Aber er hat es doch aus einer Gesera schawa gelernt? – Die Gesera schawa hatte er nicht überliefert bekommen. Wozu gehörte er aber dann? Zu denen von „Und sie waren vermessen“ (Num 14,44) gehörte er.
ואלא הא גמר גזירה שוה ג"ש לא גמר אלא מהיכא הוה (במדבר יד, מד) מויעפילו הוה
Ähnlich sagst du: „Und der Zorn des Ewigen entbrannte gegen sie, und er ging“ (Num 12,9) – das lehrt, dass auch Aaron aussätzig wurde. Das sind die Worte Rabbi Akiwas. Rabbi Jehuda ben Betera sagte zu ihm: Akiwa, so oder so wirst du einst Rechenschaft ablegen müssen: Wenn es nach deinen Worten ist – die Tora hat es verhüllt, und du enthüllst es; und wenn nicht – bringst du üble Nachrede über jenen Gerechten.
כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר יב, ט) ויחר אף ה' בם וילך מלמד שאף אהרן נצטרע דברי רבי עקיבא אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק
Aber es steht doch geschrieben „gegen sie“? – Jenes [bedeutet] bloß eine Zurechtweisung. Es wurde gelehrt nach dem, der sagt, auch Aaron sei aussätzig geworden, denn es steht geschrieben: „Und Aaron wandte sich zu Mirjam, und siehe, sie war aussätzig“ (Num 12,10). Es wurde gelehrt: dass er sich von seinem Aussatz abwandte.
ואלא הכתיב בם ההוא בנזיפה בעלמא תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב (במדבר יב, י) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא שפנה מצרעתו
Resch Lakisch sagte: Wer Untadelige verdächtigt, wird an seinem Körper geschlagen, denn es steht geschrieben: „Und siehe, sie werden mir nicht glauben“ usw. (Ex 4,1), und vor dem Heiligen, gelobt sei Er, war offenbar, dass Israel glauben würde. Er sagte zu ihm: Sie sind Gläubige, Söhne von Gläubigen; du aber wirst am Ende nicht glauben.
אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב (שמות ד, א) והן לא יאמינו לי וגו' וגליא קמי קוב"ה דמהימני ישראל אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין
„Sie sind Gläubige“, denn es steht geschrieben: „Und das Volk glaubte“ (Ex 4,31); „Söhne von Gläubigen“: „Und er glaubte an den Ewigen“ (Gen 15,6); „du wirst am Ende nicht glauben“, denn es heißt: „Weil ihr nicht an mich geglaubt habt“ usw. (Num 20,12). Woher, dass er geschlagen wurde? Denn es steht geschrieben: „Und der Ewige sprach weiter zu ihm: Stecke doch deine Hand in deinen Busen“ usw. (Ex 4,6).
הן מאמינים דכתיב (שמות ד, לא) ויאמן העם בני מאמינים (בראשית טו, ו) והאמין בי"י אתה אין סופך להאמין שנאמר (במדבר כ, יב) יען לא האמנתם בי וגו' ממאי דלקה דכתיב (שמות ד, ו) ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו':
Rawa sagte, und manche sagen, Rabbi Jose, Sohn Rabbi Chaninas: Das Maß des Guten kommt schneller als das Maß der Strafe. Denn beim Maß der Strafe steht geschrieben: „Und er zog sie heraus, und siehe, seine Hand war aussätzig wie Schnee“ (Ex 4,6); beim Maß des Guten aber steht geschrieben: „Und er zog sie aus seinem Busen, und siehe, sie war wieder wie sein [übriges] Fleisch“ (Ex 4,7) – schon aus seinem Busen war sie wieder wie sein Fleisch.
