schließt er ein ihm entsprechendes Ausgehen aus.
יציאה דכוותה קא ממעט
Kidduschin 4a קידושין
Aufbau der Debatte:Frage 1Einwand 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Aber dieses Ausgehen gleicht doch nicht jenem Ausgehen! Dort tritt sie gänzlich aus der Gewalt des Herrn aus, und hier fehlt noch die Übergabe zur Chuppa! – Hinsichtlich der Auflösung von Gelübden jedenfalls tritt sie aus seiner Gewalt aus, denn wir haben gelernt: Bei einer angetrauten Naara lösen ihr Vater und ihr Bräutigam gemeinsam ihre Gelübde auf.
והא לא דמיא האי יציאה להאי יציאה התם נפקא לה מרשות אדון לגמרי והכא אכתי מיחסרא מסירה לחופה בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה
Und kommt dieses „So soll sie umsonst ausgehen“ (Ex 21,11) denn dafür? Es wird doch für das gebraucht, was gelehrt wurde: „So soll sie umsonst ausgehen“ – das sind die Tage der Reife; „ohne Geld“ – das sind die Tage der Jugend [Naarut].
והאי (שמות כא, יא) ויצאה חנם להכי הוא דאתא הא מבעי ליה לכדתניא דתניא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות
Rabina sagte: Wenn dem so ist, soll der Vers „an kesef“ sagen; was bedeutet „ejn kesef“? Kein Geld für diesen Herrn, aber es gibt Geld für einen anderen Herrn. Und wer ist das? Der Vater.
אמר רבינא אם כן לימא קרא אן כסף מאי אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב
Und woher, dass wir so auslegen? Denn es wurde gelehrt: „Und Nachkommen hat sie nicht [ejn]“ (Lev 22,13).
וממאי דדרשינן הכי דתניא (ויקרא כב, יג) וזרע אין לה
Ich habe nur ihre Nachkommen; woher die Nachkommen ihrer Nachkommen? Die Schrift sagt: „Und Nachkommen hat sie nicht“ – untersuche ihretwegen. Und ich habe nur rechtmäßige Nachkommen; woher untaugliche Nachkommen? Die Schrift sagt: „Und Nachkommen hat sie nicht“ – untersuche ihretwegen.
אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל זרע אין לה עיין לה ואין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל זרע אין לה עיין לה
Aber du hast es doch für die Nachkommen ihrer Nachkommen verwendet! – Für die Nachkommen ihrer Nachkommen ist kein Vers nötig, denn Enkel gelten wie Kinder; wofür der Vers nötig ist, ist für untaugliche Nachkommen.
והא אפיקתיה לזרע זרעה זרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול
Und der Tanna selbst – woher hat er es, dass er so auslegt? Man sagt: Es steht geschrieben: „Bileam weigert sich [me’en]“ (Num 22,14), „mein Schwager weigert sich [me’en]“ (Dtn 25,7), bei denen kein Jod geschrieben ist, und hier ist ein Jod geschrieben. Schließe daraus: Es kommt zur Auslegung.
ותנא גופיה מנליה דדריש הכי אמרי כתיב (במדבר כב, יד) מאן בלעם (דברים כה, ז) ומאן יבמי דלא כתיב בהו יו"ד והכא כתיב ביה יו"ד ש"מ לדרשא הוא דאתא
Und es war nötig zu schreiben, dass ihre Antrauung ihrem Vater gehört, und es war nötig zu schreiben, dass ihre Arbeit ihrem Vater gehört. Denn hätte der Allbarmherzige geschrieben, dass ihre Antrauung ihrem Vater gehört, so hätte ich gemeint: weil sie sich damit nicht abmüht; aber ihre Arbeit, mit der sie sich abmüht, sage ich, gehört ihr.
