sind die Lämmer verloren; sind die Lämmer verloren gegangen, ist das Brot verloren.
אבדו כבשים אבדו כבשים אבד הלחם
Menachot 46b מנחות
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 3
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Und wenn du sagen willst, das Schwingen bewirke keine Bindung: Hat er Brot und Lämmer gebracht, sie wurden geschwungen, und das Brot ging verloren, und er brachte anderes Brot – bedarf jenes Brot des Schwingens oder bedarf es nicht des Schwingens?
ואם תמצא לומר תנופה אינה עושה זיקה הביא לחם וכבשים והונפו ואבד הלחם והביא לחם אחר אותו הלחם טעון תנופה או אינו טעון תנופה
Sind die Lämmer verloren gegangen, so ist es für dich keine Frage, denn sie bedürfen sicher des Schwingens; fraglich ist es dir, wenn das Brot verloren ging.
אבדו כבשים לא תיבעי לך דודאי בעי תנופה כי תיבעי לך אבד הלחם
Und nach Ben Nanas ist es für dich keine Frage, denn er sagt, die Lämmer seien die Hauptsache; fraglich ist es dir nach Rabbi Akiwa, der sagt, das Brot sei die Hauptsache. Wie ist es?
ואליבא דבן ננס לא תיבעי לך דאמר כבשים עיקר כי תיבעי לך אליבא דר"ע דאמר לחם עיקר מאי
Bedarf es, da das Brot die Hauptsache ist, des Schwingens, oder bedarf es vielleicht, da das, was es erlaubt, die Lämmer sind, nicht des Schwingens? Es bleibt unentschieden.
כיון דלחם עיקר בעי תנופה או דלמא כיון דמתירין דידיה כבשים נינהו לא צריך תנופה תיקו
Abaje sagte zu Rawa: Was ist der Unterschied, dass die zwei Lämmer das Brot heiligen und [es] hindern, und was ist der Unterschied, dass die sieben Lämmer, der Stier und die Widder das Brot nicht heiligen und nicht hindern?
אמר ליה אביי לרבא מאי שנא שני כבשים דמקדשי לחם ומעכבי ומאי שנא שבעה כבשים ופר ואילים דלא מקדשי לחם ולא מעכבי
Er sagte zu ihm: Weil sie durch das Schwingen aneinander gebunden wurden. – Aber da ist doch das Dankopfer, [bei dem Opfer und Brot] nicht durch das Schwingen aneinander gebunden wurden, und es heiligt und hindert!
אמר לי' הואיל והוזקקו זה לזה בתנופה והרי תודה דלא הוזקקו זה לזה בתנופה ומקדשא ומעכבא
Vielmehr wie beim Dankopfer: Wie das Dankopfer ein Friedensopfer ist, so ist es auch hier ein Friedensopfer.
אלא כתודה מה תודה שלמים אף הכא נמי שלמים
Ist das denn vergleichbar? Dort sind keine anderen Schlachtopfer damit; hier, wo andere Schlachtopfer damit sind, sollen doch diese wie jene [das Brot] heiligen!
מי דמי התם ליכא זבחים אחריני בהדיה הכא דאיכא זבחים אחריני בהדיה ליקדשו הני והני
Vielmehr wie beim Widder des Nasiräers: Wie beim Widder des Nasiräers, obwohl andere Schlachtopfer dabei sind, das Friedensopfer heiligt, etwas anderes aber nicht, so ist es auch hier nicht anders.
אלא כאיל נזיר מה איל נזיר אע"ג דאיכא זבחים אחריני שלמים הוא דמקדשי מידי אחרינא לא הכא נמי לא שנא
Und dort – woher haben wir das? Denn es wurde gelehrt: „Und den Widder soll er als Friedensschlachtopfer dem Ewigen bereiten, mit dem Korb der ungesäuerten Brote“ (Num 6,17) – das lehrt, dass der Korb als Pflicht zum Widder kommt und das Schlachten des Widders sie heiligt. Darum: Hat er ihn nicht unter seinem Namen geschlachtet, ist das Brot nicht heilig geworden.
והתם מנלן דתניא (במדבר ו, יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות מלמד שהסל בא חובה לאיל ושחיטת איל מקדשן לפיכך שחטו שלא לשמו לא קדשו הלחם
Die Rabbanan lehrten: Die zwei Brote, die für sich allein kommen, werden geschwungen, man lässt ihre Gestalt vergehen [indem man sie übernachten lässt], und sie kommen hinaus zur Verbrennungsstätte.
תנו רבנן שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה
Wie du es auch nimmst: Wenn sie zum Essen kommen, soll man sie essen; wenn sie zum Verbrennen kommen, soll man sie sofort verbrennen – wozu brauchen sie das Vergehenlassen der Gestalt?
מה נפשך אי לאכילה אתיין ליכלינהו אי לשריפה אתיין לשרפינהו לאלתר למה להו עיבור צורה
Rabba sagte: Tatsächlich kommen sie zum Essen. Es ist eine Verordnung, damit nicht, wenn ihnen im kommenden Jahr Lämmer zur Verfügung stehen, sie sagen: Im vorigen Jahr haben wir das Brot ohne Lämmer gegessen, so wollen wir es auch jetzt essen.
