Halsketten, Nasenringe und Ringe, so nimmt man sie ihr ab, um sie unansehnlich zu machen. Und danach bringt er einen ägyptischen Strick und bindet ihn oberhalb ihrer Brüste.
וקטליאות נזמים וטבעות מעבירין ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה
Und jeder, der sehen will, kommt zu sehen, außer ihren Sklaven und Mägden, weil sie sich ihnen gegenüber erhaben fühlt. Und allen Frauen ist es erlaubt, sie zu sehen, denn es heißt: „damit alle Frauen sich warnen lassen und nicht nach eurer Schandtat tun“ (Ez 23,48).
וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר (יחזקאל כג, מח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה
GEMARA: Woher [wissen wir] diese Dinge? Rabbi Chija bar Gamda sagte im Namen Rabbi Jose bar Chaninas: Es wird [durch Analogie] „Tora“ – „Tora“ hergeleitet. Hier steht geschrieben: „und der Kohen verfahre mit ihr nach dieser ganzen Tora“ (Num 5,30), und dort steht geschrieben: „nach der Tora, die sie dich lehren“ (Dtn 17,11) – wie dort mit einundsiebzig, so auch hier mit einundsiebzig.
גמ׳ מנהני מילי א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בר' חנינא אתיא תורה תורה כתיב הכא (במדבר ה, ל) ועשה לה הכהן את כל התורה וכתיב התם (דברים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד
„Und man schüchtert sie ein usw.“ Man wandte ein: Wie man sie einschüchtert, damit sie nicht trinke, so schüchtert man sie ein, damit sie trinke. Man sagt zu ihr: Meine Tochter, wenn dir die Sache gewiss ist, dass du rein bist, so stehe fest auf deiner Gewissheit und trinke, denn das bittere Wasser gleicht nur einem trockenen Pulver, das auf lebendes Fleisch gelegt wird: Ist dort eine Wunde, dringt es ein und geht hinab; ist dort keine Wunde, bewirkt es gar nichts.
ומאיימין עליה וכו' ורמינהו כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין עליה שתשתה אומרים לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום
„Und er sagt vor ihr usw.“ Die Rabbanan lehrten: Er sagt vor ihr Worte der Aggada und Begebenheiten, die sich zugetragen haben, aus den früheren Schriften, etwa: „was die Weisen verkünden und nicht verhehlt haben, von ihren Vätern her“ (Ijob 15,18).
ואומר לפניה וכו' ת"ר אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון (איוב טו, יח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם
Juda gestand und schämte sich nicht – was war sein Ende? Er erbte das Leben der kommenden Welt. Ruben gestand und schämte sich nicht – was war sein Ende? Er erbte das Leben der kommenden Welt. Und was war ihr Lohn? Was ihr Lohn war – das haben wir doch [eben] gesagt! Vielmehr: Was war ihr Lohn in dieser Welt? „Ihnen allein war das Land gegeben, und kein Fremder zog durch ihre Mitte“ (Ijob 15,19).
יהודה הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ראובן הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ומה שכרן מה שכרן כדקא אמרינן אלא מה שכרן בעולם הזה (איוב טו, יט) להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם
Gut bei Juda – wir finden, dass er gestand, denn es steht geschrieben: „Und Juda erkannte es und sprach: Sie ist gerechter als ich“ (Gen 38,26). Aber Ruben – woher haben wir, dass er gestand?
בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב (בראשית לח, כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנלן דאודי
All die Jahre, die Israel in der Wüste war, rollten die Gebeine Judas im Sarg umher, bis Mose aufstand und für ihn um Erbarmen flehte. Er sprach vor Ihm: Herr der Welt, wer hat Ruben veranlasst zu gestehen? Juda! „Und dies für Juda.“
כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו. של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה
Sogleich [hieß es]: „Höre, Ewiger, die Stimme Judas“ (Dtn 33,7) – da fügten sich seine Glieder an ihren Platz. Man ließ ihn [aber] nicht in die himmlische Akademie ein: „und bringe ihn zu seinem Volk“ (Dtn 33,7). Er verstand nicht, mit den Rabbanan in der Lehre zu disputieren: „mit seinen Händen streite er für sich“ (Dtn 33,7). Die Lehre gelang ihm nicht der Halacha gemäß: „und sei ihm Hilfe gegen seine Bedränger“ (Dtn 33,7).
מיד (דברים לג, ז) שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא (דברים לג, ז) ואל עמו תביאנו ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן (דברים לג, ז) ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא (דברים לג, ז) ועזר מצריו תהיה
Gut bei Juda, dass er gestand, damit Tamar nicht verbrannt werde. Aber Ruben – wozu musste er gestehen? Raw Scheschet sagte doch: Unverschämt erscheint mir (ein Israelit), der seine Sünde im Einzelnen bekannt macht! – Damit seine Brüder nicht verdächtigt würden.
בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי (בר ישראל) דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו אחוהי
Abaje sagte: Lies: „sie zerreißt“. Rawa sagte zu ihm: Aber er lehrt doch: „sie bricht“! Vielmehr sagte Rawa: Wir handeln von einem Ort, an dem man keine Ketubba schreibt.
אמר אביי תני מקרעת א"ל רבא והא שוברת קתני אלא אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן
„Und sagt sie: Ich bin rein, so führt man sie hinauf zum Osttor.“ Man führt sie hinauf?
ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח מעלין אותה
Original: Sotah 7b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.