Und der andere? Jenes kommt für eine Gesera schawa [Analogieschluss], denn es wurde gelehrt: Rabbi Elieser sagt: Woher, dass die Durchbohrung am rechten Ohr [geschieht]? Hier heißt es „Ohr“, und dort heißt es „Ohr“ (Lev 14,14): Wie dort das rechte, so auch hier das rechte.
ואידך ההיא לגזירה שוה הוא דאתא דתניא רבי אליעזר אומר מנין לרציעה שהיא באזן ימנית נאמר כאן אזן ונאמר להלן (ויקרא יד, יד) אזן מה להלן ימין אף כאן ימין
Und der andere? Jenes braucht er für: sein Ohr, aber nicht ihr Ohr. Und der andere? Er leitet es ab aus „Und wenn der Sklave spricht“ (Ex 21,5) – der Sklave, aber nicht die Magd.
ואידך ההוא מיבעי ליה אזנו ולא אזנה ואידך נפקא לה (שמות כא, ה) מואם יאמר העבד העבד ולא אמה
Was ist der Grund des ersten Tanna, der sagt: Wer sich selbst verkauft, dem gibt man keine Ausstattung? Der Allbarmherzige schloss bei dem, den das Gericht verkauft hat, aus: „Statte ihn reichlich aus“ (Dtn 15,14) – ihn, aber nicht den, der sich selbst verkauft.
מ"ט דתנא קמא דאמר מוכר עצמו אין מעניקין לו מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד (דברים טו, יד) הענק תעניק לו לו ולא למוכר עצמו
Und der andere? Jenes braucht er für: ihn, aber nicht seine Erben. – Warum nicht seine Erben? Der Allbarmherzige nannte ihn doch „Lohnarbeiter“: Wie beim Lohnarbeiter sein Lohn seinen Erben [gehört], so auch bei diesem sein Lohn seinen Erben! – Vielmehr: ihn, aber nicht seinen Gläubiger.
ואידך ההוא מיבעי ליה לו ולא ליורשיו יורשיו אמאי לא שכיר קרייה רחמנא מה שכיר פעולתו ליורשיו אף האי פעולתו ליורשיו אלא לו ולא לבעל חובו
Da wir allgemein wie Rabbi Natan denken, denn es wurde gelehrt: Rabbi Natan sagte: Woher, dass, wenn einer von seinem Nächsten eine Mine fordert und dieser von einem anderen, man es von diesem nimmt und jenem gibt? Die Schrift sagt: „Und er gebe es dem, an dem er sich verschuldet hat“ (Num 5,7).
מדסבירא לן בעלמא כרבי נתן דתניא א"ר נתן מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל (במדבר ה, ז) ונתן לאשר אשם לו
Was ist der Grund des ersten Tanna, der sagt: Wer sich selbst verkauft, dem gibt sein Herr keine kanaanäische Magd? Der Allbarmherzige schloss bei dem, den das Gericht verkauft hat, aus: „Wenn sein Herr ihm eine Frau gibt“ (Ex 21,4) – ihm, aber nicht dem, der sich selbst verkauft. Und der andere? „Ihm“ – gegen seinen Willen.
מ"ט דת"ק דאמר מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד (שמות כא, ד) אם אדוניו יתן לו אשה לו ולא למוכר עצמו ואידך לו בעל כרחו
Und der andere? Das ergibt sich aus „das Doppelte des Lohns eines Lohnarbeiters“, denn es wurde gelehrt: „Denn das Doppelte des Lohns eines Lohnarbeiters hat er dir gedient“ (Dtn 15,18) – ein Lohnarbeiter arbeitet nur bei Tag, ein hebräischer Sklave arbeitet sowohl bei Tag als auch bei Nacht.
ואידך מכי משנה שכר שכיר נפקא דתניא (דברים טו, יח) כי משנה שכר שכיר עבדך שכיר אינו עובד אלא ביום עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה
Kommt es dir denn in den Sinn, dass ein hebräischer Sklave sowohl bei Tag als auch bei Nacht arbeitet? Es heißt doch schon: „Denn es geht ihm gut bei dir“ (Dtn 15,16) – bei dir im Essen, bei dir im Trinken! Und Rabbi Jizchak sagte: Von hier [ergibt sich], dass sein Herr ihm eine kanaanäische Magd gibt.
וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה והלא כבר נאמר (דברים טו, טז) כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה וא"ר יצחק מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית
Und der andere? Wenn [nur] von dort, hätte ich gemeint: Das gilt mit seinem Einverständnis; aber gegen seinen Willen, sage ich, nicht. Das lehrt er uns.
ואידך אי מהתם הוה אמינא ה"מ מדעתיה אבל בע"כ אימא לא קמ"ל
Vielmehr: Welcher Tanna folgert nicht „Lohnarbeiter – Lohnarbeiter“? Dieser Tanna, denn es wurde gelehrt: „Und er kehre zu seiner Familie zurück“ usw. (Lev 25,41). Rabbi Elieser ben Jaakow sagte: Wovon spricht die Schrift? Wenn von dem, der sich selbst verkauft – das ist schon gesagt;
אלא מאן תנא דלא יליף שכיר שכיר האי תנא הוא דתניא (ויקרא כה, מא) ושב אל משפחתו וגו' אמר ר"א בן יעקב במה הכתוב מדבר אי במוכר עצמו הרי כבר אמור
wenn vom Durchbohrten – das ist schon gesagt. Also spricht die Schrift nur von dem, den das Gericht zwei oder drei Jahre vor dem Jobeljahr verkauft hat: dass das Jobeljahr ihn freisetzt. Und wenn es dir in den Sinn kommt, er folgere „Lohnarbeiter – Lohnarbeiter“, wozu brauche ich das? Er soll „Lohnarbeiter – Lohnarbeiter“ folgern!
