Es ist wie nach dem Tod.
מידי דהוה לאחר מיתה
Sanhedrin 85b סנהדרין
Aufbau der Debatte:Mischna 2Baraita 4Frage 4Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Was ist daraus geworden? Rabba bar Raw Huna sagte, und so lehrte man auch in der Schule Rabbi Jischmaels: In keinem Fall wird der Sohn zum Beauftragten gegenüber seinem Vater, um ihn zu schlagen und ihn zu verfluchen, außer beim Verführer, denn die Tora hat gesagt: „Du sollst kein Mitleid haben und ihn nicht decken“ (Dtn 13,9).
מאי הוה עלה אמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית שהרי אמרה תורה (דברים יג, ט) לא תחמול ולא תכסה עליו:
MISCHNA: Wer seinen Vater oder seine Mutter schlägt, ist erst schuldig, wenn er ihnen eine Wunde zufügt. Dies ist eine Erschwerung beim Fluchenden gegenüber dem Schlagenden: Der Fluchende ist [auch] nach dem Tod schuldig, der Schlagende aber ist nach dem Tod frei.
מתני׳ המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה זה חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור:
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: „Seinem Vater und seiner Mutter hat er geflucht“ (Lev 20,9) – [auch] nach dem Tod. Denn man könnte meinen: Da man beim Schlagen schuldig ist und beim Fluchen schuldig ist – wie der Schlagende nur zu Lebzeiten schuldig ist, so ist auch der Fluchende nur zu Lebzeiten schuldig.
גמ' ת"ר (ויקרא כ, ט) אביו ואמו קלל לאחר מיתה שיכול הואיל וחייב במכה וחייב במקלל מה מכה אינו חייב אלא מחיים אף המקלל אינו חייב אלא מחיים
Und zudem [gilt ein Schluss] vom Leichteren auf das Schwerere: Wenn man beim Schlagenden, bei dem [die Tora] den, der nicht handelt, wie es deinem Volk ziemt, dem gleichgestellt hat, der handelt, wie es deinem Volk ziemt, nach dem Tod nicht schuldig ist – ist es da nicht folgerichtig, dass man beim Fluchenden, bei dem sie den, der nicht handelt, wie es deinem Volk ziemt, nicht dem gleichgestellt hat, der so handelt, nach dem Tod nicht schuldig ist?
ועוד ק"ו ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך לא חייב בו לאחר מיתה מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך אינו דין שלא חייב בו לאחר מיתה
Daher sagt der Vers: „Seinem Vater und seiner Mutter hat er geflucht“ – [auch] nach dem Tod.
ת"ל אביו ואמו קלל לאחר מיתה
Das geht gut nach Rabbi Jonatan, für den der Vers „seinem Vater und seiner Mutter“ überflüssig ist; aber nach Rabbi Joschija – was lässt sich da sagen?
הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא אביו ואמו אלא לר' יאשיה מאי איכא למימר
Wie gelehrt wurde: „Jeder Mann“ (isch isch) (Lev 20,9) – was lehrt der Vers mit „isch isch“? Um eine Tochter, einen Tumtum und einen Androgynos einzuschließen. „Der seinem Vater und seiner Mutter flucht“ – ich habe nur seinen Vater und seine Mutter [zusammen]; seinen Vater ohne seine Mutter, seine Mutter ohne seinen Vater – woher? Der Vers sagt: „Seinem Vater und seiner Mutter hat er geflucht“ – seinem Vater hat er geflucht, seiner Mutter hat er geflucht; Worte Rabbi Joschijas.
דתניא (ויקרא כ, ב) איש איש מה ת"ל איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי ר' יאשיה
Rabbi Jonatan sagt: Es bedeutet beide zusammen, und es bedeutet jeden einzeln, bis die Schrift dir ausdrücklich „zusammen“ angibt.
ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדיו
Woher hat er es? Er leitet es ab aus: „Und wer seinem Vater oder seiner Mutter flucht, soll getötet werden“ (Ex 21,17).
מנא ליה נפקא ליה מומקלל אביו ואמו מות יומת
Und der andere? Das braucht er, um eine Tochter, einen Tumtum und einen Androgynos einzuschließen.
ואידך ההוא מיבעי ליה לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס
Er sollte es doch aus „isch isch“ ableiten! – Die Tora hat in der Sprache der Menschen gesprochen.
ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם
Er sollte doch [auch] lehren: Eine Erschwerung beim Schlagenden gegenüber dem Fluchenden: Beim Schlagenden hat [die Tora] den, der nicht handelt, wie es deinem Volk ziemt, dem gleichgestellt, der so handelt, was beim Fluchenden nicht so ist! – Er meint, wir stellen das Schlagen dem Fluchen gleich.
וליתני חומר במכה מבמקלל שהמכה עשה בו שלא בעמך כבעמך משא"כ במקלל קסבר מקשינן הכאה לקללה
Sollen wir sagen, diese Tannaim [streiten] wie jene Tannaim? Denn eine [Baraita] lehrt: Einen Kutäer zu schlagen, ist dir verboten, ihn zu verfluchen, ist dir nicht verboten. Und eine andere lehrt: Dir ist weder verboten, ihn zu verfluchen, noch, ihn zu schlagen.
