Raw Jizchak, der Sohn Rabbi Josefs, sagte doch im Namen Rabbi Jochanans: Rabbi, Rabbi Jehuda ben Roez, Bet Schammai, Rabbi Schimon und Rabbi Akiwa meinen alle, die Lesung ist maßgebend! Darum sagt er ja zu ihnen: „Und ferner.“
והאמר רב יצחק בר' יוסף אמר רבי יוחנן רבי ורבי יהודה בן רועץ וב"ש ור"ש ור"ע כולהו סבירי להו יש אם למקרא היינו דקאמר להו ועוד
Raw Papa sagte: Wer einen Erdklumpen auf eine Dattelpalme warf, sodass Datteln abfielen, und die Datteln flogen und töteten – da sind wir beim Streit zwischen Rabbi und den Rabbanan. Das ist doch selbstverständlich! Man hätte sagen können, es gleicht der Kraft seiner Kraft [der mittelbaren Kraft]; das lässt er uns hören.
Wie findet man aber nach Rabbi die Kraft seiner Kraft? Etwa wenn er einen Erdklumpen warf und einen Zweig traf, und der Zweig traf eine Dattelrispe, und Datteln fielen ab, und die Datteln flogen und töteten.
אלא כח כחו לרבי היכי משכחת לה כגון דשדא פיסא ומחיה לגרמא ואזיל גרמא ומחיה לכבאסא ואתר תמרי ואזול תמרי וקטול:
MISCHNA: Wer einen Stein auf öffentliches Gebiet wirft und tötet, geht ins Exil. Rabbi Elieser ben Jakow sagt: Wenn, nachdem der Stein seine Hand verlassen hatte, jener seinen Kopf hinausstreckte und ihn auffing, so ist er frei.
מתני׳ הזורק אבן לרה"ר והרג ה"ז גולה ר"א בן יעקב אומר אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה ה"ז פטור
Warf er einen Stein in seinen Hof und tötete: Wenn der Geschädigte das Recht hat, dorthin einzutreten, geht er ins Exil; wenn nicht, geht er nicht ins Exil. Denn es heißt: „Und wer mit seinem Nächsten in den Wald geht“ (Dtn 19,5) – wie der Wald [ein Ort ist], den der Geschädigte und der Schädiger betreten dürfen, so jeder [Ort], den der Geschädigte und der Schädiger betreten dürfen. Ausgenommen ist der Hof des Hausherrn, den der Geschädigte (und der Schädiger) nicht betreten darf.
זרק את האבן לחצרו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנאמר (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אף כל רשות לניזק ולמזיק להכנס לשם יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק (ולמזיק) ליכנס לשם
Abba Schaul sagt: Wie das Holzhauen freigestellt ist, so jede freigestellte [Tätigkeit]. Ausgenommen sind der Vater, der seinen Sohn schlägt, der Lehrer, der seinen Schüler züchtigt, und der Gerichtsbote.
אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות אף כל רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד:
GEMARA: Auf öffentliches Gebiet – das ist doch Vorsatz! Raw Schmuel bar Jizchak sagte: Bei einem, der seine Mauer einreißt. Er hätte doch hinschauen müssen! Bei einem, der seine Mauer nachts einreißt. Auch nachts hätte er hinschauen müssen!
גמ׳ לרה"ר מזיד הוא אמר רב שמואל בר יצחק בסותר את כותלו איבעי ליה לעיוני בסותר את כותלו בלילה בלילה נמי איבעי ליה לעיוני
Bei einem, der seine Mauer zu einem Abfallhaufen hin einreißt. Wie ist dieser Abfallhaufen beschaffen? Wenn viele dort häufig sind, ist er fahrlässig; wenn viele dort nicht häufig sind, ist er ein Gezwungener!
בסותר את כותלו לאשפה האי אשפה ה"ד אי שכיחי בה רבים פושע הוא אי לא שכיחי בה רבים אנוס הוא
Raw Papa sagte: Es ist nur nötig für einen Abfallhaufen, der dazu bestimmt ist, dass man dort nachts seine Notdurft verrichtet, aber nicht dazu bestimmt ist, dass man dort tagsüber seine Notdurft verrichtet, und es gibt einen, der zufällig hinkommt und sich [dort] hinsetzt. Fahrlässig ist er nicht, denn er ist nicht dazu bestimmt, dass man dort tagsüber seine Notdurft verrichtet; gezwungen ist er auch nicht, denn es gibt einen, der zufällig hinkommt und sich hinsetzt.
