und lösen für immer ein –, so sage ich, sie seien auch zu den Geboten des Rosch Haschana nicht verpflichtet. Daher lehrt sie uns: Mögen sie auch nicht dem Zurückfallen der Ländereien unterliegen, so unterliegen sie doch dem Erlass der Schulden und der Freilassung der Sklaven.
וגואלין לעולם אימא במצות ר"ה נמי לא ליחייבו קמשמע לן נהי דליתנהו בהשמטת קרקע בהשמטת כספים בשילוח עבדים מיהא איתנהו:
„Alle sind zum Lesen der Megilla verpflichtet: Kohanim, Leviten und Israeliten“ – das ist doch selbstverständlich! Es ist nur nötig, [um zu lehren, dass] sie ihren Dienst unterbrechen sollen, gemäß dem, was Raw Jehuda im Namen Schmuels sagte; denn Raw Jehuda sagte im Namen Schmuels: Die Kohanim in ihrem Dienst, die Leviten auf ihrem Podium und die Israeliten in ihrem Beistand unterbrechen ihren Dienst und kommen, um das Lesen der Megilla zu hören.
הכל חייבים במקרא מגילה כהנים לוים וישראלים פשיטא לא צריכא ליבטיל עבודתם וכדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתם ולוים בדוכנן וישראל במעמדן מבטלין עבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה
„Alle sind zum Simun verpflichtet: Kohanim, Leviten und Israeliten“ – das ist doch selbstverständlich! Es ist nur nötig, wenn sie Heiliges essen. Man könnte meinen: Der Allbarmherzige sagte: „Und sie sollen sie essen, durch die Sühne für sie erwirkt wurde“ (Ex 29,33), und dies ist eine Sühne.
הכל חייבין בזימון כהנים לוים וישראלים פשיטא לא צריכא דקאכלי קדשים סד"א (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם אמר רחמנא והא כפרה היא
„Alle werden zum Simun hinzugezählt: Kohanim, Leviten und Israeliten“ – das ist doch selbstverständlich! Es ist nur nötig, wenn die Kohanim Teruma oder Heiliges essen und ein Nichtpriester Profanes isst.
הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים פשיטא לא צריכא דקאכלי כהנים תרומה או קדשים וזר קאכיל חולין
Man könnte meinen: Da der Nichtpriester, wenn er mit dem Kohen essen wollte, nicht mit ihm essen könnte, so sage ich, sie sollen nicht zusammengezählt werden. Daher lehrt sie uns: Mag auch der Nichtpriester nicht mit dem Kohen essen können, so kann doch der Kohen mit dem Nichtpriester essen.
סד"א הואיל ואי בעי זר למיכל בהדי כהן לא מצי אכיל אימא לא ליצטרף קמ"ל נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל
„Alle können schätzen: Kohanim, Leviten und Israeliten“ – das ist doch selbstverständlich! Rawa sagte: Es ist nur wegen Ben Bochri nötig. Denn wir haben gelernt: Rabbi Jehuda sagte: Ben Bochri bezeugte in Jawne: Jeder Kohen, der [den halben Schekel] entrichtet, sündigt nicht.
הכל מעריכין כהנים לוים וישראלים פשיטא אמר רבא לא נצרכא אלא לבן בוכרי דתנן א"ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא
Rabban Jochanan ben Sakkai sagte zu ihm: Nicht so, sondern jeder Kohen, der nicht entrichtet, sündigt; doch die Kohanim legen diesen Vers zu ihren Gunsten aus: „Und jedes Speiseopfer eines Kohen soll ganz verbrannt werden, es darf nicht gegessen werden“ (Lev 6,16).
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כן אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן (ויקרא ו, טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל
Und auch nach Ben Bochri: Da sie von vornherein nicht verpflichtet sind, [den Schekel] zu bringen – wenn sie ihn doch bringen, sündigt er, denn er bringt Profanes in den Vorhof! – Er bringt ihn und übergibt ihn der Gemeinde.
