Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 1Frage 2Einwand 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: Banngüter der Kohanim haben keine Auslösung, und man gibt sie dem Kohen. Banngüter sind, solange sie im Haus der Eigentümer sind, in jeder Hinsicht wie Geheiligtes, denn es heißt: „Alles Gebannte in Israel ist hochheilig dem Ewigen“ (Lev 27,28); hat er sie dem Kohen gegeben, sind sie in jeder Hinsicht wie Profanes, denn es heißt: „Alles Gebannte in Israel soll dir gehören“ (Num 18,14).
גמ׳ תנו רבנן חרמי כהנים אין להן פדיון ונותנין לכהן חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהן שנאמר (ויקרא כז, כח) כל חרם בישראל קדש קדשים הוא לה' נתנן לכהן הרי הן לכל דבריהן כחולין שנאמר (במדבר יח, יד) כל חרם בישראל לך יהיה:
„Rabbi Jehuda ben Betera sagt: Unbestimmte Banngüter [gehören] der Instandhaltung des Tempels“ usw. Gut, die Rabbanan [legen beide Verse aus], wie sie ihren Grund und den Grund Rabbi Jehuda ben Beteras erklären. Aber Rabbi Jehuda ben Betera – was macht er mit diesem „wie das gebannte Feld“?
ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית כו': בשלמא רבנן כדקא מפרשי טעמייהו וטעמא דרבי יהודה בן בתירא אלא רבי יהודה בן בתירא האי כשדה החרם מאי עביד ליה
Er braucht es für das, was gelehrt wird: „Wie das gebannte Feld; dem Kohen soll sein Erbbesitz gehören“ (Lev 27,21) – was lehrt die Schrift [damit]? Woher, dass ein Kohen, der sein Bannfeld geheiligt hat, nicht sagen darf: Da es [ohnehin] an die Kohanim fällt und es in meiner Hand ist, soll es mir gehören?
מיבעיא ליה לכדתניא (ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו מה תלמוד לומר מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי
Und ist das nicht ein Schluss? Am [Feld] anderer erhalte ich Anteil – an meinem eigenen nicht umso mehr? Darum sagt die Schrift: „Wie das gebannte Feld; dem Kohen soll sein Erbbesitz gehören.“
ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כל שכן ת"ל כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו
Was haben wir denn nun vom Bannfeld gelernt? Siehe, dieses kam, um zu lehren, und wird selbst belehrt: [Die Schrift] vergleicht sein Bannfeld mit dem Erbfeld eines Israeliten.
וכי מה למדנו משדה חרם מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל
Wie das Erbfeld eines Israeliten aus seiner Hand geht und unter die Kohanim verteilt wird, so geht auch sein Bannfeld aus seiner Hand und wird unter seine Brüder, die Kohanim, verteilt.
מה שדה אחוזה של ישראל יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכהנים אף שדה חרמו יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים
Raw sagte: Die Halacha ist nach Rabbi Jehuda ben Betera. Und Raw lässt die Rabbanan beiseite und handelt nach Rabbi Jehuda ben Betera? – Eine Baraita lehrt es umgekehrt. – Lässt er die Mischna beiseite und handelt nach der Baraita? – Raw lehrte auch die Mischna umgekehrt.
אמר רב הלכה כרבי יהודה בן בתירא ורב שביק רבנן ועביד כרבי יהודה בן בתירא ברייתא איפכא תניא שביק מתני' ועביד כברייתא רב מתני' נמי איפכא תני
Was siehst du, dass du die Mischna wegen der Baraita umkehrst? Kehre doch die Baraita wegen der Mischna um! – Raw hatte seine Überlieferung gelernt. – Wenn dem so ist, hätte er statt „nach Rabbi Jehuda ben Betera“ sagen müssen „nach den Rabbanan“! – So meint er: Nach dem, wie ihr es umgekehrt und gelehrt habt, ist die Halacha nach Rabbi Jehuda ben Betera.
מאי חזית דאפכת מתניתין מקמי ברייתא נפיך ברייתא מקמי מתני' רב גמריה גמיר אי הכי כרבי יהודה בן בתירא כרבנן מיבעי ליה הכי קאמר למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כרבי יהודה בן בתירא
Ein Mann bannte seine Güter in Pumbedita. Er kam vor Raw Jehuda. Er sagte zu ihm: Nimm vier Sus, löse [die Güter] auf sie aus, wirf sie in den Fluss, und [die Güter] seien dir erlaubt. Demnach meint er: Unbestimmte Banngüter [gehören] der Instandhaltung des Tempels.
ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה שקול ארבעה זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרו לך אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית
Nach wem? Nach Schmuel, der sagt: Geheiligtes im Wert einer Mine, das man auf etwas im Wert einer Pruta ausgelöst hat, ist ausgelöst. – Sagen wir: Schmuel hat [das] gesagt, wenn man es [bereits] ausgelöst hat; hat er es [auch] für von vornherein gesagt?
כמאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אימר דאמר שמואל שחיללו לכתחלה מי אמר
Das gilt [nur] zur Zeit, da der Tempel besteht, wo es einen Verlust [für das Heiligtum] gibt; in der jetzigen Zeit aber auch von vornherein. – Wenn dem so ist, dann auch mit einer Pruta! – Damit die Sache bekannt werde.
הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דאיכא פסידא אבל בזמן הזה אפי' לכתחלה אי הכי אפי' פרוטה נמי פרסומי מלתא
Man wandte ein: Der hebräische Knecht gilt nur zu der Zeit, da das Jobeljahr gilt, denn es heißt: „Bis zum Jobeljahr soll er bei dir dienen“ (Lev 25,40).
מיתיבי אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כה, מ) עד שנת היובל יעבוד עמך
Und das Bannfeld gilt nur zu der Zeit, da das Jobeljahr gilt, denn es heißt: „Und es geht im Jobeljahr frei aus, und er kehrt zu seinem Erbbesitz zurück“ (Lev 25,28). Die Häuser der ummauerten Städte gelten nur zu der Zeit, da das Jobeljahr gilt, denn es heißt: „Es geht im Jobeljahr nicht frei aus“ (Lev 25,30).
ואין שדה החרם נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כה, כח) ויצא ביובל ושב לאחוזתו אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כה, ל) לא יצא ביובל
Rabbi Schimon ben Jochai sagt: Bannfelder gelten nur zu der Zeit, da das Jobeljahr gilt, denn es heißt: „Und das Feld soll, wenn es im Jobeljahr frei ausgeht, dem Ewigen heilig sein wie das gebannte Feld“ (Lev 27,21). Rabbi Schimon ben Elasar sagt: Der Beisasse gilt nur zu der Zeit, da das Jobeljahr gilt.
ר"ש בן יוחי אומר אין שדה חרמין נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כז, כא) והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם ר"ש בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג
Raw Bibi sagte: Was ist der Grund? Es wird von „gut“ – „gut“ abgeleitet. Hier steht geschrieben: „Denn es ist ihm gut bei dir“ (Dtn 15,16), und dort steht geschrieben: „Wo es ihm gut ist; du sollst ihn nicht bedrücken“ (Dtn 23,17).
אמר רב ביבי מ"ט אתיא טוב טוב כתיב הכא (דברים טו, טז) כי טוב לו עמך וכתיב התם (דברים כג, יז) בטוב לו לא תוננו
Das ist kein Widerspruch: Das eine bei Grundstücken, das andere bei beweglichen Gütern. – Der Fall in Pumbedita betraf doch auch Grundstücke! – Grundstücke außerhalb des Landes gleichen beweglichen Gütern im Land Israel.
לא קשיא הא במקרקעי הא במטלטלי והא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוה מקרקעי דחוצה לארץ כמטלטלי דארץ ישראל דמי:
MISCHNA:Rabbi Jischmael sagt: Ein Vers sagt: „Du sollst heiligen“, und ein Vers sagt: „Er soll nicht heiligen“. Man kann nicht sagen „du sollst heiligen“, denn es heißt schon „er soll nicht heiligen“; man kann nicht sagen „er soll nicht heiligen“, denn es heißt schon „du sollst heiligen“.
מתני׳ רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש א"א לומר תקדיש שהרי כבר נאמר לא יקדיש א"א לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש
GEMARA: Und die Rabbanan? „Heilige nicht“ (Lev 27,26) brauchen sie für das Verbot; „du sollst heiligen“ brauchen sie für das, was gelehrt wird: Woher, dass es ein Gebot ist, einen in seiner Herde geborenen Erstling zu heiligen? Denn es heißt: „Das Männliche sollst du heiligen“ (Dtn 15,19).
Und Rabbi Jischmael? Wird er etwa nicht heilig, wenn er ihn nicht heiligt? Seine Heiligkeit stammt vom Mutterleib; und da er heilig ist, auch wenn er ihn nicht heiligt, braucht er ihn nicht zu heiligen.
ורבי ישמעאל אי לא מקדיש ליה לא קדוש קדושתו מרחם הוה וכיון דכי לא מקדיש ליה קדוש לא צריך לאקדושיה:
Wir kehren zu dir zurück, [Kapitel] „Wer sein Feld heiligt“.
הדרן עלך המקדיש שדהו
Original: Arakhin 29a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.