Eingeschlossen werden sollen Sklaven. Und nach dem, der Sklaven ausdrücklich lehrt – was soll eingeschlossen werden? Eingeschlossen werden soll [der Umzug] von einem schönen Wohnort zu einem schlechten Wohnort.
„Alle können nach Jerusalem hinaufbringen“ – eingeschlossen werden soll [der Umzug] von einem schönen Wohnort zu einem schlechten Wohnort. „Aber nicht alle können hinausbringen“ – was soll damit eingeschlossen werden? Eingeschlossen werden soll [der Umzug] von einem schlechten Wohnort zu einem schönen Wohnort.
הכל מעלין לירושלים לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה ואין הכל מוציאין לאתויי מאי לאתויי מנוה הרעה לנוה היפה:
„Alle sind zur Sukka verpflichtet: Kohanim, Leviten und Israeliten“ – das ist doch selbstverständlich! Wenn diese nicht verpflichtet sind, wer ist dann verpflichtet?
הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים פשיטא אי הני לא מחייבי מאן מיחייבי
Die Kohanim waren ihm nötig. Man könnte meinen: Da geschrieben steht: „In Hütten sollt ihr wohnen“ (Lev 23,42), und der Meister sagte: „Ihr sollt wohnen“ sieben Tage – so wie ihr [sonst] wohnt; wie das Wohnen mit Mann und Frau [geschieht], so auch die Sukka mit Mann und Frau; und diese Kohanim, da sie zum Tempeldienst gehören, sollen nicht verpflichtet sein.
כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו ואמר מר תשבו שבעת ימים כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו
Daher lehrt sie uns: Mögen sie auch zur Zeit des Dienstes befreit sein, außerhalb der Zeit des Dienstes sind sie sehr wohl verpflichtet. Das ist wie bei den Reisenden; denn der Meister sagte: Wer tagsüber unterwegs ist, ist tagsüber von der Sukka befreit und nachts verpflichtet.
קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה:
Die Kohanim waren ihm nötig. Man könnte meinen: Da geschrieben steht: „Du sollst kein Mischgewebe anziehen … Quasten sollst du dir machen“ (Dtn 22,11–12), sei nur der, dem Mischgewebe zum Anziehen nicht erlaubt ist, zum Gebot der Zizit verpflichtet; und diese Kohanim, da ihnen Mischgewebe erlaubt ist, sollen nicht verpflichtet sein.
„Alle sind zu Tefillin verpflichtet: Kohanim, Leviten und Israeliten“ – das ist doch selbstverständlich! Die Kohanim waren ihm nötig. Man könnte meinen: Da geschrieben steht: „Bindet sie als Zeichen an eure Hand, und sie sollen als Stirnbänder zwischen euren Augen sein“ (Dtn 6,8), sei jeder, der zum Gebot für die Hand verpflichtet ist, auch zum Gebot für den Kopf verpflichtet.
הכל חייבין בתפילין כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב (דברים ו, ח) וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך כל דאיתיה במצוה דיד איתיה במצוה דראש
Und diese Kohanim, da sie nicht zum Gebot für die Hand verpflichtet sind – denn es steht geschrieben: „er ziehe … auf seinen Leib“ (Lev 6,3), dass nichts zwischen ihm und seinem Leib trennt –, so sage ich, sie seien auch zum Gebot für den Kopf nicht verpflichtet.
והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב (ויקרא ו, ג) ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו
Daher lehrt sie uns, dass sie einander nicht bedingen, wie wir gelernt haben: Der Tefillin für die Hand bedingt nicht den für den Kopf, und der für den Kopf bedingt nicht den für die Hand.
קמ"ל דלא מעכבי אהדדי כדתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד
Und was ist anders bei der Hand? Dass geschrieben steht: „er ziehe auf seinen Leib“? Beim Kopf steht doch auch geschrieben: „Und setze den Kopfbund auf sein Haupt“ (Ex 29,6)!
ומאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו ראש נמי כתיב (שמות כט, ו) ושמת המצנפת על ראשו
„Alle sind zum Schofarblasen verpflichtet: Kohanim, Leviten und Israeliten“ – das ist doch selbstverständlich! Die Kohanim waren ihm nötig. Man könnte meinen: Da geschrieben steht: „Ein Tag des Lärmblasens soll es für euch sein“ (Num 29,1), sei [nur] verpflichtet, wer allein dem Blasen eines einzigen Tages unterliegt;
הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם מאן דליתיה אלא בתקיעה דחד יומא חייב
und diese Kohanim, da sie das ganze Jahr dem Blasen unterliegen – denn es steht geschrieben: „Und ihr sollt mit den Trompeten blasen über euren Brandopfern“ (Num 10,10) –, so sage ich, sie seien nicht verpflichtet. – Ist das denn vergleichbar? Dort sind es Trompeten, hier ist es ein Schofar!
והני כהנים הואיל ואיתנהו בתקיעה כוליה שתא דכתיב (במדבר י, י) ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אימא לא ליחייבו מי דמי התם חצוצרות הכא שופר
Es war vielmehr nötig: Man könnte meinen, da wir gelernt haben: Das Jobeljahr gleicht dem Rosch Haschana hinsichtlich des Blasens und der Segenssprüche, [gelte]: Wer dem Gebot des Jobeljahres unterliegt, unterliegt dem Gebot des Rosch Haschana, und wer dem Gebot des Jobeljahres nicht unterliegt, unterliegt nicht dem Gebot des Rosch Haschana; und diese Kohanim, da sie den Geboten des Jobeljahres nicht unterliegen – denn wir haben gelernt: Kohanim und Leviten verkaufen für immer
איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות דאיתיה במצות יובל איתיה במצות ראש השנה דליתיה במצות יובל ליתיה במצות ר"ה והני כהני הואיל וליתנהו במצות דיובל דתנן כהנים ולוים מוכרין לעולם
Original: Arakhin 3b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.