev 17,11) – es ist vor der Sühne wie nach der Sühne: Wie es nach der Sühne keine Veruntreuung daran gibt, so gibt es auch vor der Sühne keine Veruntreuung daran.
ורבי יוחנן אמר אמר קרא (ויקרא יז, יא) הוא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה
Sag doch: Es ist nach der Sühne wie vor der Sühne: Wie es vor der Sühne Veruntreuung daran gibt, so gibt es auch nach der Sühne Veruntreuung daran! – Es gibt nichts, dessen Gebot erfüllt ist und an dem man [dennoch] Veruntreuung begeht.
ואימא הוא לאחר כפרה כלפני כפרה מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו
Nicht? Da ist doch das Abheben der Asche, dessen Gebot erfüllt ist und an dem man [dennoch] Veruntreuung begeht, denn es steht geschrieben: „Und er lege sie neben den Altar“ (Lev 6,3)!
ולא והרי תרומת הדשן דנעשה מצותו ומועלין בו דכתיב (ויקרא ו, ג) ושמו אצל המזבח
Weil das Abheben der Asche und die Priestergewänder zwei Schriftverse sind, die dasselbe lehren, und zwei Schriftverse, die dasselbe lehren, lehren nicht [für andere Fälle].
משום דהואי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
Das passt für die Rabbanan, die sagen: „Und er lasse sie dort“ (Lev 16,23) lehrt, dass sie verborgen werden müssen; aber was ist zu sagen nach Rabbi Dosa, der sagt: [Es bedeutet nur,] dass man sie nicht an einem anderen Jom Kippur benutzen darf?
הניחא לרבנן דאמרי (ויקרא טז, כג) והניחם שם מלמד שטעונין גניזה אלא לר' דוסא דאמר שלא ישתמש בהן ליום הכפורים אחר מאי איכא למימר
Vielmehr: weil das Abheben der Asche und das Kalb, dem das Genick gebrochen wird, zwei Schriftverse sind, die dasselbe lehren, und zwei Schriftverse, die dasselbe lehren, lehren nicht [für andere Fälle].
אלא משום דהואי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובים הבאין כאחד וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין
Das passt für den, der sagt: Sie lehren nicht; aber was ist zu sagen nach dem, der sagt: Sie lehren? Zwei
הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר תרי
Original: Chullin 117a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.