und übernachteten an ihrem Ort.
ולנו במקומן
Sota 32b סוטה
Aufbau der Debatte:Baraita 3Frage 4
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
GEMARA: Der Abschnitt der Sota – woher haben wir es? Denn es steht geschrieben: „Und der Kohen spreche zu der Frau“ (Num 5,21) – in jeder Sprache, die er spricht.
גמ׳ פרשת סוטה מנלן דכתיב (במדבר ה, כא) ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהוא אומר
Die Rabbanan lehrten: Man lässt sie in jeder Sprache, die sie versteht, hören, weshalb sie trinkt und worin sie trinkt, weshalb sie unrein geworden ist und wodurch sie unrein geworden ist.
תנו רבנן משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה נטמאת ובמה היא נטמאת
Weshalb sie trinkt – wegen der Eifersuchtswarnung und des Sich-Absonderns. Und worin sie trinkt – in einem irdenen Becher.
על מה היא שותה על עסקי קינוי וסתירה ובמה היא שותה במקידה של חרש
Weshalb sie unrein geworden ist – wegen Scherzens und Kinderei. Und wodurch sie unrein geworden ist – aus Versehen oder mit Vorsatz, unter Zwang [oder] willentlich. Und wozu all das? Damit man dem bitteren Wasser keine üble Nachrede anhängt.
על מה נטמאת על עסקי שחוק וילדות ובמה היא נטמאת בשוגג או במזיד באונס [או] ברצון וכל כך למה שלא להוציא לעז על מים המרים
Das Bekenntnis über den Zehnten – woher haben wir es? Denn es steht geschrieben: „Und du sollst sprechen vor dem Ewigen, deinem Gott: Ich habe das Heilige aus dem Haus geschafft“ (Dtn 26,13), und er leitet „sprechen“ von der Sota ab: in jeder Sprache, die er spricht.
וידוי מעשר מנלן דכתיב (דברים כו, יג) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקודש מן הבית ויליף אמירה מסוטה בכל לשון שהוא אומר
Raw Sewid sagte zu Abaje: Er soll doch „sprechen“ von den Leviten ableiten: Wie dort in der heiligen Sprache, so auch hier in der heiligen Sprache!
א"ל רב זביד לאביי ולילף אמירה מלוים מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש
Man leitet bloßes „sprechen“ von bloßem „sprechen“ ab, aber man leitet nicht bloßes „sprechen“ von „anheben und sprechen“ ab.
דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה
Es wurde gelehrt: Rabbi Schimon ben Jochai sagt: Ein Mensch sagt sein Lob mit leiser Stimme und seine Schande mit lauter Stimme.
תניא רשב"י אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם
Sein Lob mit leiser Stimme – vom Bekenntnis über den Zehnten; seine Schande mit lauter Stimme – von der Lesung bei den Erstlingsfrüchten.
שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר גנותו בקול רם ממקרא ביכורים
Und seine Schande mit lauter Stimme? Rabbi Jochanan sagte doch im Namen Rabbi Schimon ben Jochais: Weshalb hat man angeordnet, das Gebet leise zu sprechen? Um die Übertreter nicht zu beschämen; denn die Schrift hat keinen Unterschied des Ortes zwischen dem Sündopfer und dem Brandopfer gemacht.
וגנותו בקול רם והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה
Sag nicht „seine Schande“, sondern sag „sein Leid“, wie gelehrt wurde: „Und ‚unrein, unrein‘ soll er rufen“ (Lev 13,45) – er muss sein Leid der Menge kundtun, und die Menge fleht um Erbarmen für ihn. Und jeder, dem etwas widerfahren ist, muss es der Menge kundtun, und die Menge fleht um Erbarmen für ihn.
לא תימא גנותו אלא אימא צערו כדתניא (ויקרא יג, מה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים וכל מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים
Zur Sache selbst: Rabbi Jochanan sagte im Namen Rabbi Schimon ben Jochais: Weshalb hat man angeordnet, das Gebet leise zu sprechen? Um die Übertreter nicht zu beschämen; denn die Schrift hat keinen Unterschied des Ortes zwischen dem Sündopfer und dem Brandopfer gemacht.
גופא א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה
Und nicht? Es gibt doch das Blut: Das Blut des Sündopfers oben und das Blut des Brandopfers unten! – Dort ist es der Kohen, der es weiß.
ולא והא איכא דמים דם חטאת למעלה ודם עולה למטה התם כהן הוא דידע
Es gibt doch [den Unterschied]: das Sündopfer weiblich, das Brandopfer männlich! – Dort ist es durch den Fettschwanz verdeckt.
והאיכא חטאת נקבה עולה זכר התם מיכסיא באליה
Das passt bei einem Lamm; was ist bei einer Ziege zu sagen? – Dort ist er es, der sich selbst beschämt, denn er hätte ein Lamm bringen sollen und bringt eine Ziege.
תינח כבשה שעירה מאי איכא למימר התם איהו דקא מיכסיף נפשיה דאיבעי ליה לאיתויי כבשה וקא מייתי שעירה
Was ist beim Sündopfer für Götzendienst zu sagen, bei dem es nur eine Ziege sein kann? – Dort soll er beschämt sein und gehen, damit ihm Sühne werde.
חטאת דעבודת כוכבים דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר התם ניכסיף וניזיל כי היכי דנכפר ליה
Das Schma – woher haben wir es? Denn es steht geschrieben: „Höre, Israel“ (Dtn 6,4) – in jeder Sprache, die du verstehst.
קרית שמע מנלן דכתיב (דברים ו, ד) שמע ישראל בכל לשון שאתה שומע
Die Rabbanan lehrten: Das Schma [liest man] so, wie es geschrieben steht – Worte Rabbis. Die Weisen aber sagen: In jeder Sprache.
תנו רבנן קרית שמע ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים בכל לשון
Was ist der Grund Rabbis? Der Vers sagt: „Und sie sollen sein“ (Dtn 6,6) – in ihrem Sein sollen sie sein.
מאי טעמא דרבי אמר קרא (דברים ו, ו) והיו בהווייתן יהו
Und die Rabbanan? Der Vers sagt: „Höre“ – in jeder Sprache, die du verstehst.
ורבנן אמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע
Und auch nach den Rabbanan steht doch geschrieben: „Und sie sollen sein“! – Jenes [besagt], dass man es nicht in umgekehrter Reihenfolge liest.
ורבנן נמי הא כתיב והיו ההוא שלא יקראנה למפרע
Und Rabbi – woher hat er, dass man es nicht in umgekehrter Reihenfolge liest? Er leitet es von „Worte“ – „die Worte“ ab. Und die Rabbanan entnehmen „Worte“ – „die Worte“ nichts.
ורבי שלא יקראנה למפרע מנליה נפקא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו
Und auch nach Rabbi steht doch geschrieben: „Höre“! – Jenes braucht er, [um zu lehren:] Lass deine Ohren hören, was du aus deinem Mund hervorbringst. Und die Rabbanan meinen wie der, der sagt: Wer das Schma liest und es seinem Ohr nicht hörbar gemacht hat, hat [seine Pflicht] erfüllt.
ורבי נמי הכתיב שמע ההוא מיבעי ליה להשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי לה כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא
Wollen wir sagen, Rabbi meint:
לימא קסבר רבי
Original: Sotah 32b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.