GEMARA: Die Rabbanan lehrten: „Frucht vom Prachtbaum“ (Lev 23,40) – ein Baum, bei dem der Geschmack seines Holzes und seiner Frucht gleich ist; sage: Das ist der Etrog.
גמ׳ ת"ר (ויקרא כג, מ) פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג
Sukka 35a סוכה
Aufbau der Debatte:Baraita 1Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Aber sage doch: Pfeffer! Wie gelehrt wurde: Rabbi Meir pflegte zu sagen: Aus dem, was gesagt ist: „Und ihr pflanzt allerlei Baum“ (Lev 19,23), weiß ich da nicht, dass es ein Speisebaum ist? Was lehrt [die Schrift mit] „Speisebaum“? Einen Baum, bei dem der Geschmack seines Holzes und seiner Frucht gleich ist; sage: Das ist Pfeffer. Um dich zu lehren, dass Pfeffer der Orla-Pflicht unterliegt und dass dem Land Israel nichts fehlt, wie es heißt: „Es wird dir an nichts in ihm fehlen“ (Dtn 8,9).
ואימא פלפלין כדתניא היה רבי מאיר אומר ממשמע שנאמר (ויקרא יט, כג) ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל מה ת"ל עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה ואין א"י חסרה כלום שנאמר (דברים ח, ט) לא תחסר כל בה
Dort [geht es nicht], weil es nicht möglich ist. Wie sollen wir es machen? Nehmen wir eine [Pfefferbeere], ist ihr Nehmen nicht erkennbar; nehmen wir zwei oder drei – der Allbarmherzige hat (eine) Frucht gesagt, und nicht zwei oder drei Früchte. Daher ist es nicht möglich.
התם משום דלא אפשר היכי נעביד ננקוט חדא לא מינכרא לקיחתה ננקוט תרי או תלתא (אחד) אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות הלכך לא אפשר
Rabbi sagt: Lies nicht „hadar“ [Pracht], sondern „ha-dir“ [der Pferch]: Wie es in diesem Pferch Große und Kleine, Makellose und Fehlerbehaftete gibt, so gibt es auch bei ihm Große und Kleine, Makellose und Fehlerbehaftete. – Gibt es etwa bei anderen Früchten keine Großen und Kleinen, Makellosen und Fehlerbehafteten? Vielmehr meint er Folgendes: Bis die Kleinen kommen, sind die Großen noch vorhanden.
רבי אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין ה"נ יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין אלא הכי קאמר עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים
Rabbi Abbahu sagte: Lies nicht „hadar“, sondern (ha-dar) – etwas, das auf seinem Baum von Jahr zu Jahr wohnt. Ben Asai sagt: Lies nicht „hadar“, sondern (hydor), denn in griechischer Sprache nennt man Wasser (hydor). Und welche [Frucht] ist es, die an jedem Wasser wächst? Sage: Das ist der Etrog.
ר' אבהו אמר אל תקרי הדר אלא (הדר) דבר שדר באילנו משנה לשנה בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא (אידור) שכן בלשון יווני קורין למים (אידור) ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג:
„Einer von einer Aschera oder von einer verführten Stadt ist untauglich.“ Was ist der Grund? Da er zum Verbrennen bestimmt ist, ist sein Mindestmaß gleichsam zerstoßen.
של אשרה ושל עיר הנדחת פסול: מ"ט כיון דלשרפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה:
„(Und einer) von Orla ist untauglich.“ Was ist der Grund? Darüber streiten Rabbi Chija bar Awin und Rabbi Assi. Einer sagt: Weil für ihn keine Erlaubnis zum Essen besteht; und einer sagt: Weil er keinen Vermögensstatus hat.