אי בנרצע הרי כבר אמור הא אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו ב"ד שתים ושלש שנים לפני היובל שהיובל מוציאו ואי ס"ד יליף שכיר שכיר למה לי נילף שכיר שכיר
Raw Nachman bar Jizchak sagte: Tatsächlich folgert er „Lohnarbeiter – Lohnarbeiter“, und es ist nötig. Es wäre dir in den Sinn gekommen zu sagen: Wer sich selbst verkauft, hat kein Verbot begangen; aber den das Gericht verkauft hat, der ein Verbot begangen hat, sage ich, soll man bestrafen. Das lehrt er uns.
אמר רב נחמן בר יצחק לעולם יליף שכיר שכיר ואיצטריך ס"ד אמינא מוכר עצמו הוא דלא עבד איסורא אבל מכרוהו ב"ד דעבד איסורא אימא ניקנסיה קמ"ל
Der Meister sagte: „Wenn vom Durchbohrten – das ist schon gesagt.“ Was ist das? Denn es wurde gelehrt: „Und ihr sollt zurückkehren, jeder zu seinem Grundbesitz, und jeder zu seiner Familie“ usw. (Lev 25,10). Wovon spricht die Schrift? Wenn von dem, der sich selbst verkauft – das ist schon gesagt;
אמר מר אי בנרצע הרי כבר אמור מאי היא דתניא (ויקרא כה, י) ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו וגו' במה הכתוב מדבר אי במוכר עצמו הרי כבר אמור
wenn von dem, den das Gericht verkauft hat – das ist schon gesagt. Also spricht die Schrift nur vom Durchbohrten zwei oder drei Jahre vor dem Jobeljahr: dass das Jobeljahr ihn freisetzt. Woraus ist das zu entnehmen? Rawa bar Schila sagte: Der Vers sagt „jeder [Mann]“ – welche Sache gilt beim Mann und gilt nicht bei der Frau? Sage: Das ist die Durchbohrung.
אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל שהיובל מוציאו מאי משמע אמר רבא בר שילא אמר קרא איש איזהו דבר שנוהג באיש ואין נוהג באשה הוי אומר זו רציעה
Und es war nötig, den vom Gericht Verkauften zu schreiben, und es war nötig, den Durchbohrten zu schreiben. Denn hätte er uns den vom Gericht Verkauften gelehrt – weil seine Zeit noch nicht gekommen ist; aber beim Durchbohrten, dessen Zeit gekommen ist, sage ich, soll man ihn bestrafen.
ואיצטריך למיכתב מכרוהו בית דין ואיצטריך למיכתב נרצע דאי אשמעינן מכרוהו ב"ד משום דלא מטאי זמניה אבל נרצע דמטאי זמניה אימא ניקנסיה
Und hätte er uns den Durchbohrten gelehrt – weil er ihm sechs [Jahre] gedient hat; aber der vom Gericht Verkaufte, der ihm nicht sechs gedient hat, sage ich, nicht. [Darum] ist es nötig.
ואי אשמעינן נרצע משום דעבד ליה שש אבל מכרוהו ב"ד דלא עבד ליה שש אימא לא צריכא
Und es war nötig, „und ihr sollt zurückkehren“ zu schreiben, und es war nötig, „für immer“ zu schreiben. Denn hätte der Allbarmherzige „für immer“ geschrieben, so hätte ich gemeint: wirklich für immer. [Darum] schrieb der Allbarmherzige: „Und ihr sollt zurückkehren.“
ואיצטריך למיכתב ושבתם ואיצטריך למיכתב לעולם דאי כתב רחמנא לעולם הוה אמינא לעולם ממש כתב רחמנא ושבתם
Und hätte der Allbarmherzige „und ihr sollt zurückkehren“ geschrieben, so hätte ich gemeint: Das gilt, wo er nicht sechs gedient hat; aber wo er sechs gedient hat, soll sein Ende nicht strenger sein als sein Anfang: Wie sein Anfang sechs, so auch sein Ende sechs. Das lehrt er uns: „für immer“ – bis zum „Immer“ des Jobeljahres.
ואי כתב רחמנא ושבתם הוה אמינא ה"מ היכא דלא עבד שש אבל היכא דעבד שש לא יהא סופו חמור מתחלתו מה תחלתו שש אף סופו נמי שש קמשמע לן לעולם לעולמו של יובל
Vielmehr: Welcher Tanna folgert nicht „Lohnarbeiter – Lohnarbeiter“? Es ist Rabbi, denn es wurde gelehrt:
אלא מאן תנא דלא יליף שכיר שכיר רבי היא דתניא
Original: Kiddushin 15a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.