אמר רבה לעולם לאכילה אתיין גזירה שמא יזדמנו להן כבשים לשנה הבאה ויאמרו אשתקד לא אכלנו לחם בלא כבשים עכשיו נמי ניכול
Sie wissen aber nicht, dass im vorigen Jahr, als keine Lämmer da waren, sie [die Brote] sich selbst erlaubten; jetzt aber, wo Lämmer da sind, sind es die Lämmer, die sie erlauben.
ואינהו לא ידעי דאשתקד לא הוו כבשים אינהו שריין נפשייהו השתא דאיכא כבשים כבשים הוא דשרו להו
Rabba sagte: Woher sage ich das? Denn wir haben gelernt: Rabbi Jehuda sagte: Ben Bochri bezeugte in Jawne: Jeder Kohen, der [den halben Schekel] entrichtet, sündigt nicht.
אמר רבה מנא אמינא לה דתנן א"ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא
Rabban Jochanan ben Sakkai sagte zu ihm: Nicht so, sondern jeder Kohen, der nicht entrichtet, sündigt; nur legen die Kohanim diesen Vers zu ihren eigenen Gunsten aus:
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן
„Und jedes Speiseopfer eines Kohen soll ganz [verbrannt] sein, es darf nicht gegessen werden“ (Lev 6,16) – da das Omer, die zwei Brote und die Schaubrote unser sind, wie könnten sie gegessen werden?
(ויקרא ו, טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הן היאך נאכלין
Wie ist es bei diesen zwei Broten gemeint? Wenn man sagt, bei denen, die mit dem Schlachtopfer kommen – spenden denn die Kohanim nicht freiwillig ein Dankopfer und sein Brot und essen es?
הני שתי הלחם היכי דמי אילימא בבאות עם הזבח אטו תודה ולחמה מי לא מנדבי כהנים ואכלי להו
Vielmehr doch wohl bei denen, die für sich allein kommen, und er lehrt: Wie könnten sie gegessen werden? Also kommen sie zum Essen.
אלא לאו בבאות בפני עצמן וקתני היאך הן נאכלין אלמא לאכילה אתיין
Abaje sagte zu ihm: Tatsächlich bei denen, die mit dem Schlachtopfer kommen; und was dir vom Dankopfer und seinem Brot her schwierig ist: Die Brote des Dankopfers werden nicht Speiseopfer genannt, die zwei Brote werden Speiseopfer genannt, wie es heißt: „Wenn ihr ein neues Speiseopfer dem Ewigen darbringt“ (Num 28,26).
אמר ליה אביי לעולם בבאות עם הזבח ודקא קשיא לך מתודה ולחמה לחמי תודה לא איקרו מנחה שתי הלחם איקרו מנחה שנא' (במדבר כח, כו) בהקריבכם מנחה חדשה לה'
Raw Josef sagte: Tatsächlich kommen sie zum Verbrennen, und das ist der Grund, weshalb wir sie nicht [sofort] verbrennen: weil man Heiliges am Festtag nicht verbrennt.
רב יוסף אמר לעולם לשריפה אתיין והיינו טעמא דלא שרפינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט
Abaje sagte zu ihm: Ist das denn vergleichbar? Dort ist ihr Gebot nicht so [verbrannt zu werden]; hier, wo ihr Gebot so ist, soll man sie verbrennen – wie es beim Stier und beim Ziegenbock des Versöhnungstages ist!
א"ל אביי מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא דמצותן בכך לישרפינהו מידי דהוה אפר ושעיר של יום הכיפורים
Vielmehr sagte Raw Josef: Es ist eine Verordnung, damit nicht danach Lämmer für sie zur Verfügung stehen. Abaje sagte zu ihm: Das geht gut für die ganze Zeit ihrer Darbringung; danach soll man sie verbrennen! – Und was [bedeutet] „man lässt ihre Gestalt vergehen“, das er lehrt? [Gemeint ist] die Gestalt [d. h. die Frist] ihrer Darbringung.
אלא אמר רב יוסף גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן א"ל אביי תינח כל זמן הקרבתם לבתר הכי לשרפינהו מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתם
Rawa sagte: Sie kommen zum Essen, und die Verordnung [ist] die Rabbas, aber nicht aus seinem Grund, sondern aus einem Vers.
רבא אמר לאכילה אתיין וגזירה משום דרבה ולאו מטעמיה אלא מקרא
Und Rawa sagte: Woher sage ich das? Denn es steht geschrieben: „Aus euren Wohnsitzen sollt ihr Brot zum Schwingen bringen [usw.], Erstlinge für den Ewigen“ (Lev 23,17) – wie die Erstlinge für sich allein, so auch die zwei Brote für sich allein. Und daraus [folgt]: Wie die Erstlinge zum Essen [sind], so [sind] auch die zwei Brote zum Essen.
ואמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה [וגו'] בכורים לה' מה בכורים בפני עצמן אף שתי הלחם בפני עצמן ומינה מה בכורים לאכילה אף שתי הלחם נמי לאכילה
Original: Menachot 46b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.