Erweiterungen und Einschränkungen aus.
ריבויי ומיעוטי
Schewuot 5a שבועות
Aufbau der Debatte:Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Ja, sonst legt er Allgemeines und Besonderes aus, hier aber ist der Grund dieser, wie in der Schule Rabbi Jischmaels gelehrt wurde,
אין בעלמא כללי ופרטי דריש והכא היינו טעמא כדתנא דבי ר' ישמעאל
denn in der Schule Rabbi Jischmaels wurde gelehrt: „Ins Wasser“ (Lev 11,32), „ins Wasser“, zweimal – das ist nicht Allgemeines und Besonderes, sondern [die Schrift] hat erweitert und eingeschränkt.
דתנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יא, לב) במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט
Und die Rabbanan? Rabina sagte: Wie man im Westen sagt: Überall, wo du zwei allgemeine [Ausdrücke] findest, die nebeneinander stehen, setze das Besondere zwischen sie und lege sie als Allgemeines und Besonderes aus.
ורבנן אמר רבינא כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שתי כללות הסמוכות זה לזה הטל פרט ביניהן ודונם בכלל ופרט
Nun, da du gesagt hast, dass Rabbi Allgemeines und Besonderes auslegt, sind notgedrungen die Schwüre schwierig. Vielmehr: Bei den Schwüren hat er [die Mischna] gemäß Rabbi Akiwa aufgenommen, ohne selbst dieser Ansicht zu sein.
השתא דאמרת רבי כללי ופרטי דריש בעל כורחיך קשיא שבועות אלא בשבועות נסיב אליבא דר' עקיבא וליה לא סבירא ליה:
Zur Sache selbst: Woher [weiß man], dass man nur [für eine Unreinheit] schuldig ist, bei der es ein Wissen am Anfang und ein Wissen am Ende und ein Vergessen dazwischen gibt? Die Schrift sagt: „und es ist ihm verborgen“ (Lev 5,2), „und es ist ihm verborgen“, zweimal – Worte Rabbi Akiwas.
גופא מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים ת"ל (ויקרא ה, ב) ונעלם ונעלם שני פעמים דברי ר"ע
Rabbi sagt: Das ist nicht nötig, siehe, es heißt: „und es ist ihm verborgen“ – daraus folgt, dass er es gewusst hat; „und er weiß es“ – siehe, hier sind zwei Bewusstwerdungen. Wenn dem so ist, was lehrt die Schrift mit „und es ist ihm verborgen“? Um für das Vergessen der Unreinheit und für das Vergessen des Heiligtums schuldig zu sprechen.
רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר ונעלם מכלל שידע והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות א"כ מה ת"ל ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש:
Der Meister sagte: „und es ist ihm verborgen“ – daraus folgt, dass er es gewusst hat. Woraus geht das hervor? Rawa sagte: Daraus, dass nicht geschrieben steht: „und sie ist ihm unbekannt“.
אמר מר ונעלם מכלל שידע מאי משמע אמר רבא מדלא כתיב והיא עלומה ממנו
Abaje sagte zu ihm: Demnach, bei der Sota, wo geschrieben steht: „und es ist verborgen vor den Augen ihres Mannes“ (Num 5,13) – folgt daraus, dass er es anfangs gewusst hat? Wenn er es gewusst hätte, würde das Wasser sie denn prüfen?
א"ל אביי אלא מעתה גבי סוטה דכתיב (במדבר ה, יג) ונעלם מעיני אישה מכלל דהוי ידע מעיקרא אי הוה ידע מי בדקו לה מיא
Es wird doch gelehrt: „Und der Mann ist frei von Schuld, und jene Frau trägt ihre Schuld“ (Num 5,31) – wenn der Mann frei von Schuld ist, prüft das Wasser seine Frau; ist der Mann nicht frei von Schuld, prüft das Wasser seine Frau nicht.