ולבן בוכרי נמי כיון דלכתחילה לא מיחייבי לאיתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקא מעייל חולין לעזרה דמייתי להו ומסר לצבור
Man könnte meinen: Da geschrieben steht: „Und jede Schätzung soll nach dem heiligen Schekel sein“ (Lev 27,25), unterliege jeder, der den Schekeln unterliegt, den Schätzungen; und diese Kohanim, da sie den Schekeln nicht unterliegen, unterliegen nicht den Schätzungen. Daher lehrt sie uns [dies].
Vielmehr sagte Abaje: Es war nötig. Man könnte meinen: Da geschrieben steht: „Und seine Auslösung – vom Alter eines Monats an sollst du auslösen, nach deiner Schätzung“ (Num 18,16), unterliege jeder, der der Auslösung des Erstgeborenen unterliegt, den Schätzungen; und diese Kohanim, da sie der Auslösung des Erstgeborenen nicht unterliegen, unterliegen nicht den Schätzungen. Daher lehrt sie uns [dies].
אלא אמר אביי איצטריך סד"א הואיל וכתיב (במדבר יח, טז) ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כל דאיתיה בפדיון הבן איתיה בערכין והני כהנים הואיל וליתנהו בפדיון הבן ליתנהו בערכין קמ"ל
Rawa sagte zu ihm: Wenn dem so ist, dann beim Widder des Schuldopfers, von dem geschrieben steht: „Und sein Schuldopfer soll er dem Ewigen bringen, einen makellosen Widder aus dem Kleinvieh, nach deiner Schätzung“ (Lev 5,25) – würde da auch gelten, dass jeder, der den Schätzungen unterliegt, dem Widder des Schuldopfers unterliegt, und Tumtum und Androgynos, die den Schätzungen nicht unterliegen, dem Widder des Schuldopfers nicht unterliegen?
א"ל רבא אלא מעתה גבי איל אשם דכתיב (ויקרא ה, כה) ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן בערכך ה"נ דכל דאיתיה בערכין איתיה באיל האשם טומטום ואנדרוגינוס דליתנהו בערכין ליתנהו באיל האשם
Vielmehr sagte Rawa, und manche sagen Raw Aschi: Es war nötig. Man könnte meinen: Da geschrieben steht: „Und er soll ihn vor den Kohen stellen“ (Lev 27,8) – nicht aber einen Kohen vor einen Kohen. Daher lehrt sie uns [dies].
אלא אמר רבא ואיתימא רב אשי איצטריך סד"א הואיל וכתיב (ויקרא כז, ח) והעמידו לפני הכהן ולא כהן לפני כהן קמ"ל
Denn die Rabbanan lehrten: „Nach deiner Schätzung“ (Lev 27,2) – um eine unbestimmte Schätzung einzuschließen. Eine andere Auslegung: „Nach deiner Schätzung“ – die Schätzung des Ganzen gibt er, nicht aber die Schätzung von Gliedern.
דת"ר בערכך להביא ערך סתום ד"א בערכך ערך כולו הוא נותן ולא ערך אברים
Man könnte meinen, ich schließe auch ein Glied aus, an dem das Leben hängt. Die Schrift sagt: „Personen“ (Lev 27,2). – „Personen“, nicht aber den Toten.
יכול שאני מוציא אף דבר שהנשמה תלויה בו ת"ל נפשות נפשות ולא המת
[Wenn] ich den Toten ausschließe, schließe ich nicht auch den Sterbenden aus? Die Schrift sagt: „Und er soll ihn hinstellen … und er soll ihn schätzen“ (Lev 27,8) – wer hingestellt werden kann, kann geschätzt werden, und wer nicht hingestellt werden kann, kann nicht geschätzt werden.
אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס ת"ל (ויקרא כז, ח) והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה וכל שאינו בהעמדה אינו בהערכה
Eine andere Auslegung: „Personen“ – ich habe nur einen, der einen [Menschen] geschätzt hat; einen, der hundert geschätzt hat – woher? Die Schrift sagt: „Personen“. Eine andere Auslegung: „Personen“ –
ד"א נפשות אין לי אלא אחד שהעריך אחד אחד שהעריך מאה מנין ת"ל נפשות דבר אחר נפשות
Original: Arakhin 4a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.