was macht er damit? Er braucht es für [die Lehre] Raw Nachmans; denn Raw Nachman sagte im Namen Rabba bar Abuhas: Woher, dass der Überschuss des Pessach als Friedensopfer dargebracht wird? Denn es heißt: „Und schlachte das Pessach dem Ewigen, deinem Gott, Kleinvieh und Rinder“ (Dtn 16,2). Kommt denn das Pessach nicht nur von Schafen und Ziegen? Vielmehr: Der Überschuss des Pessach sei für eine Sache, die vom Kleinvieh und von den Rindern kommt.
מאי עביד ליה מבעי ליה לכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין למותר הפסח שקרב שלמים שנאמר (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר
Wird das denn von hier abgeleitet? Es wird aus [der Lehre] des Vaters Schmuels abgeleitet, denn es steht geschrieben: „Wenn seine Opfergabe vom Kleinvieh ist, zum Friedensschlachtopfer“ (Lev 3,6), und der Vater Schmuels sagte: Eine Sache, die vom Kleinvieh kommt, sei zum Friedensschlachtopfer.
והא מהכא נפקא מדאבוה דשמואל נפקא דכתיב (ויקרא ג, ו) אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים ואמר אבוה דשמואל דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים
Und noch: Wird es von hier abgeleitet? Es wird doch von dort abgeleitet! Es wurde doch gelehrt: „Schaf“ (Lev 3,7) – um das Pessach hinsichtlich des Fettschwanzes einzuschließen.
ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא והתניא כבש לרבות את הפסח לאליה
Wenn es sagt: „wenn ein Schaf“ – um ein Pessach einzuschließen, dessen Jahr vergangen ist, und Friedensopfer, die wegen des Pessach kommen, für alle Gebote der Friedensopfer: dass sie des Aufstützens [der Hände], der Trankopfer und des Schwingens von Brust und Schenkel bedürfen.
כשהוא אומר אם כבש להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק
Drei Verse sind geschrieben: einer für [ein Pessach], dessen Zeit vergangen und dessen Jahr vergangen ist; einer für eines, dessen Zeit vergangen, dessen Jahr aber nicht vergangen ist; und einer für eines, dessen Zeit nicht vergangen und dessen Jahr nicht vergangen ist.
תלתא קראי כתיב חד לעברה זמנו ועברה שנתו וחד לעברה זמנו ולא עברה שנתו וחד ללא עברה זמנו ולא עברה שנתו
Und sie sind nötig: Denn hätte er uns [nur] gelehrt: dessen Zeit vergangen und dessen Jahr vergangen ist – weil es völlig verdrängt ist; aber bei einem, dessen Zeit vergangen, dessen Jahr aber nicht vergangen ist, das für das Zweite Pessach geeignet ist, würde ich sagen: nein.
וצריכי דאי אשמעינן עברה זמנו ועברה שנתו משום דאידחי ליה לגמרי אבל עברה זמנו ולא עברה שנתו דחזי לפסח שני אימא לא
Und hätte er uns [nur] gelehrt: dessen Zeit vergangen, dessen Jahr aber nicht vergangen ist – weil es vom Ersten Pessach verdrängt ist; aber bei einem, dessen Zeit nicht vergangen und dessen Jahr nicht vergangen ist, das sogar für das Erste Pessach geeignet ist, würde ich sagen: nein. [Daher] ist es nötig.
ואי אשמעינן עברה זמנו ולא עברה שנתו דאידחי ליה מפסח ראשון אבל לא עברה זמנו ולא עברה שנתו דאפילו לפסח ראשון נמי חזי אימא לא צריכא:
MISCHNA: Alle Opfer der Gemeinde und des Einzelnen kommen aus dem Land und aus dem Ausland, vom Neuen und vom Alten, außer dem Omer und den zwei Broten, die nur vom Neuen und aus dem Land kommen.
מתני׳ כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ
Und sie alle kommen nur vom Auserlesensten. Und welches ist ihr Auserlesenstes? Michmas und Sanoach sind erstrangig für Feinmehl; zweitrangig nach ihnen ist Afurajim in der Ebene.
וכולן אינן באין אלא מן המובחר ואיזהו מובחר שלהם מכניס וזטחא אלפא לסלת שנייה להן עפוריים בבקעה
GEMARA: Unsere Mischna ist nicht wie dieser Tanna; denn es wurde gelehrt: Ein Omer, der vom Alten kommt, ist tauglich; zwei Brote, die vom Alten kommen, sind tauglich; nur hat er das Gebot vermindert.
גמ׳ מתניתין דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות אלא שחיסר מצוה
Die zwei Brote – denn es steht geschrieben: „Aus euren Wohnsitzen sollt ihr bringen“ (Lev 23,17) – und nicht aus dem Ausland; „aus euren Wohnsitzen“ – selbst vom Speicher.
שתי הלחם דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו ולא מן חוצה לארץ ממושבותיכם ואפילו מן העלייה
Dieses braucht er doch dafür, dass alles, was du von einem anderen Ort bringst, diesem gleicht! – Wenn so, sollte der Vers „bringe“ schreiben; was [heißt] „sollt ihr bringen“? Schließe daraus beides.
והאי מיבעי ליה שכל שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה אם כן ליכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי
Es steht doch geschrieben: „neues“ (Lev 23,16)! – Dieses braucht er für das, was gelehrt wurde: Rabbi Natan und Rabbi Akiwa sagten: Zwei Brote, die vom Alten kommen, sind tauglich. Und wie erfülle ich „neues“? Dass es das erste vor allen Speiseopfern sei.
הכתיב (ויקרא כג, טז) חדשה האי מיבעי ליה לכדתניא רבי נתן ור' עקיבא אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות
Original: Menachot 83b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.