[Oder einer, der zum Gläubiger sagt:] „Fang nicht bei mir an – es ist Morgen“, „es ist Neumond“, „es ist Schabbatausgang“.
אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא
Sanhedrin 66a סנהדרין
Aufbau der Debatte:Mischna 2Baraita 2Frage 5Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Die Rabbanan lehrten: „Ihr sollt nicht Zeichen deuten und nicht Zeiten deuten“ (Lev 19,26) – wie etwa die, die mit Wieseln, mit Vögeln und mit Fischen Zeichen deuten.
תנו רבנן (ויקרא יט, כו) לא תנחשו ולא תעוננו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים:
MISCHNA: Wer den Schabbat entweiht, [wird gesteinigt, wenn es] durch etwas [geschieht], wofür man bei Vorsatz der Ausrottung und bei Versehen einem Sündopfer verfällt.
מתני׳ המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:
GEMARA: Daraus folgt, dass es etwas gibt, das Entweihung des Schabbats ist, wofür man aber weder bei Versehen ein Sündopfer noch bei Vorsatz Ausrottung schuldet. Was
גמ׳ מכלל דאיכא מידי דחילול שבת הוי ואין חייבין לא על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת מאי
ist das? Die Schabbatgrenzen, und zwar nach Rabbi Akiwa; das Anzünden [eines Feuers], und zwar nach Rabbi Jose.
היא תחומין ואליבא דרבי עקיבא הבערה ואליבא דר' יוסי:
MISCHNA: Wer seinen Vater oder seine Mutter verflucht, ist nicht schuldig, bis er sie mit dem [Gottes]namen verflucht. Verfluchte er sie mit einem Beinamen [Gottes], erklärt Rabbi Meir ihn für schuldig, und die Weisen sprechen ihn frei.
מתני׳ המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קללם בכנוי ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין:
GEMARA: Wer sind „die Weisen“? Es ist Rabbi Menachem, der Sohn Rabbi Joses, denn es wird gelehrt: Rabbi Menachem, der Sohn Rabbi Joses, sagt: „Wenn er den Namen lästert, soll er getötet werden“ (Lev 24,16) – was lehrt die Schrift mit „den Namen“? Sie lehrt über den, der seinen Vater oder seine Mutter verflucht, dass er nicht schuldig ist, bis er sie mit dem Namen verflucht.
גמ׳ מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי הוא דתניא ר' מנחם בר' יוסי אומר (ויקרא כד, טז) בנקבו שם יומת מה ת"ל שם לימד על מקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם
Die Rabbanan lehrten: „Mann“ – was lehrt die Schrift mit „Mann, Mann“ (Lev 20,9)? Um eine Tochter, einen Tumtum und einen Androgynos einzuschließen.
תנו רבנן איש מה ת"ל (ויקרא כ, ב) איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס
„Der seinen Vater und seine Mutter verflucht“ – ich hätte nur seinen Vater und seine Mutter [zusammen]; seinen Vater ohne seine Mutter, seine Mutter ohne seinen Vater – woher? Darum heißt es: „Seinen Vater und seine Mutter hat er verflucht, sein Blut ist auf ihm“ – seinen Vater hat er verflucht, seine Mutter hat er verflucht; Worte Rabbi Joschijas.
אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קילל דמיו בו אביו קילל אמו קילל דברי רבי יאשיה
Rabbi Jonatan sagt: Es bedeutet beide zusammen, und es bedeutet jeden für sich, solange die Schrift dir nicht ausdrücklich „zusammen“ sagt.
רבי יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו
„Er soll getötet werden“ – durch Steinigung. Du sagst, durch Steinigung – oder ist es nur durch irgendeine der Todesarten, die in der Tora genannt sind? Hier heißt es: „Sein Blut ist auf ihm“, und dort heißt es: „Ihr Blut ist auf ihnen“ (Lev 20,11); wie dort durch Steinigung, so auch hier durch Steinigung.
מות יומת בסקילה אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה נאמר כאן דמיו בו ונאמר להלן (ויקרא כ, יא) דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה
Die Strafe haben wir gehört; woher die Warnung? Darum heißt es: „Elohim [Gott, auch: Richter] sollst du nicht verfluchen“ (Ex 22,27) usw. War sein Vater ein Richter, so fällt er unter „Elohim sollst du nicht verfluchen“; war sein Vater ein Fürst, so fällt er unter: „Und einen Fürsten in deinem Volk sollst du nicht verwünschen“ (Ex 22,27).
עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל (שמות כב, כז) אלהים לא תקלל וגו' אם היה אביו דיין הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל ואם היה אביו נשיא הרי הוא בכלל (שמות כב, כז) ונשיא בעמך לא תאור
Ist er weder Richter noch Fürst – woher? Du sagst: Siehe, du leitest einen allgemeinen Grundsatz aus beiden ab: Die Eigenart des Fürsten ist nicht wie die Eigenart des Richters, und die Eigenart des Richters ist nicht wie die Eigenart des Fürsten.
