Den ganzen Tag [des Verhörs] vernimmt man die Zeugen mit einem Ersatznamen: „Jose möge Jose schlagen.“
בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי
Sanhedrin 56a סנהדרין
Aufbau der Debatte:Baraita 3Frage 3
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Ist das Urteil abgeschlossen, tötet man nicht aufgrund des Ersatznamens, sondern man schickt alle Leute hinaus, fragt den Ältesten unter ihnen und sagt zu ihm: Sage ausdrücklich, was du gehört hast! Und er sagt es; und die Richter stehen auf ihren Füßen, zerreißen [ihre Kleider] und nähen sie nicht wieder zusammen.
נגמר הדין לא הורגין בכינוי אלא מוציאין כל אדם לחוץ שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין
Und der zweite sagt: Auch ich [habe es] wie er [gehört], und der dritte sagt: Auch ich wie er.
והשני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו:
GEMARA: Es wurde gelehrt: Bis er den Namen mit dem Namen verflucht.
גמ׳ תנא עד שיברך שם בשם
Woher diese Dinge? Schmuel sagte: Denn der Vers sagt: „Und wer den Namen [des Ewigen] schmäht (nokew)“ usw., „wenn er den Namen schmäht, soll er getötet werden“ (Lev 24,16).
מנהני מילי אמר שמואל דאמר קרא (ויקרא כד, טז) ונוקב שם וגו' בנקבו שם יומת
Woher, dass dieses nokew ein Ausdruck des Fluchens ist? Denn es steht geschrieben: „Wie soll ich verwünschen (ekow), wen Gott nicht verwünscht hat?“ (Num 23,8); und seine Verwarnung ist von hier: „Gott sollst du nicht fluchen“ (Ex 22,27).
ממאי דהאי נוקב לישנא דברוכי הוא דכתיב (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ואזהרתיה מהכא (שמות כב, כז) אלהים לא תקלל
Sag doch, es ist Durchbohren, denn es steht geschrieben: „Und er bohrte (wa-jikow) ein Loch in seinen Deckel“ (2 Kön 12,10); und seine Verwarnung ist von hier: „Und ihr sollt ihren Namen vertilgen … Ihr sollt nicht so tun dem Ewigen, eurem Gott“ (Dtn 12,3–4)!
ואימא מיברז הוא דכתיב (מלכים ב יב, י) ויקב חור בדלתו ואזהרתיה מהכא (דברים יב, ג) ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם
Wir brauchen [den] Namen mit [dem] Namen, und das gibt es [dabei] nicht.
בעינא שם בשם וליכא
Sag doch, dass er zwei Namen aufeinanderlegt und sie durchbohrt! – Das ist ein Durchbohren und dann wieder ein Durchbohren. Sag doch, dass er den Namen auf die Schneide eines Messers eingraviert und mit ihm [einen anderen Namen] durchbohrt! – Da ist es die Schärfe des Messers, die durchbohrt.
ואימא דמנח שני שמות אהדדי ובזע להו ההוא נוקב וחוזר ונוקב הוא ואימא דחייק שם אפומא דסכינא ובזע בה ההוא חורפא דסכינא הוא דקא בזע
Sag doch, es ist das ausdrückliche Nennen des Namens, denn es steht geschrieben: „Und Mose und Aaron nahmen diese Männer, die mit Namen bezeichnet (nikwu) worden waren“ (Num 1,17); und seine Verwarnung ist von hier: „Den Ewigen, deinen Gott, sollst du fürchten“ (Dtn 6,13)!
אימא פרושי שמיה הוא דכתיב (במדבר א, יז) ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות ואזהרתיה מהכא (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא
Erstens brauchen wir [den] Namen mit [dem] Namen, und das gibt es [dabei] nicht; und außerdem wäre es eine Verwarnung durch ein Gebot, und eine Verwarnung durch ein Gebot gilt nicht als Verwarnung.
חדא דבעינא שם בשם וליכא ועוד הויא ליה אזהרת עשה ואזהרת עשה לא שמה אזהרה
Und wenn du willst, sage ich: Der Vers sagt: „Und er schmähte (wa-jikow) und fluchte“ (Lev 24,11) – das besagt, dass nokew Fluchen ist.
ואיבעית אימא אמר קרא (ויקרא כד, יא) ויקב ויקלל למימרא דנוקב קללה הוא
Vielleicht aber erst, wenn er beides getan hat? Das kann dir nicht in den Sinn kommen, denn es steht geschrieben: „Führe den Flucher hinaus“ (Lev 24,14), und es steht nicht geschrieben: „Führe den Schmäher und den Flucher hinaus“; daraus ist zu entnehmen, dass es eins ist.