(ושל) ערלה פסול: מ"ט פליגי בה ר' חייא בר אבין ור' אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון
Man meinte zunächst: Wer Erlaubnis zum Essen verlangt, verlangt keinen Vermögensstatus, und wer Vermögensstatus verlangt, verlangt keine Erlaubnis zum Essen. Wir haben gelernt: Einer von unreiner Teruma ist (untauglich). Recht nach dem, der sagt: weil für ihn keine Erlaubnis zum Essen besteht – gut. Aber nach dem, der sagt: weil er keinen Vermögensstatus hat – warum? Man kann ihn doch unter seinem Gekochten verheizen!
קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון ומאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה תנן של תרומה טמאה (פסולה) בשלמא למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה שפיר אלא למ"ד לפי שאין בה דין ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו
Vielmehr: Über die Erlaubnis zum Essen streitet niemand, dass wir sie brauchen; worüber sie streiten, ist der Vermögensstatus. Der eine Meister meint: Erlaubnis zum Essen brauchen wir, Vermögensstatus brauchen wir nicht; und der andere Meister meint: Auch Vermögensstatus brauchen wir. Was ist [der Unterschied] zwischen ihnen?
אלא בהיתר אכילה כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי בדין ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן מאי בינייהו
Der Unterschied zwischen ihnen ist Zweiter Zehnt in Jerusalem nach Rabbi Meir. Nach dem, der sagt: weil für ihn keine Erlaubnis zum Essen besteht – hier besteht doch Erlaubnis zum Essen; nach dem, der sagt: weil er keinen Vermögensstatus hat – Zweiter Zehnt ist Vermögen des Höchsten.
איכא בינייהו מעשר שני שבירושלים אליבא דר' מאיר למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה למ"ד לפי שאין בה דין ממון מעשר שני ממון גבוה הוא
Schließe daraus, dass es Rabbi Assi ist, der sagt: weil er keinen Vermögensstatus hat; denn Rabbi Assi sagte: Mit einem Etrog von Zweitem Zehnt genügt man nach den Worten Rabbi Meirs seiner Pflicht am Feiertag nicht; nach den Worten der Weisen genügt man mit ihm seiner Pflicht am Feiertag. Schließe es daraus.
תסתיים דר' אסי דאמר לפי שאין בה דין ממון דא"ר אסי אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט תסתיים
Zur Sache selbst: Rabbi Assi sagte: Mit einem Etrog von Zweitem Zehnt genügt man nach den Worten Rabbi Meirs seiner Pflicht am Feiertag nicht; nach den Worten der Weisen genügt man mit ihm seiner Pflicht am Feiertag. Mit Mazza von Zweitem Zehnt genügt man nach den Worten Rabbi Meirs seiner Pflicht an Pessach nicht; nach den Worten der Weisen genügt man mit ihr seiner Pflicht an Pessach. Ein Teig von Zweitem Zehnt ist nach den Worten Rabbi Meirs von der Teighebe befreit; nach den Worten der Weisen ist er zur Teighebe verpflichtet.
גופא אמר ר' אסי אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט מצה של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמים אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עיסה של מעשר שני לדברי ר' מאיר פטורה מן החלה לדברי חכמים חייבת בחלה
Raw Papa wandte dagegen ein: Recht beim Teig – da steht geschrieben: „Das Erste eurer Teige“ (Num 15,20); beim Etrog steht ebenfalls geschrieben: „euch“ – von eurem Eigenen. Aber bei der Mazza – steht denn geschrieben „eure Mazza“? Rabba bar Schmuel sagte, und manche sagen, Raw Jejmar bar Schelamja: Es ergibt sich aus „Brot“ – „Brot“. Hier steht geschrieben: „Brot des Elends“ (Dtn 16,3), und dort steht geschrieben:
מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה כתיב (במדבר טו, כ) ראשית עריסותיכם אתרוג נמי כתיב לכם משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם אמר רבה בר שמואל ואיתימא רב יימר בר שלמיא אתיא לחם לחם כתיב הכא (דברים טז, ג) לחם עוני וכתיב התם
Original: Sukkah 35a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.