von zwei Entweihungen spricht die Schrift: die eine ist die Untauglichkeit des Notar und die andere die Untauglichkeit der Unreinheit.
בשני חילולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה:
Sewachim 46a זבחים
Aufbau der Debatte:Frage 4
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
„Außer beim Blut“ usw. Woher diese Dinge? Ulla sagte: Der Vers sagt: „Und ich habe es euch gegeben“ (Lev 17,11) – es soll euer sein.
חוץ מן הדם כו': מנא הני מילי אמר עולא אמר קרא (ויקרא יז, יא) ואני נתתיו לכם שלכם יהא
Die Schule Rabbi Jischmaels lehrte: Der Vers sagt: „um zu sühnen“ (Lev 17,11) – zur Sühne habe ich es gegeben, und nicht zur Veruntreuung.
דבי רבי ישמעאל תנא אמר קרא (ויקרא יז, יא) לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה
Rabbi Jochanan sagte: Der Vers sagt: „es“ (Lev 17,11) – es [bleibt sich gleich]: vor der Sühne wie nach der Sühne. Wie man nach der Sühne daran keine Veruntreuung begeht, so begeht man auch vor der Sühne daran keine Veruntreuung.
רבי יוחנן אמר אמר קרא (ויקרא יז, יא) הוא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה אחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה
Sage doch: nach der Sühne wie vor der Sühne – wie man vor der Sühne daran Veruntreuung begeht, so begeht man auch nach der Sühne daran Veruntreuung! – Es gibt keine Sache, deren Gebot vollzogen ist, an der man [noch] Veruntreuung begeht.
אימא לאחר כפרה כלפני כפרה מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו
Und nicht? Da ist doch die Abhebung der Asche!
ולא והרי תרומת הדשן
Weil die Abhebung der Asche und die Priestergewänder zwei Schriftstellen sind, die [dasselbe] lehren, und zwei Schriftstellen, die [dasselbe] lehren, lehren nicht [für andere Fälle].
משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין
Das passt nach den Rabbanan, die sagen: „Und er lasse sie dort“ (Lev 16,23) – das lehrt, dass sie verwahrt werden müssen;
הניחא לרבנן דאמרי (ויקרא טז, כג) והניחם שם מלמד שטעונין גניזה
aber nach Rabbi Dosa, der sagt, sie seien einem gewöhnlichen Priester erlaubt, nur dass man sie nicht an einem anderen Jom Kippur benutzen darf – was ist da zu sagen?
אלא לרבי דוסא דאמר מותרות הן לכהן הדיוט ובלבד שלא ישתמש בהן ליה"כ אחר מאי איכא למימר
Weil die Abhebung der Asche und das Kalb, dem das Genick gebrochen wird, zwei Schriftstellen sind, die [dasselbe] lehren, und zwei Schriftstellen, die [dasselbe] lehren, lehren nicht.
משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
Das passt nach dem, der sagt, sie lehren nicht; aber nach dem, der sagt, sie lehren, was ist da zu sagen?
הניחא למאן דאמר אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר
Zwei Ausschließungen sind geschrieben: Hier steht geschrieben: „dem das Genick gebrochen wurde“ (Dtn 21,6), und dort steht geschrieben: „und er lege sie“ (Lev 6,3).
תרי מיעוטי כתיבי הכא כתיב (דברים כא, ו) הערופה והתם כתיב (ויקרא ו, ג) ושמו
Und wozu brauche ich drei Verse beim Blut?
ותלתא קראי בדם למה לי
Um es von Veruntreuung, von Notar und von Unreinheit auszuschließen.
למעוטי ממעילה מנותר ומטומאה
Für Piggul aber braucht man keinen Vers, denn wir haben gelernt: Bei allem, was etwas hat, das es erlaubt macht, sei es für den Menschen, sei es für den Altar, ist man seinetwegen wegen Piggul schuldig; und das Blut selbst ist [ja] das, was erlaubt macht.
אבל פיגול לא צריך קרא דתנן כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פיגול ודם גופיה מתיר הוא
Rabbi Jochanan sagte: Wozu dreimal Karet beim Friedensopfer?
אמר רבי יוחנן שלשה כריתות בשלמים למה
Original: Zevachim 46a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.