אינו לא דיין ולא נשיא מניין אמרת הרי אתה דן בנין אב משניהן לא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי דיין כראי נשיא
Die Eigenart des Richters ist nicht wie die Eigenart des Fürsten, denn auf die Entscheidung des Richters bist du verpflichtet, anders als beim Fürsten, auf dessen Entscheidung du nicht verpflichtet bist; und die Eigenart des Fürsten ist nicht wie die Eigenart des Richters, denn hinsichtlich der Auflehnung gegen den Fürsten bist du verpflichtet, anders als beim Richter, hinsichtlich der Auflehnung gegen den du nicht verpflichtet bist.
לא ראי דיין כראי נשיא שהרי דיין אתה מצווה על הוראתו כראי נשיא שאי אתה מצווה על הוראתו ולא ראי נשיא כראי דיין שהנשיא אתה מצווה על המראתו כראי דיין שאי אתה מצווה על המראתו
Das Gemeinsame an ihnen ist, dass sie in deinem Volk sind und du gewarnt bist, sie zu verfluchen; so bringe auch ich deinen Vater ein, der in deinem Volk ist, und du bist gewarnt, ihn zu verfluchen.
הצד השוה שבהם שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו
Was [beweist] das Gemeinsame an ihnen? Bei ihnen hat es [doch] ihre Größe bewirkt!
מה להצד השוה שבהן שכן גדולתן גרמה להן
Darum heißt es: „Du sollst einem Tauben nicht fluchen“ (Lev 19,14) – die Schrift spricht von den Elendesten in deinem Volk.
ת"ל (ויקרא יט, יד) לא תקלל חרש באומללים שבעמך הכתוב מדבר
Was [beweist] der Taube? Bei ihm hat es [doch] seine Taubheit bewirkt!
מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו
Fürst und Richter sollen es beweisen. Was [beweisen] Fürst und Richter? Bei ihnen hat es [doch] ihre Größe bewirkt! Der Taube soll es beweisen.
נשיא ודיין יוכיחו מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להן חרש יוכיח
Und so kehrt die Ableitung wieder: Die Eigenart des einen ist nicht wie die Eigenart des anderen, und die Eigenart des anderen ist nicht wie die Eigenart des einen; das Gemeinsame an ihnen ist, dass sie in deinem Volk sind und du gewarnt bist, sie zu verfluchen; so bringe auch ich deinen Vater ein, der in deinem Volk ist, und du bist gewarnt, ihn zu verfluchen.
וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו
Was [beweist] das Gemeinsame an ihnen? Sie sind [eben] besondere [Menschen]!
מה לצד השוה שבהן שכן משונין
Vielmehr: Wenn dem so wäre, hätte die Schrift entweder Elohim und den Tauben oder den Fürsten und den Tauben schreiben sollen. Wozu brauche ich Elohim [neben dem Fürsten]? Ist es für seine eigene Sache nicht nötig, so beziehe es auf seinen Vater.
אלא א"כ נכתוב קרא או אלהים וחרש או נשיא וחרש אלהים למה לי אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו
Das ist gut nach dem, der sagt, Elohim sei profan [gemeint, also Richter]; aber nach dem, der sagt, es sei heilig [gemeint, also Gott], was ist da zu sagen?
הניחא למאן דאמר אלהים חול אלא למאן דאמר קודש מאי איכא למימר
Denn es wird gelehrt: Elohim ist profan [gemeint] – Worte Rabbi Jischmaels; Rabbi Akiwa sagt: Elohim ist heilig [gemeint]. Und es wird gelehrt: Rabbi Elieser ben Jaakow sagt: Woher die Warnung für den, der den Namen „segnet“ [= lästert]? Darum heißt es: „Gott sollst du nicht verfluchen“.
דתניא אלהים חול דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אלהים קודש ותניא רבי אליעזר בן יעקב אומר אזהרה למברך את השם מניין תלמוד לומר אלהים לא תקלל
Nach dem, der sagt, Elohim sei profan, lernt man das Heilige vom Profanen; nach dem, der sagt, Elohim sei heilig, lernen wir das Profane vom Heiligen.
למ"ד אלהים חול גמר קודש מחול למ"ד אלהים קודש גמרינן חול מקודש
Gut nach dem, der sagt, Elohim sei profan – man lernt das Heilige vom Profanen; aber nach dem, der sagt, Elohim sei heilig, lernt man das Profane vom Heiligen? Vielleicht hat [die Schrift] nur hinsichtlich des Heiligen gewarnt, hinsichtlich des Profanen aber nicht!
בשלמא למ"ד אלהים חול גמר קודש מחול אלא למ"ד אלהים קודש גמר חול מקודש דילמא אקודש אזהר אחול לא אזהר
Wenn dem so wäre, hätte die Schrift „lo takel“ (du sollst nicht schmähen) schreiben sollen.
א"כ לכתוב קרא לא תקל
Original: Sanhedrin 66a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.