über das Alleinsein und über die Unverheiratete.
על הייחוד ועל הפנויה
Sanhedrin 21b סנהדרין
Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 2Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Das Alleinsein ist doch [schon] aus der Tora! Denn Rabbi Jochanan sagte im Namen Rabbi Schimon ben Jehozadaks: Woher gibt es in der Tora einen Hinweis auf [das Verbot des] Alleinseins? Denn es heißt: „Wenn dich dein Bruder, der Sohn deiner Mutter, verführt“ (Dtn 13,7). Verführt denn [nur] der Sohn der Mutter, und der Sohn des Vaters verführt nicht? Vielmehr um dir zu sagen: Ein Sohn darf mit seiner Mutter allein sein, aber kein anderer darf mit irgendeiner der in der Tora verbotenen Frauen allein sein.
יחוד דאורייתא הוא דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק רמז לייחוד מן התורה מניין שנאמר (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה
Vielmehr sage: Man verordnete [ein Verbot] über das Alleinsein mit einer Unverheirateten.
אלא אימא גזרו על ייחוד דפנויה
„Und Adonija, der Sohn Haggits, erhob sich und sprach: Ich will König sein“ (1 Kön 1,5). Raw Jehuda sagte im Namen Raws: Das lehrt, dass er [die Krone] sich anpassen wollte, aber sie passte ihm nicht.
(מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב מלמד שביקש להולמו ולא הולמתו
„Und er schaffte sich Wagen und Reiter an und fünfzig Mann, die vor ihm herliefen“ (1 Kön 1,5). Was ist das Besondere [daran]? Raw Jehuda sagte im Namen Raws: Sie alle waren ohne Milz und hatten ausgeschnittene Fußsohlen.
(מלכים א א, ה) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותא אמר רב יהודה אמר רב כולן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו:
MISCHNA: Er soll sich nicht viele Pferde anschaffen – nur so viele, wie sein Wagenzug [braucht]; und Silber und Gold soll er sich nicht sehr viel anhäufen – nur so viel, um den Sold [der Truppen] zu zahlen. Und er schreibt sich eine Torarolle auf seinen Namen. Zieht er in den Krieg, nimmt er sie mit sich; kehrt er heim, bringt er sie mit sich; sitzt er zu Gericht, ist sie bei ihm; lagert er [zum Mahl], ist sie ihm gegenüber, denn es heißt: „Und sie soll bei ihm sein, und er soll darin lesen alle Tage seines Lebens“ (Dtn 17,19).
מתני׳ לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן אספניא וכותב לו ס"ת לשמו יוצא למלחמה מוציאה עמה נכנס הוא מכניסה עמו יושב בדין היא עמו מיסב היא כנגדו שנאמר (דברים יז, יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: „Er soll sich nicht viele Pferde anschaffen“ (Dtn 17,16). Etwa auch nicht so viele, wie für seine Wagen und Reiter [nötig sind]? Es heißt: „sich“ – für sich schafft er nicht viele an, aber er schafft so viele an, wie für seine Wagen und seine Reiter [nötig sind]. Wie also erfülle ich „Pferde“? Müßige Pferde. Woher, dass selbst ein einziges Pferd, das müßig steht, unter „er soll nicht viele anschaffen“ fällt? Es heißt: „um das Pferd zu mehren“ (Dtn 17,16).
גמ׳ תנו רבנן (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו תלמוד לומר לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו הא מה אני מקיים סוסים סוסים הבטלנין מניין שאפילו סוס א' והוא בטל שהוא בלא ירבה ת"ל (דברים יז, טז) למען הרבות סוס
Und da selbst ein einziges Pferd, das müßig steht, unter „er soll nicht viele anschaffen“ fällt – wozu brauche ich „Pferde“? Damit man für jedes einzelne Pferd ein Verbot übertritt.
וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה סוסים למה לי לעבור בל"ת על כל סוס וסוס
Der Grund ist, dass der Allbarmherzige „sich“ geschrieben hat; wäre dem nicht so, hätte ich gesagt: auch nicht so viele, wie für seine Wagen und Reiter [nötig sind]? – Nein, es war nötig, um [darüber hinaus] reichlich [anschaffen zu dürfen].
