Wie ist der Fall? Wenn sie [zuvor] einundzwanzig gesagt hatten – dann haben die Eigentümer den Vorrang; und wenn nicht, sagt man zu ihm: Es ist dir zugeschlagen.
היכי דמי דאמור בעשרים ואחד הבעלים קודמין ואם לאו אומר לו הגעתיך:
Arachin 28a ערכין
Aufbau der Debatte:Mischna 2Frage 1Einwand 2Erzählung 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
MISCHNA: Ein Mensch darf [einen Teil] von seinem Kleinvieh und von seinem Großvieh, von seinen kanaanäischen Knechten und Mägden und von seinem Erbfeld bannen. Hat er sie alle gebannt, so sind sie nicht gebannt. Worte Rabbi Eliesers. Rabbi Elasar ben Asarja sagte: Wenn schon für den Höchsten ein Mensch nicht berechtigt ist, sein ganzes Vermögen zu bannen, um wie viel mehr soll ein Mensch sein Vermögen schonen!
מתני׳ מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו ואם החרים את כולם אינם מוחרמים דברי ר"א א"ר אלעזר בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו:
GEMARA: Woher diese Dinge? Denn die Rabbanan lehrten: „Von allem, was ihm gehört“ (Lev 27,28) – aber nicht alles, was ihm gehört; „von Menschen“ – aber nicht alle Menschen; „von Vieh“ – aber nicht alles Vieh; „vom Feld des Erbbesitzes“ – aber nicht das ganze Feld des Erbbesitzes.
גמ׳ מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא כז, כח) מכל אשר לו ולא כל אשר לו מאדם ולא כל אדם מבהמה ולא כל בהמה משדה אחוזה ולא כל שדה אחוזה
Man könnte meinen, er solle nicht bannen, hat er aber gebannt, seien sie gebannt; darum sagt die Schrift „jedoch“. Worte Rabbi Eliesers. Rabbi Elasar ben Asarja sagte: Wenn schon für den Höchsten ein Mensch nicht berechtigt ist, sein ganzes Vermögen zu bannen, um wie viel mehr soll ein Mensch sein Vermögen schonen!
יכול לא יחרים ואם החרים יהו מוחרמין ת"ל אך דברי רבי אליעזר אמר ר"א בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו
Und [alles] ist nötig: Denn hätte der Allbarmherzige [nur] „von allem, was ihm gehört“ geschrieben, hätte ich gesagt: Alles, was er hat, soll er nicht bannen, eine einzelne Art aber darf er ganz bannen; darum schrieb der Allbarmherzige „von Menschen“ – aber nicht alle Menschen.
וצריכא דאי כתב רחמנא מכל אשר לו הוה אמינא כל דאית ליה לא לחרים אבל מין אחד ליחרמיה כוליה כתב רחמנא מאדם ולא כל אדם
Und hätte der Allbarmherzige [nur] „von Menschen“ geschrieben, [so hätte ich gesagt: weil] er ohne Bedienung nicht auskommt; mit einem Feld aber kommt er [auch] mit Pachtland aus. Und hätte er uns [nur] diese beiden gelehrt, [so hätte ich gesagt:] weil hier der Lebensunterhalt ist und dort der Lebensunterhalt ist; bewegliche Güter aber darf er alle bannen. [Alles] ist nötig.
ואי כתב רחמנא מאדם דלא סגיא ליה בלא עבודה אבל שדה סגיא ליה בדיסתורן ואי אשמעינן הני תרתי משום דהכא חיותא והכא חיותא אבל מטלטלין ליחרמינהו כולהו צריכי
Wozu „Vieh“? Für das, was gelehrt wird: Man könnte meinen, ein Mensch könne seinen Sohn und seine Tochter, seinen hebräischen Knecht und seine hebräische Magd und sein gekauftes Feld bannen; darum sagt die Schrift „Vieh“: Wie er Vieh verkaufen darf, so alles, was er verkaufen darf.
בהמה למה לי לכדתניא יכול יחרים אדם בנו ובתו עבדו ושפחתו העבריים ושדה מקנתו תלמוד לומר בהמה מה בהמה יש לו רשות למוכרה אף כל שיש לו רשות למוכרה
Darf er denn nicht seine minderjährige Tochter verkaufen? Man könnte meinen, er könne sie bannen; darum sagt die Schrift „Vieh“: Wie er Vieh für immer verkaufen darf, so alles, was er für immer verkaufen darf.
והלא בתו קטנה יש לו רשות למוכרה יכול יחרימנה תלמוד לומר בהמה מה בהמה יש לו רשות למוכרה לעולם אף כל שיש לו רשות למוכרה לעולם:
„Rabbi Elasar ben Asarja sagte: Wenn schon für den Höchsten ein Mensch nicht berechtigt ist“ usw. Das ist doch [dasselbe wie] der erste Tanna!