א"ר פפא לא צריכא אלא לאשפה העשויה ליפנות בה בלילה ואין עשויה ליפנות בה ביום ואיכא דמקרי ויתיב פושע לא הוי דהא אינה עשויה ליפנות בה ביום אונס נמי לא הוי דהא איכא דמקרי ויתיב:
Rabbi Elieser ben Jakow sagt usw. Die Rabbanan lehrten: „Und er trifft“ (Dtn 19,5) – ausgenommen derjenige, der sich selbst [in den Weg] bringt. Von hier aus sagte Rabbi Elieser ben Jakow: Wenn, nachdem der Stein seine Hand verlassen hatte, jener seinen Kopf hinausstreckte und ihn auffing, ist er frei.
רבי אליעזר בן יעקב אומר וכו': ת"ר (דברים יט, ה) ומצא פרט לממציא את עצמו מכאן אמר רבי אליעזר בן יעקב אם משיצתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה פטור
Das heißt, „und er trifft [findet]“ bedeutet: von Anfang an [vorhanden]. Dagegen wirf ein: „Und er findet“ (Lev 25,26) – ausgenommen das [schon] Vorhandene: dass er nicht in der Ferne verkaufen und in der Nähe zurückkaufen darf, [nicht] schlechtes [Land verkaufen] und schönes zurückkaufen!
למימרא דמצא מעיקרא משמע ורמינהי (ויקרא כה, כו) ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב ברעה ויגאול ביפה
Rawa sagte: Hier aus dem Zusammenhang des Verses, und dort aus dem Zusammenhang des Verses. Dort aus dem Zusammenhang des Verses: „Und er findet“ ist gleich „und seine Hand erreicht“ (Lev 25,26): Wie „seine Hand erreicht“ von jetzt an [gilt], so auch „er findet“ von jetzt an. Hier aus dem Zusammenhang des Verses: „Und er trifft“ ist gleich „Wald“: Wie der Wald etwas ist, das von Anfang an da ist, so ist auch „und er trifft“ etwas, das von Anfang an da ist.
אמר רבא הכא מענייניה דקרא והתם מענייניה דקרא התם מענייניה דקרא ומצא דומיא (ויקרא כה, כו) דוהשיגה ידו מה השיגה ידו מהשתא אף מצא נמי מהשתא הכא מענייניה דקרא ומצא דומיא דיער מה יער מידי דאיתיה מעיקרא אף ומצא נמי מידי דאיתיה מעיקרא:
Wer einen Stein wirft usw. Ein gewisser Gelehrter sagte zu Rawa: Woher, dass [es] das freigestellte Holzhauen [ist]? Vielleicht das Holzhauen für eine Sukka und das Holzhauen für den Altarholzstoß, und dennoch sagt der Allbarmherzige, er soll ins Exil gehen! Er sagte zu ihm: Da es, wenn er gehauenes [Holz] fände, (er nicht hauen würde,) kein Gebot ist, ist es auch jetzt kein Gebot.
הזורק את האבן וכו': א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דמחטבת עצים דרשות דלמא מחטבת עצים דסוכה ומחטבת עצים דמערכה ואפ"ה אמר רחמנא ליגלי א"ל כיון דאם מצא חטוב (אינו חוטב) לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה
Rabina wandte gegen Rawa ein: „Ausgenommen sind der Vater, der seinen Sohn schlägt, der Lehrer, der seinen Schüler züchtigt, und der Gerichtsbote.“ Sollen wir sagen: Da es, wenn er [schon] gelernt hätte, kein Gebot wäre, ist es auch jetzt kein Gebot? Dort ist es, obwohl er gelernt hat, ein Gebot, denn es steht geschrieben: „Züchtige deinen Sohn, so wird er dir Ruhe verschaffen und deiner Seele Wonne bereiten“ (Spr 29,17).
איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה התם אע"ג דגמיר מצוה דכתיב (משלי כט, יז) יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך
Darauf sagte Rawa: Das, was ich gesagt habe, ist nichts. „Und wer mit seinem Nächsten in den Wald geht“ (Dtn 19,5) – (wie der Wald,) wo er, wenn er will, hineingeht, und wenn er will, nicht hineingeht. Wenn du aber meinst, es sei ein Gebot – darf er denn dann nicht hineingehen?
הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער (מה יער) דאי בעי עייל ואי בעי לא עייל ואי סלקא דעתך מצוה מי סגיא דלא עייל
Raw Adda bar Ahawa sagte zu Rawa: Überall, wo „wer“ geschrieben steht, [heißt das,] wenn er will? Wenn dem so ist: „Und ein Mann, der unrein wird und sich nicht entsündigt“ (Num 19,20) – wenn er will, wird er unrein, wenn er will, wird er nicht unrein; bei einem herrenlosen Toten [Met Mizwa], wo er nicht umhinkann, unrein zu werden, wäre er dann ebenso frei?
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא כל היכא דכתיב אשר דאי בעי הוא אלא מעתה (במדבר יט, כ) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא אי בעי מיטמא אי בעי לא מיטמא מת מצוה דלא סגי דלא מיטמא הכי נמי דפטור
Original: Makkot 8a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.