Aufbau der Debatte:Mischna 2Baraita 2Frage 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
MISCHNA: Wer sagt: „Ich nehme [ein Speiseopfer] in der Pfanne auf mich“, darf es nicht im Tiegel bringen; „im Tiegel“, darf es nicht in der Pfanne bringen. Was ist der Unterschied zwischen Pfanne und Tiegel? Der Tiegel hat einen Deckel, die Pfanne hat keinen Deckel; Worte Rabbi Jose des Galiläers. Rabbi Chanina ben Gamliel sagt: Der Tiegel ist tief, und was darin bereitet wird, ist wabbelig (weich); die Pfanne ist flach, und was darin bereitet wird, ist fest.
מתני׳ האומר הרי עלי במחבת לא יביא במרחשת במרחשת לא יביא במחבת מה בין מחבת למרחשת מרחשת יש לה כיסוי מחבת אין לה כיסוי דברי ר' יוסי הגלילי ר' חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין (רכין) מחבת צפה ומעשיה קשין:
GEMARA: Was ist der Grund Rabbi Joses? Wollte man sagen, der Tiegel [heißt so], weil er auf das Regen des Herzens hinweist, wie geschrieben steht: „Mein Herz regt sich zu gutem Wort“ (Ps 45,2), und die Pfanne, weil sie auf das Verbergen des Mundes hinweist, wie die Leute sagen: Er bellt verborgenes Bellen –
גמ׳ מאי טעמא דרבי יוסי אילימא מרחשת דאתיא ארחושי הלב כדכתיב (תהלים מה, ב) רחש לבי דבר טוב ומחבת דאתיא אמחבואי הפה כדאמרי אינשי מנבח נבוחי
sage doch umgekehrt: die Pfanne, weil sie auf das Verbergen des Herzens hinweist, wie geschrieben steht: „Warum hast du dich verborgen, um zu fliehen?“ (Gen 31,27), und der Tiegel, weil er auf das Regen [der Lippen] hinweist, wie die Leute sagen: Seine Lippen regten sich! Vielmehr ist es eine überlieferte Tradition.
אימא איפכא מחבת דאתיא אמחבואי הלב דכתיב (בראשית לא, כז) למה נחבאת לברוח מרחשת דאתיא ארחושי כדאמרי אינשי הוה מרחשן שיפתותיה אלא גמרא גמירי לה:
„Rabbi Chanina ben Gamliel sagt usw.“ Der Tiegel ist tief, denn es steht geschrieben: „Und alles, was im Tiegel bereitet wird“ (Lev 7,9); die Pfanne ist flach, denn es steht geschrieben: „auf der Pfanne“ (Lev 7,9).
רבי חנינא בן גמליאל אומר כו': מרחשת עמוקה דכתיב (ויקרא ז, ט) וכל נעשה במרחשת מחבת צפה דכתיב (ויקרא ז, ט) על מחבת
Und Bet Hillel sagen: Es gab ein Gerät im Heiligtum, und sein Name war Tiegel; es glich einer Art tiefem Kessel, und wenn Teig darin lag, glich er einer Art kretischen Äpfeln und einer Art griechischen Eicheln.
ובית הלל אומרים כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין כלבוס עמוק וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי הברתים וכמין בלוטי היוונים
Und es heißt: „Und alles, was im Tiegel und auf der Pfanne bereitet wird“ – offenbar sind sie nach den Geräten benannt und nicht nach dem, was darin bereitet wird.
ואומר וכל נעשה במרחשת ועל מחבת אלמא על שום הכלים נקראו ולא על שום מעשיהם:
MISCHNA:[Wer sagt:] „Ich nehme [ein im] Ofen [Gebackenes] auf mich“, darf nicht im Kochherd Gebackenes bringen, nicht auf Ziegeln Gebackenes und nicht in den Kesseln der Araber Gebackenes. Rabbi Jehuda sagt: Will er, bringt er im Kochherd Gebackenes.
מתני׳ הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ומאפה יורות הערביים ר' יהודה אומר רצה מביא מאפה כופח
[Wer sagt:] „Ich nehme ein gebackenes Speiseopfer auf mich“, darf nicht zur Hälfte Kuchen und zur Hälfte Fladen bringen. Rabbi Schimon erlaubt es, weil es ein einziges Opfer ist.
הרי עלי מנחת מאפה לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין רבי שמעון מתיר מפני שהוא קרבן אחד:
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: „Im Ofen gebacken“ (Lev 2,4) – nicht im Kochherd Gebackenes, nicht auf Ziegeln Gebackenes und nicht in den Kesseln der Araber Gebackenes.
גמ׳ תנו רבנן מאפה תנור ולא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ולא מאפה יורות הערביים
Rabbi Jehuda sagt: „Ofen“, „Ofen“ zweimal – um im Kochherd Gebackenes für tauglich zu erklären. Rabbi Schimon sagt: „Ofen“, „Ofen“ zweimal – einmal, dass ihr Backen im Ofen sei, und einmal, dass ihre Heiligung im Ofen sei.
ר' יהודה אומר תנור תנור שני פעמים להכשיר מאפה כופח רבי שמעון אומר תנור תנור שני פעמים אחד שתהא אפייתן בתנור ואחד שיהא הקדישן בתנור
Vertritt denn Rabbi Schimon diese Ansicht? Wir haben doch gelernt: Rabbi Schimon sagt: Sei stets gewohnt zu sagen: Die zwei Brote und das Schaubrot sind tauglich [, wenn sie] im Vorhof und tauglich [, wenn sie] in Bet Pagi [gebacken wurden].
ומי אית ליה לר' שמעון האי סברא והתנן ר' שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי
„[Wer sagt:] ‚Ich nehme ein gebackenes Speiseopfer auf mich‘, darf nicht zur Hälfte [usw.]“ Die Rabbanan lehrten: „Und wenn du darbringst“ (Lev 2,4) – wenn du darbringst, ist es eine freiwillige Sache.
הרי עלי מנחת מאפה לא יביא מחצה [וכו']: תנו רבנן (ויקרא ב, ד) וכי תקריב כשתקריב לעשות דבר רשות
„Ein Speiseopfer-Opfer“. Rabbi Jehuda sagte: Woher, dass, wer sagt: „Ich nehme ein gebackenes Speiseopfer auf mich“, nicht zur Hälfte Kuchen und zur Hälfte Fladen bringe? Die Schrift sagt: „ein Speiseopfer-Opfer“ (Lev 2,1) – ein Opfer habe Ich dir gesagt, nicht zwei oder drei Opfer.
קרבן מנחה אמר רבי יהודה מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין תלמוד לומר (ויקרא ב, א) קרבן מנחה קרבן אחד אמרתי לך ולא שנים ושלשה קרבנות
Original: Menachot 63a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.