אמר רבא ואיתימא רבי יוסי בר' חנינא מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות דאילו במדת פורענות כתיב (שמות ד, ו) ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג ואילו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו מחיקו הוא דשבה כבשרו
Rabba fragte: Streiten sie unterhalb von zehn [Handbreit], und darüber streiten sie: Der eine meint, wir sagen: Was [in der Luft] aufgefangen ist, ist wie hingelegt; und der andere meint, wir sagen nicht: Was aufgefangen ist, ist wie hingelegt; oberhalb von zehn aber ist er nach aller Meinung frei, und wir lernen das Werfen nicht vom Hinüberreichen ab?
בעי רבה למטה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמ"ס אמרינן קלוטה כמה שהונחה ומר סבר לא אמרינן קלוטה כמה שהונחה אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור ולא ילפינן זורק ממושיט
Oder streiten sie vielleicht oberhalb von zehn, und darüber streiten sie: Der eine meint, wir lernen das Werfen vom Hinüberreichen ab, und der andere meint, wir lernen das Werfen nicht vom Hinüberreichen ab; unterhalb von zehn aber ist er nach aller Meinung schuldig. Aus welchem Grund? Was aufgefangen ist, gleicht dem Hingelegten.
או דילמא למעלה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר ילפינן זורק ממושיט ומר סבר לא ילפינן זורק ממושיט אבל למטה מי' דברי הכל חייב מאי טעמא קלוטה כמה שהונחה דמיא
Raw Josef sagte: Diese Sache war Raw Chisda fraglich, und Raw Hamnuna löste sie ihm hieraus: Von Privatbereich zu Privatbereich, und es geht durch den öffentlichen Bereich selbst – Rabbi Akiwa spricht schuldig, und die Weisen sprechen frei. Da es heißt „durch den öffentlichen Bereich selbst“, ist es klar, dass sie unterhalb von zehn streiten.
אמר רב יוסף הא מילתא איבעיא ליה לרב חסדא ופשטה ניהליה רב המנונא מהא מרה"י לרה"י ועובר ברשות הרבים עצמה ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרים מדקאמר ברשות הרבים עצמה פשיטא למטה מעשרה פליגי
Und worin? Wollte man sagen: beim Tragen – [dann wäre] er nur unterhalb von zehn schuldig, oberhalb von zehn aber nicht schuldig? Rabbi Elasar sagte doch: Wer eine Last oberhalb von zehn hinausträgt, ist schuldig, denn so war die Last der Söhne Kehats! Also doch beim Werfen, und unterhalb von zehn ist er schuldig, oberhalb von zehn ist er nicht schuldig. Daraus ist zu schließen, dass sie darüber streiten, ob das Aufgefangene wie hingelegt ist. Daraus ist es zu schließen.
ובמאי אילימא במעביר למטה מעשרה הוא דמחייב למעלה מי' לא מחייב והאמר ר' אלעזר המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת אלא לאו בזורק ולמטה מעשרה הוא דמחייב למעלה מעשרה לא מחייב ש"מ בקלוטה כמה שהונחה פליגי ש"מ
Und das widerspricht Rabbi Elasar, denn Rabbi Elasar sagte: Rabbi Akiwa sprach sogar oberhalb von zehn schuldig, und dass es heißt „der öffentliche Bereich selbst“, ist, um dir die Stärke der Rabbanan kundzutun.
ופליגא דר' אלעזר דאמר ר"א מחייב היה ר' עקיבא אפילו למעלה מי' והאי דקתני רה"ר עצמה להודיעך כחן דרבנן
Und es widerspricht Raw Chilkija bar Tobi, denn Raw Chilkija bar Tobi sagte: Innerhalb von drei [Handbreit] ist er nach aller Meinung schuldig; oberhalb von zehn ist er nach aller Meinung frei; von drei bis zehn kommen wir zum Streit Rabbi Akiwas und der Rabbanan.
