Immer soll ein Mensch bei [Tages-]Licht hineingehen und bei [Tages-]Licht hinausgehen, denn es heißt: „Und ihr, keiner von euch soll aus der Tür seines Hauses hinausgehen bis zum Morgen“ (Ex 12,22).
לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר
Die Rabbanan lehrten: Ist eine Seuche in der Stadt, so halte deine Füße zurück, denn es heißt: „Und ihr, keiner von euch soll aus der Tür seines Hauses hinausgehen bis zum Morgen“ (Ex 12,22); und es heißt: „Geh, mein Volk, tritt in deine Kammern und schließ deine Türen hinter dir“ (Jes 26,20); und es heißt: „Draußen raubt das Schwert die Kinder, und in den Kammern der Schrecken“ (Dtn 32,25).
ת"ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר (ישעיהו כו, כ) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך ואומר (דברים לב, כה) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה
Wozu „und es heißt“? Wenn du sagst, das gilt nur in der Nacht, aber am Tag nicht, so komm und höre: „Geh, mein Volk, tritt in deine Kammern und schließ deine Türen.“
מאי ואומר וכי תימא ה"מ בליליא אבל ביממא לא תא שמע לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך
Und wenn du sagst, das gilt nur dort, wo drinnen kein Schrecken ist; wo aber drinnen Schrecken ist, ist es besser, hinauszugehen und unter den Leuten in Gesellschaft zu sitzen – so komm und höre: „Draußen raubt das Schwert die Kinder, und in den Kammern der Schrecken“ – obwohl in den Kammern Schrecken ist, raubt draußen das Schwert die Kinder.
וכי תימא ה"מ [היכא] דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא טפי מעלי ת"ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה אע"ג דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב
Die Rabbanan lehrten: Ist eine Hungersnot in der Stadt, so zerstreue deine Füße, denn es heißt: „Und es war eine Hungersnot im Land, und Abram zog hinab nach Ägypten, [um] dort [als Fremder zu weilen] (und er weilte als Fremder)“ (Gen 12,10); und es heißt: „Wenn wir sagen: Wir wollen in die Stadt gehen – so ist die Hungersnot in der Stadt, und wir sterben dort“ (2 Kön 7,4).
ת"ר רעב בעיר פזר רגליך שנא' (בראשית יב, י) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה [לגור] (ויגר) שם ואומר (מלכים ב ז, ד) אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם
Wozu „und es heißt“? Wenn du sagst, das gilt nur dort, wo keine Lebensgefahr besteht, aber wo Lebensgefahr besteht, nicht – so komm und höre: „Nun kommt, lasst uns zum Lager der Aramäer überlaufen; wenn sie uns am Leben lassen, leben wir“ (2 Kön 7,4).
מאי ואומר וכי תימא ה"מ היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא ת"ש (מלכים ב ז, ד) לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה
Die Rabbanan lehrten: Ist eine Seuche in der Stadt, soll man nicht in der Mitte des Weges gehen, weil der Todesengel in der Mitte der Wege geht; denn da ihm Erlaubnis gegeben ist, geht er offen einher. Ist Frieden in der Stadt, soll man nicht an den Rändern der Wege gehen; denn da er keine Erlaubnis hat, geht er versteckt einher.
ת"ר דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא שלום בעיר אל יהלך בצדי דרכים דכיון דלית ליה רשותא מחבי חבויי ומסגי
Die Rabbanan lehrten: Ist eine Seuche in der Stadt, soll man nicht allein in das Bethaus gehen, weil der Todesengel dort seine Geräte ablegt. Das gilt aber nur, wo darin keine Kinder [die Schrift] lesen und keine zehn darin beten.
ת"ר דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם כליו וה"מ היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה
Die Rabbanan lehrten: Heulen die Hunde, so kommt der Todesengel in die Stadt; spielen die Hunde, so kommt Elia der Prophet in die Stadt. Das gilt aber nur, wenn keine Hündin unter ihnen ist.
ת"ר כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר וה"מ דלית בהו נקבה:
Rabbi Ami und Rabbi Assi saßen vor Rabbi Jizchak Nappacha. Der eine Meister sagte zu ihm: Der Meister möge eine Halacha-Lehre sagen; und der andere Meister sagte zu ihm: Der Meister möge eine Aggada sagen. Er begann eine Aggada zu sagen, und der eine Meister ließ es nicht zu; er begann eine Halacha-Lehre zu sagen, und der andere Meister ließ es nicht zu.
יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא מר א"ל לימא מר שמעתתא ומר א"ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר
Er sagte zu ihnen: Ich will euch ein Gleichnis erzählen. Womit ist die Sache zu vergleichen? Mit einem Mann, der zwei Frauen hat, eine junge und eine alte. Die junge zupft ihm die weißen [Haare] aus, die alte zupft ihm die schwarzen aus. So wird er auf beiden Seiten kahl.
אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן
Er sagte zu ihnen: Wenn dem so ist, will ich euch etwas sagen, das euch beiden gleichermaßen [recht] ist: „Wenn ein Feuer ausbricht und Dornen erfasst“ (Ex 22,5) – es bricht von selbst aus; „so soll der bezahlen, der den Brand entfacht hat“ – der Heilige, gelobt sei Er, sagte: Mir obliegt es, für den Brand zu bezahlen, den ich entfacht habe.
אמר להן אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו (שמות כב, ה) כי תצא אש ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי
Ich habe in Zion Feuer angezündet, denn es heißt: „Und er zündete in Zion ein Feuer an, und es verzehrte seine Grundfesten“ (Klgl 4,11); und ich werde es künftig mit Feuer erbauen, denn es heißt: „Und ich werde ihm eine Feuermauer ringsum sein und zur Herrlichkeit in seiner Mitte sein“ (Sach 2,9).
אני הציתי אש בציון שנאמר (איכה ד, יא) ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב, ט) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה
Die Halacha-Lehre: Die Schrift beginnt mit Schäden durch sein Eigentum und endet mit Schäden durch seine Person, um dir zu sagen: Sein Feuer [gilt] wie seine Pfeile.
שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו:
„Und David hatte ein Verlangen und sagte: Wer gibt mir Wasser zu trinken aus dem Brunnen von Betlehem, der am Tor ist? Da brachen die drei Helden durch das Lager der Philister und schöpften Wasser aus dem Brunnen von Betlehem, der am Tor ist“ (2 Sam 23,15–16)[usw.].
(שמואל ב כג, טו) ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער [וגו']
Was war ihm fraglich? Rawa sagte im Namen von Raw Nachman: Das im Feuer Verborgene war ihm fraglich, ob gemäß Rabbi Jehuda oder gemäß den Rabbanan. Und sie entschieden es ihm. Was haben sie ihm entschieden?
מאי קא מיבעיא ליה אמר רבא אמר ר"נ טמון באש קמיבעיא ליה אי כר' יהודה אי כרבנן ופשטו ליה מאי דפשטו ליה
Raw Huna sagte: Es gab Gerstenhaufen, die Israeliten gehörten, in denen sich Philister versteckten; und es war ihm fraglich, ob man sich selbst durch das Eigentum seines Nächsten retten darf.
רב הונא אמר גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו
Sie ließen ihm sagen: Es ist verboten, sich selbst durch das Eigentum seines Nächsten zu retten; du aber bist König, und ein König darf durchbrechen, um sich einen Weg zu bahnen, und man hindert ihn nicht.
שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך אתה [ומלך] פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו
Und die Rabbanan – und manche sagen, Rabba bar Mari – sagten: Es gab Gerstenhaufen, die Israeliten gehörten, und Linsenhaufen, die Philistern gehörten; und es war ihnen fraglich, ob man die Gerstenhaufen der Israeliten nehmen darf, um sie seinem Vieh vorzulegen, unter der Bedingung, [sie mit] den Linsenhaufen der Philister zu bezahlen.
ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים וקא מיבעיא להו מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים
Sie ließen ihm sagen: „Gibt der Frevler das Pfand zurück, erstattet er den Raub“ (Ez 33,15) – obwohl er den Raub erstattet, ist er ein Frevler. Du aber bist König, und ein König darf durchbrechen, um sich einen Weg zu bahnen, und man hindert ihn nicht.
שלחו ליה (יחזקאל לג, טו) חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה משלם רשע הוא אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו
Recht ist es nach dem, der sagt, [es ging darum,] sie auszutauschen; deshalb steht in einem Vers geschrieben: „Und dort war ein Stück Feld voller Linsen“ (2 Sam 23,11), und in einem [anderen] Vers steht geschrieben: „Und dort war ein Stück Feld voller Gerste“ (1 Chr 11,13).
בשלמא למאן דאמר לאחלופי היינו דכתיב חד קרא (שמואל ב כג, יא) ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים וכתיב חד קרא (דברי הימים א יא, יג) ותהי חלקת השדה מלאה שעורים
Aber nach dem, der sagt, [es ging darum,] sie zu verbrennen, wozu brauchen sie diese zwei Verse? Er kann dir sagen: Es gab auch Linsenhaufen, die Israeliten gehörten, in denen sich Philister versteckten.
אלא למאן דאמר למקלי מאי איבעיא להו להני תרי קראי אמר לך דהוו נמי גדישים דעדשים דישראל דהוו מיטמרו בהו פלשתים
Recht ist es nach dem, der sagt, [es ging darum,] sie zu verbrennen; deshalb steht geschrieben: „Und er stellte sich mitten auf das Stück Feld und rettete es“ (2 Sam 23,12). Aber nach dem, der sagt, [es ging darum,] sie auszutauschen, was bedeutet „und er rettete es“?
בשלמא למאן דאמר למקלי היינו דכתיב (שמואל ב כג, יב) ויתיצב בתוך החלקה ויצילה אלא למ"ד לאחלופי מאי ויצילה
Recht ist es bei diesen beiden [Ansichten]; deshalb sind zwei Verse geschrieben.
בשלמא הני תרתי היינו דכתיב תרי קראי
Original: Bava Kamma 60b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.