… soll dir gehören“ (Num 18,14). Hat er seine Felder gebannt, gibt er sie dem Kohen, der zu jener Priesterwache gehört, denn es heißt: „Wie das gebannte Feld; dem Kohen soll sein Erbbesitz gehören“ (Lev 27,21); und er leitet „dem Kohen“ – „dem Kohen“ vom Raub am Proselyten ab.
לך יהיה החרים שדותיו נותנן לכהן שבאותו משמר שנאמר (ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו וגמר לכהן לכהן מגזל הגר
Und woher wissen wir es dort? Denn es wird gelehrt: „Dem Herrn, dem Kohen“ (Num 5,8) – der Name [Gottes] hat es erworben und es dem Kohen jener Priesterwache gegeben.
והתם מנלן דתניא (במדבר ה, ח) לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר
Du sagst, dem Kohen jener Priesterwache; oder ist es vielleicht jedem Kohen, den er will? Wenn es heißt: „außer dem Widder der Sühne, mit dem er für ihn Sühne erwirkt“ (Num 5,8), so spricht die Schrift vom Kohen jener Priesterwache.
אתה אומר לכהן שבאותו משמר או אינו אלא לכל כהן שירצה כשהוא אומר (במדבר ה, ח) מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו הרי בכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר
Ein Feld, das im Jobeljahr an die Kohanim fällt, gibt man der Priesterwache, auf die das Jobeljahr trifft. Es wurde ihnen die Frage gestellt: Trifft es [das Jobeljahr] auf einen Schabbat, was dann? Rabbi Chija bar Ami sagte im Namen von Cholfana: Man gibt es der abtretenden Priesterwache.
שדה היוצאה לכהנים ביובל נותנה למשמר שפגע בו יובל איבעיא להו פגע בו בשבת מאי א"ר חייא בר אמי משמיה דחולפנא נותנה למשמר היוצא
Raw Nachman bar Jizchak sagte: So wird [auch] gelehrt: Somit sagst du: Das Jobeljahr wie das Siebtjahr lassen in gleicher Weise frei, nur dass das Jobeljahr an seinem Anfang und der Erlass [des Siebtjahres] an seinem Ende [freilässt].
אמר רב נחמן בר יצחק תניא [נמי הכי] נמצאת אתה אומר אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד אלא שיובל בתחילתו והשמטה בסופה
Gut, das Siebtjahr an seinem Ende, denn es steht geschrieben: „Am Ende von sieben Jahren sollst du einen Erlass machen“ (Dtn 15,1); aber das Jobeljahr an seinem Anfang? Es ist doch [erst] am Jom Kippur, denn es steht geschrieben: „Am Jom Kippur sollt ihr das Schofar ertönen lassen in eurem ganzen Land“ (Lev 25,9)! – Wer ist [der Autor] dieser [Lehre]? Es ist Rabbi Jischmael, der Sohn des Rabbi Jochanan ben Beroka, der sagt, dass das Jobeljahr ab Rosch Haschana in Kraft tritt.
בשלמא שביעית בסופה דכתיב (דברים טו, א) מקץ שבע שנים תעשה שמטה אלא יובל בתחילתו ביום הכיפורים הוא דכתיב (ויקרא כה, ט) ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם הא מני ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא דאמר מר"ה הוא דחייל יובל
Ist das nicht ein Streit von Tannaim, wobei es einen gibt, der vergleicht, und einen, der nicht vergleicht? [Er hält es] wie der, der sagt: Wir vergleichen nicht.
לאו תנאי היא דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש כמ"ד לא מקשינן:
MISCHNA: Banngüter der Kohanim haben keine Auslösung, sondern man gibt sie den Kohanim wie Teruma. Rabbi Jehuda ben Betera sagt: Unbestimmte Banngüter [gehören] der Instandhaltung des Tempels, denn es heißt: „Alles Gebannte ist hochheilig dem Ewigen“ (Lev 27,28).
מתני׳ חרמי כהנים אין להם פדיון אלא נותנים לכהנים כתרומה ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר (ויקרא כז, כח) כל חרם קדש קדשים הוא לה'
Und die Weisen sagen: Unbestimmte Banngüter [gehören] den Kohanim, denn es heißt: „Wie das gebannte Feld; dem Kohen soll sein Erbbesitz gehören“ (Lev 27,21). Wenn dem so ist, warum heißt es: „Alles Gebannte ist hochheilig dem Ewigen“? Dass [der Bann] auf Hochheiliges und auf minder Heiliges wirkt.
וחכ"א סתם חרמים לכהנים שנאמר (ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו א"כ למה נאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה' שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים
war es eine freiwillige Gabe, gibt er ihren Nutzwert. [Bei] „Dieser Stier sei ein Brandopfer“ schätzt man, wie viel ein Mensch für diesen Stier geben möchte, um ihn als Brandopfer darzubringen, obwohl er dazu nicht berechtigt ist.
ואם נדבה נותן את טובתן שור זה עולה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה אף על פי שאינו רשאי
Den Erstling, ob makellos oder mit einem Makel, kann man bannen. Und wie löst man ihn aus? Man schätzt, wie viel ein Mensch für diesen Erstling geben möchte, um ihn dem Sohn seiner Tochter oder dem Sohn seiner Schwester [, der Kohen ist,] zu geben.
הבכור בין תם בין בעל מום מחרימין אותו וכיצד פודים אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו:
Original: Arakhin 28b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.