GEMARA: Die Rabbanan lehrten: „Er nehme zwei Ziegenböcke“ (Lev 16,5) – die Mindestzahl von „Böcke“ ist zwei; was lehrt [die Schrift mit] „zwei“? Dass beide gleich seien. Woher, dass sie tauglich sind, auch wenn beide nicht gleich sind? Die Schrift sagt: „Bock“, „Bock“ – sie hat einbezogen.
גמ׳ ת"ר (ויקרא טז, ה) יקח שני שעירי עזים מיעוט שעירי שנים מה תלמוד לומר שני שיהיו שניהן שוים מניין אע"פ שאין שניהן שוין כשירין תלמוד לומר שעיר שעיר ריבה
Der Grund ist, dass der Allbarmherzige einbezogen hat; hätte der Allbarmherzige nicht einbezogen, hätte ich gesagt, sie seien untauglich. Woher haben wir [aber], dass es unerlässlich wäre?
טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא הוה אמינא פסולין עיכובא מנא לן
Und jetzt, da der Allbarmherzige mit „Bock“, „Bock“ einbezogen hat – wozu brauche ich „zwei“, „zwei“, „zwei“? Eines für das Aussehen, eines für die Größe und eines für den Wert.
והשתא דרבי רחמנא שעיר שעיר שני שני שני למה לי חד למראה וחד לקומה וחד לדמים
So wurde auch gelehrt bei den Lämmern des Aussätzigen: „Er nehme zwei Lämmer“ (Lev 14,10) – die Mindestzahl von „Lämmer“ ist zwei; was lehrt [die Schrift mit] „zwei“? Dass beide gleich seien. Und woher, dass sie tauglich sind, auch wenn beide nicht gleich sind? Die Schrift sagt: „Lamm“, „Lamm“ – sie hat einbezogen.
תניא נמי הכי גבי כבשי מצורע (ויקרא יד, י) יקח שני כבשים מיעוט כבשים שנים מה תלמוד לומר שני שיהיו שניהן שוין ומנין שאף על פי שאין שניהן שוין כשירין תלמוד לומר כבש כבש ריבה
Der Grund ist, dass der Allbarmherzige einbezogen hat; hätte der Allbarmherzige nicht einbezogen, hätte ich gesagt, sie seien untauglich. Woher haben wir, dass es unerlässlich wäre? Man hätte meinen können, ich würde [es] sagen, weil „es sei“ geschrieben steht.
טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא הוה אמינא פסולין עיכובא מנא לן סלקא דעתך אמינא תהיה כתיב
(Und wir haben gelernt) auch beim Aussätzigen auf diese Weise: „Vögel“ (Lev 14,4) – die Mindestzahl von „Vögel“ ist (zwei); was lehrt [die Schrift mit] „zwei“? Dass beide gleich seien. Und woher, dass sie tauglich sind, auch wenn sie nicht gleich sind? Die Schrift sagt: „Vogel“, „Vogel“ – sie hat einbezogen.
(ותנן) נמי גבי מצורע כי האי גוונא (ויקרא יד, ד) צפרים מיעוט צפרים (שנים) מה תלמוד לומר שתי שיהיו שתיהן שוות ומנין שאע"פ שאינן שוות כשרות תלמוד לומר צפור צפור ריבה
Der Grund ist, dass der Allbarmherzige einbezogen hat; hätte der Allbarmherzige nicht einbezogen, wären sie untauglich. Woher haben wir, dass es unerlässlich wäre? Man hätte meinen können, ich würde [es] sagen, weil „es sei“ geschrieben steht.
טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא פסולות עכובא מנא לן סלקא דעתך אמינא תהיה כתיב
Wenn das so ist, sollte man auch bei den beständigen Opfern sagen: „Lämmer“ (Ex 29,38) – die Mindestzahl von „Lämmer“ ist zwei; was lehrt [die Schrift mit] „zwei“ (Num 28,3)? Dass beide gleich seien. Und woher, dass sie tauglich sind, auch wenn beide nicht gleich sind? Die Schrift sagt: „Lamm“, „Lamm“ – sie hat einbezogen. Und für das Gebot brauchen wir es tatsächlich so!
אי הכי גבי תמידין נמי נימא (שמות כט, לח) כבשים מיעוט כבשים שנים מה תלמוד לומר (במדבר כח, ג) שנים שיהיו שניהן שוין ומנין שאע"פ שאין שניהן שוין כשירין תלמוד לומר כבש כבש ריבה ולמצוה הכי נמי דבעינן
Du sagst, entsprechend dem Tag; oder ist es nicht vielmehr die Pflicht des Tages? Wenn es heißt: „Das eine Lamm sollst du am Morgen bereiten, und das zweite Lamm sollst du gegen Abend bereiten“ (Num 28,4), ist die Pflicht des Tages [schon] gesagt; wie erfülle ich dann „zwei für den Tag“? Entsprechend dem Tag.
אתה אומר כנגד היום או אינו אלא חובת היום כשהוא אומר את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים הרי חובת היום אמור ומה אני מקיים שנים ליום כנגד היום
Wie? Das beständige Opfer des Morgens wurde an der nordwestlichen Ecke beim zweiten Ring geschlachtet, und das des Abends wurde an der nordöstlichen Ecke beim zweiten Ring geschlachtet.
כיצד תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה
Die Rabbanan lehrten: Die zwei Böcke des Jom Kippur, die man draußen geschlachtet hat – [tat man es,] bevor man über sie das Los geworfen hat, ist man für beide schuldig; nachdem man über sie das Los geworfen hat, ist man für den des Namens schuldig und für den des Asasel frei.
תנו רבנן שני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהם משהגריל עליהן חייב על של שם ופטור על של עזאזל
„Bevor man über sie das Los geworfen hat, ist man für beide schuldig“ – wofür sind sie geeignet? Raw Chisda sagte: Weil er für den Bock geeignet ist, der außen dargebracht wird.
עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם למאי חזו אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ
Und warum nicht für den Bock, der innen dargebracht wird? Weil ihm das Losen fehlt. [Aber] auch für den Bock, der außen dargebracht wird, ist er nicht geeignet, denn [vorher] fehlt [noch] der Dienst des Tages!
ומאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום
Rabina sagte: Jetzt, da Raw Chisda gesagt hat, wem das Losen fehlt, gleicht dem, dem eine Handlung fehlt – [folgt daraus für] das, was Raw Jehuda im Namen Schmuels sagte: Friedensopfer, die man geschlachtet hat, bevor die Türen des Tempelgebäudes geöffnet wurden, sind untauglich, denn es heißt: „und er schlachte es am Eingang des Zeltes der Begegnung“ (Lev 3,2) – wenn er offen ist, und nicht, wenn er verschlossen ist –
אמר רבינא השתא דאמר רב חסדא מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר (ויקרא ג, ב) ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול
Original: Yoma 62b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.