והא תניא (במדבר ה, לא) ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו
Und ferner, bei der Tora, wo geschrieben steht: „Und sie ist verborgen vor den Augen alles Lebendigen und vor den Vögeln des Himmels verhüllt“ (Ijob 28,21) – folgt daraus, dass es jemanden gab, der sie kannte? Es steht doch geschrieben: „Kein Mensch kennt ihren Wert“ (Ijob 28,13)!
ותו גבי תורה דכתיב (איוב כח, כא) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה מכלל דאיכא דהוה ידע ביה והכתיב (איוב כח, יג) לא ידע אנוש ערכה
Vielmehr sagte Abaje: Rabbi meint, das Wissen [aus dem] Lehrhaus seines Lehrers gilt als Wissen.
אלא אמר אביי קסבר רבי ידיעת בית רבו שמה ידיעה
Raw Papa sagte zu Abaje: Aber wenn gelehrt wird: „Gibt es dabei kein Wissen am Anfang, wohl aber ein Wissen am Ende“ – gibt es denn jemanden, der nicht das Wissen [aus dem] Lehrhaus seines Lehrers hat? Er sagte zu ihm: Ja, das findest du bei einem Kind, das unter die Nichtjuden gefangen geführt wurde.
א"ל רב פפא לאביי אלא דקתני אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף מי איכא דלית ליה ידיעת בית רבו א"ל אין משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הנכרים:
Hinaustragungen am Schabbat [gibt es] zwei, die vier sind. Wir haben dort gelernt: Hinaustragungen am Schabbat [gibt es] zwei, die vier sind, innen, und zwei, die vier sind, außen. Was ist hier anders, dass er „zwei, die vier sind“ lehrt und nicht mehr, und was ist dort anders, dass er „zwei, die vier sind, innen, und zwei, die vier sind, außen“ lehrt?
יציאות שבת שתים שהן ארבע: תנן התם יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ מאי שנא הכא דתנא שתים שהן ד' ותו לא ומאי שנא התם דתני שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ
Dort, wo [der Traktat] Schabbat sein Hauptort ist, lehrt er Hauptarten und Nebenarten; hier, wo [der Traktat] Schabbat nicht sein Hauptort ist, lehrt er die Hauptarten und lehrt nicht die Nebenarten.
התם דעיקר שבת הוא תני אבות ותולדות הכא דלאו עיקר שבת הוא אבות תני ותולדות לא תני
Was sind die Hauptarten? Hinaustragungen. Hinaustragungen sind [aber nur] zwei!
אבות מאי נינהו יציאות יציאות תרתי הויין
Und wolltest du sagen, manche [führen] zur Schuld und manche zur Befreiung – er lehrt sie doch gleichartig wie die Erscheinungsformen des Aussatzes: Wie dort alle zur Schuld [führen], so [führen] auch hier alle zur Schuld!
וכ"ת מהן לחיוב ומהן לפטור והא דומיא דמראות נגעים קתני מה התם כולהו לחיובא אף הכא כולהו לחיובא
Vielmehr sagte Raw Papa: Dort, wo [der Traktat] Schabbat sein Hauptort ist, lehrt er Fälle der Schuld und Fälle der Befreiung; hier lehrt er Fälle der Schuld und lehrt nicht Fälle der Befreiung.
אלא אמר רב פפא התם דעיקר שבת תני חיובי ופטורי הכא חיובי תני ופטורי לא תני
Was sind die Fälle der Schuld? Hinaustragungen. Hinaustragungen sind [aber nur] zwei! – Zwei des Hinaustragens und zwei des Hineintragens.
חיובי מאי נינהו יציאות יציאות תרתי הוא דהויין שתים דהוצאה ושתים דהכנסה
Er lehrt doch „Hinaustragungen“! Raw Aschi sagte: Der Tanna nennt auch das Hineintragen „Hinaustragen“. Woraus [geht das hervor]?
והא יציאות קתני אמר רב אשי תנא הכנסה נמי הוצאה קרי לה ממאי
Original: Shevuot 5a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.