MISCHNA: Wer sein Feld zur Zeit [der Geltung] des Jobeljahres verkauft, darf es nicht vor [Ablauf von] zwei Jahren auslösen, denn es heißt: „Nach der Zahl der Ertragsjahre soll er dir verkaufen“ (Lev 25,15).
מתני׳ המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים שנאמר (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך
War es ein Jahr des Getreidebrandes und des Vergilbens oder ein Siebtjahr, wird es nicht in die Zahl gerechnet. Hat er es [nur] umgepflügt oder brach liegen lassen, wird es ihm in die Zahl gerechnet. Rabbi Elieser sagt: Hat er es ihm vor Rosch Haschana verkauft, als es voller Früchte war, so isst er davon drei Ernten in zwei Jahren.
היתה שנת שדפון וירקון או שנת שביעית אינו עולה מן המנין נרה או הובירה עולה לו מן המנין רבי אליעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מליאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות בשתי שנים:
GEMARA: „Wer sein Feld zur Zeit des Jobeljahres verkauft“ usw. Es heißt nicht „er löst nicht aus“, sondern „er darf nicht auslösen“; demnach meint er, dass auch ein Verbot besteht, so dass sogar das Klimpern mit Münzen verboten ist.
גמ׳ המוכר שדהו בשעת היובל וכו' אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגאול אלמא קסבר איסורא נמי איכא דאפילו קרקושי זוזי נמי אסור
Und nicht nur der Verkäufer übertritt ein Gebot, denn es steht geschrieben: „Nach der Zahl der Ertragsjahre soll er dir verkaufen“ (Lev 25,15), sondern auch der Käufer übertritt ein Gebot, denn wir verlangen: „[Nach der Zahl der] Jahre sollst du kaufen“ (Lev 25,15), und das ist nicht gegeben.
ולא מיבעיא מוכר דקאי בעשה דכתיב (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך אלא אפילו לוקח נמי קאי בעשה דבעינן {ויקרא כה } שנים תקנה וליכא
Es wurde gesagt: Wer sein Feld im Jobeljahr selbst verkauft – Raw sagt: Es ist verkauft und geht [sogleich] frei aus; und Schmuel sagt: Es ist überhaupt nicht verkauft. Was ist der Grund Schmuels? Ein Schluss vom Leichteren auf das Schwerere: Wenn schon ein bereits verkauftes [Feld] frei ausgeht, ist es da nicht folgerichtig, dass ein nicht verkauftes nicht verkauft werden kann?
איתמר המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר מאי טעמא דשמואל קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר
Und nach Raw – ziehen wir in einem solchen Fall keinen Schluss vom Leichteren auf das Schwerere? Es wird doch gelehrt: Man könnte meinen, ein Mensch könne seine Tochter verkaufen, wenn sie ein junges Mädchen ist; du sagst: [Das ist] ein Schluss vom Leichteren auf das Schwerere: Wenn schon eine bereits verkaufte frei ausgeht, ist es da nicht folgerichtig, dass eine jetzt nicht verkaufte nicht verkauft werden kann?
ולרב לא אמרינן קל וחומר כי ה"ג והתניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר
Man wandte ein: „Nach dem Jobeljahr sollst du [nach der Zahl der] Jahre kaufen“ (Lev 25,15) – das lehrt, dass man [auch] nahe am Jobeljahr verkauft. Woher, [auch] weit vom Jobeljahr entfernt? Die Schrift sagt: „Nach der Menge der Jahre und nach der Wenigkeit der Jahre“ (Lev 25,16).
מיתיבי אחר היובל שנים תקנה מלמד שמוכרין סמוך ליובל מופלג מן היובל מנין ת"ל (ויקרא כה, טז) לפי רוב השנים ולפי מעוט השנים
Und im Jobeljahr selbst soll er nicht verkaufen, und hat er verkauft, ist es nicht verkauft. – Raw kann dir sagen: Es ist nicht verkauft für die Zahl der Ertragsjahre, aber es ist verkauft und geht frei aus.
ובשנת היובל עצמה לא ימכור ואם מכר אינה מכורה אמר לך רב אינה מכורה למספר שני תבואות אבל מכורה היא ויוצאה
Und wenn es schon verkauft ist, soll es [doch] in seinem Besitz bleiben bis nach dem Jobeljahr, und nach dem Jobeljahr soll er zwei Ernten davon essen und es dann zurückgeben! Wird denn nicht gelehrt: Hat er es ein Jahr vor dem Jobeljahr genutzt, ergänzt man ihm ein weiteres Jahr nach dem Jobeljahr? – Dort hat er [das Feld] zur Nutzung angetreten; hier hat er es nicht zur Nutzung angetreten.
ואי איזדבוני מיזבנה תיקום ברשותיה עד בתר יובל ובתר יובל ניכליה שני תבואות וניהדרה מי לא תניא אכלה שנה אחת לפני היובל משלימין לו שנה אחרת אחר היובל התם נחית לאכילה הכא לא נחית לאכילה
Raw Anan sagte: Ich habe zwei [Dinge] von Mar Schmuel gehört: Das eine ist dieses, und das andere: Wer seinen Knecht an einen Götzendiener oder ins Ausland verkauft, [der Knecht] wird frei.
אמר רב ענן שמעית מיניה דמר שמואל תרתי חדא הך ואידך המוכר עבדו לעובד כוכבים או בחוצה לארץ יצא לחירות
Raw Josef sagte: Wir wollen [es] selbst sehen: Da in einer Baraita gelehrt wird: Wer seinen Knecht ins Ausland verkauft, [der Knecht] wird frei und braucht einen Freilassungsbrief von seinem zweiten Herrn – daraus ist zu entnehmen: Da er den zweiten „seinen Herrn“ nennt, wird der Verkauf demnach nicht rückgängig gemacht; und wenn Schmuel hier sagt, es ist nicht verkauft, [so meint er:] Das Geld wird zurückgegeben.
אמר רב יוסף ניחזי אנן מדתניא בברייתא המוכר עבדו בחו"ל יצא לחירות וצריך גט שיחרור מרבו שני ש"מ מדקרי ליה לשני רבו אלמא לא הדרי זביני וכי קאמר שמואל הכא אינה מכורה ומעות חוזרין
Original: Arakhin 29b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.