das Speiseopfer des Sünders von Kohanim mit dem Speiseopfer des Sünders von Israeliten: Wie vom Speiseopfer des Sünders von Israeliten die Handvoll abgehoben wird, so wird auch vom Speiseopfer des Sünders von Kohanim die Handvoll abgehoben.
מנחת חוטא של כהנים כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת
Oder: Wie vom Speiseopfer des Sünders von Israeliten die Handvoll abgehoben wird und seine Reste gegessen werden, so werde auch vom Speiseopfer des Sünders von Kohanim die Handvoll abgehoben, und seine Reste werden gegessen?
אי מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת ושיריה נאכלין
Die Schrift sagt: „dem Kohen wie das Speiseopfer“ (Lev 5,13) – dem Kohen wie das Speiseopfer, nicht aber den Feueropfern wie das Speiseopfer. Wie also? Die Handvoll wird für sich dargebracht, und die Reste werden für sich dargebracht.
תלמוד לאמר (ויקרא ה, יג) לכהן כמנחה לכהן כמנחה ולא לאשים כמנחה הא כיצד קומץ קרב בעצמו ושירים קריבין בעצמן
Es wird doch von dort abgeleitet: Woher, dass ein Kohen kommen und seine Opfer zu jeder Zeit und zu jeder Stunde, die er will, darbringen darf? Die Schrift sagt: „und er kommt nach allem Verlangen seiner Seele … und dient“ (Dtn 18,6–7).
מהתם נפקא מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה תלמוד לאמר (דברים יח, ו) ובא בכל אות נפשו ושרת
Wäre es [nur] von dort, hätte ich gesagt: Das gilt für etwas, das nicht wegen einer Sünde kommt; aber bei etwas, das wegen einer Sünde kommt, sage ich: nein.
אי מהתם הוה אמינא הני מילי דבר שאין בא על חטא אבל דבר שבא על חטא אימא לא
Wird auch das von hier abgeleitet? Es wird doch von dort abgeleitet: „Und der Kohen erwirke Sühne für die Seele, die gefehlt hat, durch ihre Sünde aus Versehen“ (Num 15,28) – das lehrt, dass der Kohen durch sich selbst Sühne erlangt.
והא נמי מהכא נפקא מהתם נפקא (במדבר טו, כח) וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה מלמד שהכהן מתכפר על ידי עצמו
Es wurde anderswo gelehrt: Rabbi Schimon sagt: Vom Speiseopfer des Sünders von Kohanim wird die Handvoll abgehoben; die Handvoll wird für sich dargebracht, und die Reste werden für sich dargebracht. Rabbi Elasar, der Sohn Rabbi Schimons, sagt: Die Handvoll wird für sich dargebracht, und die Reste werden auf den Ascheplatz gestreut.
תניא אידך רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשירים קריבין בפני עצמן ר' אלעזר בר' שמעון אומר הקומץ קרב בעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן
Rabbi Chija bar Abba sagte: Rabbi Jochanan erwog dies: Der Ascheplatz – welcher? Wenn der obere, so ist das [dasselbe wie] sein Vater; wenn der untere – gibt es denn etwas, das unten dargebracht wird?
אמר ר' חייא בר אבא הוי בה רבי יוחנן בית הדשן דהיכא אי דלמעלה היינו אבוה אי דלמטה יש לך דבר שקרב למטה
Der Vater Rabbi Awins lehrte: „Jedes Speiseopfer eines Kohen soll ganz [verbrannt] werden, es soll nicht gegessen werden“ (Lev 6,16) – in Bezug auf das Essen habe ich es verglichen, nicht in Bezug auf etwas anderes.
תני אבוה דרבי אבין (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל לאכילה הקשתיה ולא לדבר אחר
Was meint er? Abaje sagte: So meint er: „Jedes Speiseopfer eines Kohen … soll nicht gegessen werden“ – sein Pflichtopfer; „soll ganz [verbrannt] werden“ – sein freiwilliges. Rawa sagte zu ihm: Ein scharfes Messer zerschneidet [da] die Verse!
מאי קא אמר אמר אביי הכי קא אמר כל מנחת כהן לא תאכל חובתו כליל תהיה נדבתו א"ל רבא סכינא חריפא מפסקא קראי
Vielmehr sagte Rawa: „Jedes Speiseopfer eines Kohen soll ganz [verbrannt] werden“ – sein freiwilliges; „es soll nicht gegessen werden“ – sein Pflichtopfer.
אלא אמר רבא כל מנחת כהן כליל תהיה נדבתו לא תאכל חובתו
Ich aber kehre es um! – Es ist einleuchtend: Sein freiwilliges war einzuschließen, denn es ist häufig, es ist nicht [wegen] Sünde, sein Duft ist angenehm.
ואיפוך אנא מסתברא נדבתו הוה ליה לרבויי שכן תדירה לא חטי בסים ריחיה
Sie brauchen es für das, was gelehrt wurde: Ich habe nur das obere [Speiseopfer] unter „ganz soll es verbrannt werden“ und das untere unter „es soll nicht gegessen werden“.
מיבעי להו לכדתניא אין לי אלא עליונה בכליל תקטר ותחתונה בלא תאכל
Woher, dass man das bei diesem Gesagte auf jenes und das bei jenem Gesagte auf dieses überträgt? Die Schrift sagt: „ganz“, „ganz“ – zur Wortgleichheit: Hier heißt es „ganz“, und dort heißt es „ganz“.
מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה תלמוד לאמר כליל כליל לגזירה שוה נאמר כאן כליל ונאמר להלן כליל
Wie dort unter „ganz soll es verbrannt werden“, so auch hier unter „ganz soll es verbrannt werden“; und wie hier, um ein Verbot auf sein Essen zu setzen, so auch dort, um ein Verbot auf sein Essen zu setzen.
מה להלן בכליל תקטר אף כאן בכליל תקטר ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתו אף להלן ליתן לא תעשה על אכילתו
Rabina fragte: Ein Kohen, der von den Opferteilen gegessen hat – wie ist es? Das Verbot für Nichtkohanim
בעי רבינא כהן שאכל מן האימורין מה הוא לאו דזרות
Original: Menachot 74a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.