ודילמא עד דעבד תרוייהו לא סלקא דעתך דכתיב (ויקרא כד, יד) הוצא את המקלל ולא כתיב הוצא את הנוקב והמקלל שמע מינה חדא היא
Die Rabbanan lehrten: „Ein Mann“ – warum lehrt die Schrift: „Ein Mann, ein Mann“? Um die Götzendiener einzubeziehen, die vor dem Fluchen des Namens verwarnt sind wie Israel; und sie werden nur durch das Schwert hingerichtet, denn jede bei den Noachiden genannte Todesart ist nur durch das Schwert.
תנו רבנן איש מה ת"ל איש איש לרבות את העובדי כוכבים שמוזהרין על ברכת השם כישראל ואינן נהרגין אלא בסייף שכל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא בסייף
Ergibt sich das denn von hier? Es ergibt sich doch von dort: „der Ewige“ – das ist das Fluchen des Namens!
והא מהכא נפקא מהתם נפקא ה' זו ברכת השם
Rabbi Jizchak Nappacha sagte: Es ist nur nötig, um die Ersatznamen einzubeziehen, und zwar nach Rabbi Meir.
אמר ר' יצחק נפחא לא נצרכא אלא לרבותא הכינויין ואליבא דרבי מאיר
Denn es wurde gelehrt: „Ein Mann, ein Mann, wenn er seinem Gott flucht, soll er seine Sünde tragen“ (Lev 24,15) – warum lehrt die Schrift das? Es heißt doch schon: „Und wer den Namen des Ewigen schmäht, soll getötet werden“ (Lev 24,16)! Weil es heißt: „Und wer den Namen schmäht, soll getötet werden“, könnte man meinen, er sei nur wegen des besonderen Namens schuldig; woher, dass alle Ersatznamen einbezogen sind? Die Schrift lehrt: „Ein Mann, wenn er seinem Gott flucht“ – in jedem Fall. Worte Rabbi Meirs.
דתניא (ויקרא כד, טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר (ויקרא כד, טז) ונוקב שם ה' מות יומת לפי שנאמר ונוקב שם מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות כל הכינויין תלמוד לומר איש כי יקלל אלהיו מכל מקום דברי רבי מאיר
Und die Weisen sagen: Für den besonderen Namen [steht] die Todesstrafe, für die Ersatznamen [nur] die Verwarnung.
וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה
Und er widerspricht Rabbi Mejascha, denn Rabbi Mejascha sagte: Ein Noachide, der den Namen mit Ersatznamen geflucht hat, ist nach den Rabbanan schuldig.
ופליגא דרבי מיישא דאמר רבי מיישא בן נח שבירך את השם בכינויים לרבנן חייב
Was ist der Grund? Denn der Vers sagt: „Wie der Fremde so der Einheimische“ (Lev 24,16) – [nur] beim Fremden und Einheimischen brauchen wir, „wenn er den Namen schmäht“, beim Götzendiener aber [genügt] sogar ein Ersatzname.
מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא כד, טז) כגר כאזרח גר ואזרח הוא דבעינן בנקבו שם אבל עובד כוכבים אפילו בכינוי
Und Rabbi Meir – was macht er mit diesem „wie der Fremde so der Einheimische“? Der Fremde und der Einheimische [werden] durch Steinigung [hingerichtet], der Götzendiener aber durch das Schwert. Du hättest meinen können: Da sie einbezogen wurden, wurden sie [ganz] einbezogen; das lehrt er uns.
ורבי מאיר האי כגר כאזרח מאי עביד ליה גר ואזרח בסקילה אבל עובד כוכבים בסייף סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתרבו איתרבו קמ"ל
Und Rabbi Jizchak Nappacha nach den Rabbanan – was macht er mit diesem „wie der Fremde so der Einheimische“? [Nur] beim Fremden und Einheimischen brauchen wir [den] Namen mit [dem] Namen, beim Götzendiener aber brauchen wir nicht [den] Namen mit [dem] Namen.
ורבי יצחק נפחא אליבא דרבנן האי כגר כאזרח מאי עביד ליה גר ואזרח הוא דבעינן שם בשם אבל עובד כוכבים לא בעינן שם בשם
„Ein Mann, ein Mann“ – wozu brauche ich das? Die Tora spricht in der Sprache der Menschen.
איש איש למה לי דיברה תורה כלשון בני אדם
Die Rabbanan lehrten: Sieben Gebote wurden den Noachiden geboten: Rechtspflege, [das Verbot der] Gotteslästerung, des Götzendienstes, der verbotenen Beziehungen, des Blutvergießens, des Raubes und [des Genusses] eines Gliedes von einem lebenden [Tier].
תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי
Original: Sanhedrin 56a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.