טעמא דכתב רחמנא לו הא לאו הכי ה"א אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא לא צריכא לאפושי:
„Und Silber und Gold soll er sich nicht viel anhäufen – nur so viel, um den Sold zu zahlen“: Die Rabbanan lehrten: „Und Silber und Gold soll er sich nicht sehr viel anhäufen“ (Dtn 17,17). Etwa auch nicht so viel, um den Sold zu zahlen? Es heißt: „sich“ – für sich häuft er nicht viel an, aber er häuft so viel an, um den Sold zu zahlen.
וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אספניא: ת"ר (דברים יז, יז) וכסף וזהב לא ירבה לו יכול אפילו כדי ליתן אספניא ת"ל לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי ליתן אספניא
Der Grund ist, dass der Allbarmherzige „sich“ geschrieben hat; wäre dem nicht so, hätte ich gesagt: auch nicht so viel, um den Sold zu zahlen? – Nein, es war nötig für einen reichlichen [Vorrat].
טעמא דכתב רחמנא לו הא לאו הכי הוה אמינא אפילו כדי ליתן אספניא נמי לא לא צריכא להרווחה
Jetzt, da du sagst, „sich“ dient zur Auslegung – was legst du dann bei „Er soll sich nicht viele Frauen nehmen“ aus? Um gewöhnliche Leute auszuschließen.
השתא דאמרת לו לדרשה (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים מאי דרשת ביה למעוטי הדיוטות
Raw Jehuda stellte einander gegenüber: Es steht geschrieben: „Und Salomo hatte vierzigtausend Pferdeställe für seine Wagen“ (1 Kön 5,6), und es steht geschrieben: „Und Salomo hatte viertausend (Ställe für) Pferde“ (2 Chr 9,25). Wie das? Wenn es vierzigtausend Stallgebäude waren, so waren in jedem einzelnen viertausend Pferdeställe; und wenn es viertausend Stallgebäude waren, so waren in jedem einzelnen vierzigtausend Pferdeställe.
רב יהודה רמי כתיב (מלכים א ה, ו) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו וכתיב (דברי הימים ב ט, כה) ויהי לשלמה ארבעת אלפים (ארוות) סוסים הא כיצד אם ארבעים אלף איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ד' אלפים ארוות סוסים ואם ד' אלפים איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים
(Rabbi) Jizchak stellte einander gegenüber: Es steht geschrieben: „Silber galt in den Tagen Salomos für nichts“ (2 Chr 9,20), und es steht geschrieben: „Und Salomo machte das Silber in Jerusalem wie Steine“ (1 Kön 10,27). Das ist kein Widerspruch: Hier vor [der Zeit], als Salomo die Tochter des Pharao heiratete; dort nachdem Salomo die Tochter des Pharao geheiratet hatte.
(רבי) יצחק רמי כתיב (דברי הימים ב ט, כ) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתיב (מלכים א י, כז) ויתן) שלמה את הכסף בירושלים כאבנים לא קשיא כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה
Rabbi Jizchak sagte: In der Stunde, als Salomo die Tochter des Pharao heiratete, stieg Gabriel herab und steckte ein Schilfrohr ins Meer; daran setzte sich eine Sandbank an, und auf ihr wurde die große Stadt in Rom erbaut.
אמר רבי יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי
Und Rabbi Jizchak sagte: Weshalb wurden die Gründe der Tora nicht offenbart? Weil bei zwei Versen der Grund offenbart wurde, und der Größte der Welt strauchelte an ihnen. Es steht geschrieben: „Er soll sich nicht viele Frauen nehmen“ (Dtn 17,17); Salomo sagte: Ich werde viele nehmen und [mein Herz] wird sich nicht abwenden. Und es steht geschrieben: „Und es geschah zur Zeit, als Salomo alt war, da neigten seine Frauen sein Herz“ (1 Kön 11,4).
ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם כתיב (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתיב (מלכים א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו
Und es steht geschrieben: „Er soll sich nicht viele Pferde anschaffen“ (Dtn 17,16), und Salomo sagte: Ich werde viele anschaffen und [das Volk doch] nicht [nach Ägypten] zurückführen. Und es steht geschrieben: „Und ein Wagen kam aus Ägypten herauf für sechs usw.“ (1 Kön 10,29).
וכתיב (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מלכים א י, כט) ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו':
„Und er schreibt sich eine Torarolle auf seinen Namen“: Man lehrte: Und zwar damit er sich nicht mit der seiner Väter schmückt.
וכותב ספר תורה לשמו: תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו
(Rawa) sagte: Auch wenn einem Menschen seine Väter eine Torarolle hinterlassen haben, ist es ein Gebot, eine eigene zu schreiben, denn es heißt: „Und nun schreibt euch dieses Lied auf“ (Dtn 31,19). Abaje wandte gegen ihn ein: „Und er schreibt sich eine Torarolle auf seinen Namen, damit er sich nicht mit der von anderen schmückt“ – ein König ja, ein gewöhnlicher Mensch nicht!
אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא
Nein, es ist nötig für zwei Torarollen, wie gelehrt wird: „Und er soll sich eine Zweitschrift [dieser Tora] schreiben usw.“ (Dtn 17,18) – er schreibt sich auf seinen Namen zwei Torarollen: eine, die mit ihm hinausgeht und hereinkommt, und eine, die bei ihm in seiner Schatzkammer liegt.
לא צריכא לשתי תורות וכדתניא (דברים יז, יח) וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו
Die, die mit ihm hinausgeht und hereinkommt – (er macht sie wie eine Art Amulett und hängt sie an seinen Arm, denn es heißt: „Ich habe den Ewigen stets vor mich gestellt; ist er zu meiner Rechten, so wanke ich nicht“ (Ps 16,8)) – mit ihr geht er weder ins Badehaus noch in den Abort, denn es heißt: „Und sie soll bei ihm sein, und er soll darin lesen“ (Dtn 17,19) – an einem Ort, der geeignet ist, darin zu lesen.
אותה שיוצאה ונכנסת עמו (עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט) אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר (דברים יז, יט) והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקראות בו
Mar Sutra sagte – und manche sagen: Mar Ukwa: Anfangs wurde die Tora Israel in hebräischer Schrift und in der heiligen Sprache gegeben; dann wurde sie ihnen in den Tagen Esras erneut in assyrischer Schrift und aramäischer Sprache gegeben. Israel wählte für sich die assyrische Schrift und die heilige Sprache und überließ den gewöhnlichen Leuten die hebräische Schrift und die aramäische Sprache.
אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי
Wer sind die gewöhnlichen Leute? Raw Chisda sagte: die Kutäer. Was ist die hebräische Schrift? Raw Chisda sagte: die Libona’a-Schrift (ליבונאה).
מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה
Es wird gelehrt: Rabbi Jose sagt: Esra wäre würdig gewesen, dass die Tora durch ihn Israel gegeben würde, wäre ihm Mose (nicht) zuvorgekommen. Bei Mose heißt es: „Und Mose stieg hinauf zu Gott“ (Ex 19,3); bei Esra heißt es: „Dieser Esra stieg herauf aus Babel“ (Esra 7,6). Wie das Hinaufsteigen, von dem hier gesprochen wird, [der] Tora [galt], so galt auch das Hinaufsteigen, von dem dort gesprochen wird, [der] Tora.
תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה במשה הוא אומר (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה
Bei Mose heißt es: „Und mir gebot der Ewige zu jener Zeit, euch Satzungen und Rechte zu lehren“ (Dtn 4,14); bei Esra heißt es: „Denn Esra hatte sein Herz darauf gerichtet, die Tora des Ewigen (seines Gottes) zu erforschen und zu tun und in Israel Satzung und Recht zu lehren“ (Esra 7,10). Und obwohl die Tora nicht durch ihn gegeben wurde, wurde durch ihn die Schrift verändert, denn es heißt:
במשה הוא אומר (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלהיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב שנאמר
Original: Sanhedrin 21b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.