אמר רבי אלעזר בן עזריה אם לגבוה אין אדם רשאי כו': היינו ת"ק
Ein Unterschied zwischen ihnen ist [die Lehre] von Rabbi Ila; denn Rabbi Ila sagte: In Uscha verordneten sie: Wer [sein Vermögen für Wohltätigkeit] verteilt, soll nicht mehr als ein Fünftel verteilen.
איכא בינייהו דרבי אילא דאמר רבי אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש
Es geschah mit einem, der mehr als ein Fünftel verteilen wollte, und seine Kollegen ließen ihn nicht. Und wer war es? Rabbi Jeschewaw. Und manche sagen: Rabbi Jeschewaw [wollte es], und seine Kollegen ließen ihn nicht. Und wer war es? Rabbi Akiwa.
מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו לו חבריו ומנו רבי ישבב ואמרי לה רבי ישבב ולא הניחו לו חביריו ומנו רבי עקיבא:
MISCHNA: Wer seinen Sohn, seine Tochter, seinen hebräischen Knecht oder seine hebräische Magd oder sein gekauftes Feld bannt – sie sind nicht gebannt, denn niemand kann etwas bannen, was nicht ihm gehört. Die Kohanim und die Leviten können nicht bannen. Worte Rabbi Jehudas. Rabbi Schimon sagt: Die Kohanim können nicht bannen, denn die Banngüter gehören ihnen; die Leviten können bannen, denn die Banngüter gehören nicht ihnen.
מתני׳ המחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתו אין מוחרמין שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו הכהנים והלוים אין מחרימין דברי רבי יהודה ר"ש אומר הכהנים אין מחרימין שהחרמין שלהן והלוים מחרימין שאין החרמין שלהן
Rabbi sagte: Die Worte Rabbi Jehudas scheinen [richtig] bei Grundstücken, denn es heißt: „Denn das ist ihr ewiger Erbbesitz“ (Lev 25,34); und die Worte Rabbi Schimons bei beweglichen Gütern, denn die Banngüter gehören nicht ihnen.
אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בקרקעות שנאמר כי אחוזת עולם היא להם ודברי ר"ש במטלטלין שאין החרמין שלהן:
GEMARA: Und nach Rabbi Jehuda: Gut, die Kohanim können nicht bannen, weil die Banngüter ihnen gehören; aber die Leviten – gut, Grundstücke bannen sie nicht, denn es steht geschrieben: „Denn das ist ihr ewiger Erbbesitz“; bewegliche Güter aber sollen sie bannen dürfen! Die Schrift sagt: „Von allem, was ihm gehört, … und vom Feld seines Erbbesitzes“ – sie vergleicht bewegliche Güter mit Grundstücken.
גמ׳ ור' יהודה בשלמא כהנים אין מחרימין שחרמין שלהן אלא לוים בשלמא מקרקעי לא מחרמי דכתיב כי אחוזת עולם היא להם אלא מטלטלי ליחרמי אמר קרא מכל אשר לו ומשדה אחוזתו מקיש מטלטלין לקרקעות
Und nach Rabbi Schimon: Gut, die Kohanim, wie wir gesagt haben; aber die Leviten – gut, bewegliche Güter dürfen sie bannen, denn er vergleicht nicht; aber Grundstücke – warum? Es steht doch geschrieben: „Denn das ist ihr ewiger Erbbesitz“! – Was heißt „sie bannen“? Auch er spricht [nur] von beweglichen Gütern.
ורבי שמעון בשלמא כהנים כדאמרן אלא לוים בשלמא מטלטלים לחרים דלא מקיש אלא מקרקעי אמאי הכתיב אחוזת עולם היא להם מאי מחרימין נמי דקאמר מטלטלי
Aber aus dem Schlussteil, der lehrt: Rabbi sagte: Die Worte Rabbi Jehudas scheinen [richtig] bei Grundstücken und die Worte Rabbi Schimons bei beweglichen Gütern, folgt doch, dass Rabbi Schimon auch von Grundstücken spricht! – So meint er: Rabbi sagte: Die Worte Rabbi Jehudas scheinen Rabbi Schimon [richtig] bei Grundstücken, denn auch Rabbi Schimon widersprach [ihm] nur bei beweglichen Gütern; bei Grundstücken aber stimmt er ihm zu.
והא מדקתני סיפא אמר רבי נראין דברי רבי יהודה במקרקעי ודברי רבי שמעון במטלטלי מכלל דרבי שמעון מקרקעי נמי קאמר הכי קאמר אמר רבי נראין דברי רבי יהודה לרבי שמעון בקרקעות שאף ר"ש לא נחלק [עליו] אלא במטלטלין אבל בקרקעות מודה ליה:
Rabbi Chija bar Awin sagte: Hat er bewegliche Güter gebannt, gibt er sie jedem Kohen, den er will, denn es heißt: „Alles Gebannte in Israel …
א"ר חייא בר אבין החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה שנאמר כל חרם בישראל
Original: Arakhin 28a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.