לימא הני תנאי כהני תנאי דתני חדא כותי אתה מצווה על הכאתו ואי אתה מצווה על קללתו ותניא אידך אי אתה מצווה לא על קללתו ולא על הכאתו
Man nahm an, dass alle meinen, die Kutäer seien wahre Proselyten. Ist es nicht so, dass sie darüber streiten: Der eine Meister meint, wir stellen das Schlagen dem Fluchen gleich, und der andere Meister meint, wir stellen das Schlagen dem Fluchen nicht gleich?
סברוה דכולי עלמא כותים גירי אמת הן מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מקשינן הכאה לקללה ומר סבר לא מקשינן הכאה לקללה
Nein, alle meinen, wir stellen das Schlagen dem Fluchen nicht gleich, und hier streiten sie darüber: Der eine Meister meint, die Kutäer seien wahre Proselyten, und der andere Meister meint, die Kutäer seien Löwenproselyten.
לא דכ"ע לא מקשינן הכאה לקללה והכא בהא קמיפלגי מר סבר כותים גירי אמת הן ומר סבר כותים גירי אריות הן
Wenn dem so ist, wie [passt] das, was dazu gelehrt wird: „Und sein Ochse ist wie [der eines] Israeliten“? Vielmehr schließe daraus: Sie streiten über die Gleichstellung. Schließe es daraus.
אי הכי היינו דקתני עלה ושורו כישראל אלא שמע מינה בהיקישא פליגי ש"מ:
MISCHNA: Wer einen Menschen aus Israel raubt, ist erst schuldig, wenn er ihn in seinen Besitzbereich bringt. Rabbi Jehuda sagt: Erst wenn er ihn in seinen Besitzbereich bringt und ihn für sich arbeiten lässt, denn es heißt: „Und er behandelt ihn als Sklaven und verkauft ihn“ (Dtn 24,7). Wer seinen [eigenen] Sohn raubt: Rabbi Jischmael, der Sohn des Rabbi Jochanan ben Beroka, erklärt ihn für schuldig, die Weisen aber erklären ihn für frei. Raubte er jemanden, der halb Sklave und halb Freier ist: Rabbi Jehuda erklärt ihn für schuldig, die Weisen aber erklären ihn für frei.
מתני' הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר (דברים כד, ז) והתעמר בו ומכרו הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין:
GEMARA: Und der erste Tanna erfordert keine Behandlung als Sklave? Raw Acha, der Sohn Rawas, sagte: Eine Behandlung als Sklave im Wert von weniger als einer Peruta ist [der Unterschied] zwischen ihnen.
גמ׳ ותנא קמא לא בעי עימור א"ר אחא בריה דרבא עימור פחות משוה פרוטה איכא בינייהו
Rabbi Jirmeja fragte: Raubte er ihn und verkaufte ihn schlafend – wie ist es? Verkaufte er eine Frau wegen ihres Fötus – wie ist es? Ist das eine Art, ihn als Sklaven zu behandeln, oder ist es keine Art, ihn als Sklaven zu behandeln?
בעי ר' ירמיה גנבו ומכרו ישן מהו מכר אשה לעוברה מהו יש דרך עימור בכך או אין דרך עימור בכך
Es sollte doch [schon] daraus folgen, dass es überhaupt keine Behandlung als Sklave gibt! – Es ist nur nötig [im Fall], dass er sich an den Schlafenden lehnte, [oder] eine Frau, die er vor den Wind stellte: Ist das eine Art, als Sklaven zu behandeln, oder ist es keine Art, als Sklaven zu behandeln? Was [gilt]? Es bleibt unentschieden.
ותיפוק ליה דליכא עימור כלל לא צריכא ישן דזגא עליה אשה דאוקמא באפי זיקא דרך עימור בכך או אין דרך עימור בכך מאי תיקו
Die Rabbanan lehrten: „Wenn ein Mann gefunden wird, der einen Menschen von seinen Brüdern raubt“ (Dtn 24,7) – ich habe nur einen Mann; woher, dass ein Mann, der eine Frau raubte, [schuldig ist]? Der Vers sagt: „Und wer einen Mann raubt“ (Ex 21,16).
ת"ר (דברים כד, ז) כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אין לי אלא איש שגנב אשה מניין ת"ל וגונב איש
Ich habe nur einen Mann, der raubte, sei es eine Frau oder einen Mann; und eine Frau, die einen Mann raubte, eine Frau, die eine Frau raubte – woher? Der Vers sagt: „So soll jener Dieb sterben“ (Dtn 24,7) – auf jeden Fall.
אין לי אלא איש שגנב בין אשה ובין איש ואשה שגנבה איש אשה שגנבה אשה מניין ת"ל ומת הגנב ההוא מכל מקום
Eine andere [Baraita] lehrt: „Wenn ein Mann gefunden wird, der einen Menschen von seinen Brüdern raubt“ – sei es, wer einen Mann raubt, sei es, wer eine Frau raubt, sei es einen Proselyten, einen freigelassenen Sklaven oder einen Minderjährigen – ist schuldig. Raubte er ihn und verkaufte ihn nicht, [oder] verkaufte er ihn, und er ist noch in seinem Besitzbereich – ist er frei. Verkaufte er ihn an seinen Vater oder an seinen Bruder oder an einen der Verwandten – ist er schuldig. Wer Sklaven raubt, ist frei.
תניא אידך כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אחד הגונב את האיש ואחד הגונב את האשה ואחד גר ואחד עבד משוחרר וקטן חייב גנבו ולא מכרו מכרו ועדיין ישנו ברשותו פטור מכרו לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים חייב הגונב את העבדים פטור
Original: Sanhedrin 85b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.