Und hat Rabbi Elasar, der Sohn Rabbi Schimons, dies nicht gehört?
ורבי אלעזר בר' שמעון לא שמיע ליה
Menachot 72b מנחות
Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 6
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Vielmehr ist es dort anders, denn das Schlachten hat ja [schon] den Schabbat verdrängt.
אלא שאני התם שהרי דחתה שחיטה את השבת
Und nach Rabbi hat das Schlachten ebenso den Schabbat verdrängt! Vielmehr meint Rabbi: Das Schneiden des Omer verdrängt den Schabbat nicht.
ולרבי הכי נמי דחתה שחיטה את השבת אלא קסבר רבי קצירת העומר לא דחיא שבת
Nicht? Wir haben doch gelernt: Die Weisen aber sagen: Ob Schabbat oder Werktag – aus drei [Sea] kam er. Das ist nicht nach Rabbi!
ולא והתנן וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול משלש היה בא דלא כרבי
Die Weisen aber sagen: Ob Schabbat oder Werktag – mit dreien, mit drei Körben und mit drei Sicheln. Das ist nicht nach Rabbi!
וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול בשלשה בשלש קופות ובשלש מגלות דלא כרבי
Und am Schabbat sagt er zu ihnen: „Dieser Schabbat?“ Das ist nicht nach Rabbi!
ובשבת יאמר להם שבת זו דלא כרבי:
Wurde er am Tag geschnitten, ist er tauglich, und er verdrängt den Schabbat: Wen hast du sagen hören, dass er, am Tag geschnitten, tauglich ist? Rabbi. Und er lehrt: „und er verdrängt den Schabbat“ – doch wohl das Schneiden? – Nein, das Darbringen.
נקצר ביום כשר ודוחה את השבת: מאן שמעת ליה דאמר נקצר ביום כשר רבי וקתני ודוחה את השבת מאי לאו קצירה לא להקרבה
Aber das Schneiden nicht? Es wurde doch gelehrt: Rabbi sagt: „Und Mose verkündete die Festzeiten des Ewigen“ (Lev 23,44) – was lehrt die Schrift? Da wir es nur vom beständigen Opfer und vom Pessach gelernt haben, bei denen „zu seiner Festzeit“ (Num 9,2) [und] „zu seiner Festzeit“ (Num 28,2) gesagt ist: „Zu seiner Festzeit“ – selbst am Schabbat; „zu seiner Festzeit“ – selbst in Unreinheit.
אבל לקצירה לא והתניא רבי אומר (ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהן (במדבר ט, ב) במועדו (במדבר כח, ב) במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה
Die übrigen Gemeindeopfer – woher? Die Schrift sagt: „Diese sollt ihr dem Ewigen an euren Festzeiten darbringen“ (Num 29,39).
שאר קרבנות הצבור מנין תלמוד לומר (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם
Woher, dass der Omer und was mit ihm dargebracht wird [und] die zwei Brote und was mit ihnen dargebracht wird, eingeschlossen sind? Die Schrift sagt: „Und Mose verkündete die Festzeiten des Ewigen“ – die Schrift hat für sie alle eine feste Zeit bestimmt.
מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן תלמוד לאמר וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן
Wofür? Wollte man sagen, für das Darbringen – sind die zwei Brote denn zum Darbringen bestimmt?
למאי אילימא להקרבה שתי הלחם בני הקרבה נינהו
Vielmehr offensichtlich für das Mahlen und das Sieben; und entsprechend beim Omer für das Schneiden – und es verdrängt den Schabbat!
אלא פשיטא לטחינה והרקדה ודכותה גבי עומר לקצירה וקא דחי את השבת
Vielmehr: beim Omer für das Darbringen und bei den zwei Broten für das Backen. Und Rabbi meint: Der Ofen heiligt; backt man sie [schon] am Vortag, werden sie durch das Übernachten untauglich.
אלא עומר להקרבה ושתי הלחם לאפיה וקסבר רבי תנור מקדש אי אפי לה מאתמול איפסילה לה בלינה
Meint Rabbi denn, der Ofen heiligt? Es wurde doch gelehrt: Die Lämmer des Wochenfestes heiligen das Brot nur durch das Schlachten. Wie? Hat er sie unter ihrem Namen geschlachtet und ihr Blut unter ihrem Namen gesprengt, ist das Brot heilig.
וסבר רבי תנור מקדש והתניא כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קדש הלחם
Hat er sie nicht unter ihrem Namen geschlachtet und ihr Blut nicht unter ihrem Namen gesprengt, ist das Brot nicht heilig. Hat er sie unter ihrem Namen geschlachtet und ihr Blut nicht unter ihrem Namen gesprengt, ist das Brot heilig und [zugleich] nicht heilig; Worte Rabbis.
שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי
Rabbi Elasar, der Sohn Rabbi Schimons, sagt: Es ist niemals heilig, bis er sie unter ihrem Namen schlachtet und ihr Blut unter ihrem Namen sprengt.
ר' אלעזר בר' שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן
Raw Nachman bar Jizchak sagte: Er spricht [nur] davon, ob sie festgelegt sind oder nicht festgelegt sind.
אמר רב נחמן בר יצחק הוקבעו ולא הוקבעו קא אמר
Wir kehren zu dir zurück, [Kapitel] „Rabbi Jischmael“.
הדרן עלך פרק רבי ישמעאל
MISCHNA: Folgende Speiseopfer werden abgehoben, und ihre Reste gehören den Kohanim: das Speiseopfer aus Feinmehl, das in der Pfanne, das im Tiegel, die Kuchen und die Fladen, das Speiseopfer von Götzendienern, das Speiseopfer von Frauen, das Omerspeiseopfer, das Speiseopfer des Sünders und das Eifersuchtsspeiseopfer.
מתני׳ ואלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת הסלת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין מנחת עובדי כוכבים ומנחת נשים ומנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת קנאות
Rabbi Schimon sagt: Vom Speiseopfer des Sünders von Kohanim wird die Handvoll abgehoben; die Handvoll wird für sich dargebracht, und die Reste werden für sich dargebracht.
רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת וקומץ קרב לעצמו ושירים קריבים לעצמן:
GEMARA: Raw Papa sagte: Überall, wo wir [Kuchen und Fladen] lehren, lehren wir zehn. Was lehrt er uns?
גמ׳ אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן מאי קא משמע לן
Um [die Ansicht] Rabbi Schimons auszuschließen, der sagt: Er bringt zur Hälfte Kuchen und zur Hälfte Fladen. Er lehrt uns, dass es nicht so ist.
לאפוקי מרבי שמעון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא קא משמע לן דלא:
Und ihre Reste gehören den Kohanim: Woher haben wir das? Bei denen, wo es geschrieben steht, steht es geschrieben; und bei denen, wo es nicht geschrieben steht, steht darüber geschrieben: „Und dies ist die Lehre des Speiseopfers: Die Söhne Aarons sollen es darbringen …“ (Lev 6,7), „und das Übrige davon sollen Aaron und seine Söhne essen“ (Lev 6,9).
ושיריהן לכהנים: מנלן דכתיבא כתיבא ודלא כתיבא כתיב בה (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו
Über eines, das aus Weizen kommt, fragen wir nicht; wir fragen über eines, das aus Gerste kommt. – Auch bei dem aus Gerste: Da von ihm die Handvoll abgehoben wird, gehören seine Reste den Kohanim!
באה חיטין לא קמיבעיא לן כי קא מיבעיא לן באה שעורין באה שעורין נמי מדנקמצת שיריה לכהנים
Nach den Rabbanan fragen wir nicht; wir fragen nach Rabbi Schimon, der sagt: Es gibt ein Speiseopfer, von dem die Handvoll abgehoben wird und das [doch] nicht gegessen wird.
אליבא דרבנן לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן אליבא דרבי שמעון דאמר איכא מנחה דמיקמצא ולא מיתאכלא
Denn wir haben gelernt: Rabbi Schimon sagt: Vom Speiseopfer des Sünders von Kohanim wird die Handvoll abgehoben; die Handvoll wird für sich dargebracht, und die Reste werden für sich dargebracht. – Woher haben wir es?
דתנן רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמן מנלן
Chiskija sagte: Denn der Vers sagt: „Und jedes Speiseopfer, mit Öl vermengt oder trocken, soll allen Söhnen Aarons gehören“ (Lev 7,10). Wenn es nicht auf das vermengte aus Weizen zu beziehen ist, beziehe es auf das vermengte aus Gerste; und wenn es nicht auf das trockene aus Weizen zu beziehen ist, beziehe es auf das trockene aus Gerste.
אמר חזקיה דאמר קרא (ויקרא ז, י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה אם אינו ענין לבלולה של חיטין תנהו ענין לבלולה של שעורין ואם אינו ענין לחרבה של חיטין תנהו ענין לחרבה של שעורין
Kommt dieser [Vers] denn dafür? Er ist doch nötig für das, was gelehrt wurde: Woher, dass man nicht Speiseopfer gegen Schlachtopfer teilt?
והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא מנין שאין חולקין מנחות כנגד זבחים
Original: Menachot 72b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.