ופליגא דרב חלקיה בר טובי דאמר רב חלקיה בר טובי תוך שלשה דברי הכל חייב למעלה מעשרה דברי הכל פטור מג' ועד י' באנו למחלוקת ר' עקיבא ורבנן
So wurde auch gelehrt: Innerhalb von drei ist er nach aller Meinung schuldig; oberhalb von zehn ist es nur wegen einer rabbinischen Ruhevorschrift [verboten], und wenn die Bereiche ihm gehören, ist es erlaubt; von drei bis zehn spricht Rabbi Akiwa schuldig, und die Weisen sprechen frei.
תניא נמי הכי בתוך ג' דברי הכל חייב למעלה מי' אינו אלא משום שבות ואם היו רשויות שלו מותר מג' ועד עשרה ר"ע מחייב וחכמים פוטרין
Der Meister sagte: Wenn die Bereiche ihm gehören, ist es erlaubt. Soll man sagen, das sei eine Widerlegung Raws? Denn es wurde gesagt: Zwei Häuser auf beiden Seiten des öffentlichen Bereichs – Rabba bar Raw Huna sagte im Namen Raws: Es ist verboten, von dem einen zum anderen zu werfen; und Schmuel sagte: Es ist erlaubt, von dem einen zum anderen zu werfen. – Haben wir das nicht so erklärt, dass das eine höher und das andere tiefer liegt? Denn manchmal fällt es hinunter, und er kommt dazu, es zu holen.
אמר מר אם היו רשויות שלו מותר לימא תהוי תיובתיה דרב דאיתמר שני בתים בשני צדי רה"ר רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר לזרוק מזה לזה ולאו מי אוקימנא לההיא כגון דמידלי חד ומתתי חד דזימנין נפל ואתי לאתויי
Raw Chisda sagte zu Raw Hamnuna, und manche sagen, Raw Hamnuna zu Raw Chisda: Woher kommt diese Sache, die die Rabbanan gesagt haben: Alles, was weniger als drei [Handbreit] ist, gilt als verbunden (Lawud)? Er sagte zu ihm: Weil es unmöglich ist, dass der öffentliche Bereich mit Hacke und Hobel geebnet wird.
אמר ליה רב חסדא לרב המנונא ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא מנא הא מילתא דאמור רבנן כל פחות מג' כלבוד דמי אמר ליה לפי שאי אפשר לה לרשות הרבים שתילקט במלקט וברהיטני
Wenn so, dann auch drei! Und weiter, was wir gelernt haben: Wer die Wände [einer Sukka] von oben nach unten herablässt – wenn sie drei Handbreit vom Boden hoch sind, ist sie untauglich; also weniger als drei, ist sie tauglich.
אי הכי ג' נמי ותו הא דתנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם הן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים פסולה הא פחות מג' כשרה
Dort ist der Grund dieser: weil sie eine Trennwand ist, durch die Zicklein hindurchschlüpfen. Das passt für unten; was ist für oben zu sagen? Vielmehr: Alles, was weniger als drei ist, gilt als verbunden – das ist eine überlieferte Halacha.
התם היינו טעמא משום דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה תינח למטה למעלה מאי איכא למימר אלא כל פחות משלשה כלבוד דמי הלכתא גמירי לה
Die Rabbanan lehrten: Von öffentlichem Bereich zu öffentlichem Bereich, und ein Privatbereich liegt dazwischen – Rabbi spricht schuldig, und die Weisen sprechen frei. Raw und Schmuel sagten beide: Rabbi spricht nur bei einem überdachten Privatbereich schuldig, denn wir sagen: Ein Haus gilt, als ob es angefüllt wäre; nicht aber bei einem, der nicht überdacht ist. Raw Chana sagte im Namen Raw Jehudas im Namen Schmuels: Rabbi sprach ihn zweifach schuldig, einmal wegen des Hinaustragens und einmal wegen des Hineinbringens.
ת"ר מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרין רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא חייב רבי אלא ברה"י מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמי אבל שאינו מקורה לא אמר רב חנא אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה
Original: Shabbat 97a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.