ואיצטריך למכתב קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה הוה אמינא משום דלא טרחא בהו אבל מעשה ידיה דקא טרחא בהו אימא דידה הוו
Und hätte er uns ihre Arbeit gelehrt – weil sie von ihm ernährt wird; aber ihre Antrauung, die ihr von außen zukommt, sage ich, gehört ihr. [Darum] ist es nötig.
ואי אשמעינן מעשה ידיה דקא מתזנא מיניה אבל קידושיה דמעלמא קאתי לה אימא דידה הוו צריכא:
Zur Sache selbst: „So soll sie umsonst ausgehen“ – das sind die Tage der Reife; „ohne Geld“ – das sind die Tage der Jugend. Dann soll der Allbarmherzige [nur] die Jugend schreiben, und die Reife braucht er nicht!
גופא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות
Rabba sagte: Das eine kommt und lehrt über das andere.
אמר רבה בא זה ולמד על זה
Wie es beim Beisassen und beim Lohnarbeiter ist, denn es wurde gelehrt: „Beisasse“ – das ist der für immer Erworbene; „Lohnarbeiter“ – das ist der für Jahre Erworbene.
מידי דהוה אתושב ושכיר דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים
Es soll [die Schrift] „Beisasse“ sagen und nicht „Lohnarbeiter“ sagen, und ich würde sagen: Wenn der für immer Erworbene nicht [Teruma] isst, um wie viel mehr nicht der für Jahre Erworbene!
יאמר תושב ולא יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כ"ש
Wäre es so, würde ich sagen: „Beisasse“ – das ist der für Jahre Erworbene, aber der für immer Erworbene isst. Da kam „Lohnarbeiter“ und lehrte über „Beisasse“, dass er, obwohl er für immer erworben ist, nicht isst.
אילו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב שאע"פ שקנוי קנין עולם אינו אוכל
Abaje sagte zu ihm: Ist das denn vergleichbar? Dort sind es zwei Körper [Personen], denn auch wenn der Allbarmherzige „Beisasse“ geschrieben hätte – der Durchbohrte soll nicht essen –, und danach das andere schreibt, so wäre der Lohnarbeiter eine Sache, die aus einem Schluss vom Leichteren auf das Schwerere folgt; und eine Sache, die aus einem Schluss vom Leichteren auf das Schwerere folgt, schreibt der Vers mit Mühe dennoch.
א"ל אביי מי דמי התם תרי גופי נינהו דכי נמי כתב רחמנא תושב נרצע לא יאכל והדר כתב אידך הוה שכיר מילתא דאתיא בק"ו ומילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא
Aber hier ist es ein einziger Körper: Wenn sie schon mit der Jugend ausgeht, was soll dann die Reife bei ihm?
אלא הכא חד גופא היא כי נפקא לה בנערות בגרות מאי בעיא גביה
Vielmehr sagte Abaje: Es ist nur für die Reife einer Ajlonit [einer Frau ohne Pubertätszeichen] nötig.
אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לבגר דאילונית
Es wäre dir in den Sinn gekommen zu sagen: Mit der Jugend geht sie aus, mit der Reife geht sie nicht aus. Das lehrt er uns.
סד"א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק קמ"ל
Mar bar Raw Aschi wandte dagegen ein: Ist das denn nicht ein Schluss vom Leichteren auf das Schwerere? Wenn die Zeichen, die nicht aus der Gewalt des Vaters herausführen, aus der Gewalt des Herrn herausführen – ist es da nicht folgerichtig, dass die Reife, die aus der Gewalt des Vaters herausführt, aus der Gewalt des Herrn herausführt?
מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו ק"ו הוא ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון בגרות שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון
Vielmehr sagte Mar bar Raw Aschi: Es ist nur für die Gültigkeit des Verkaufs einer Ajlonit nötig. Es wäre dir in den Sinn gekommen zu sagen: Wenn die Zeichen der Jugend kommen, ist es ein Verkauf; wenn die Zeichen der Jugend nicht kommen, ist der Verkauf kein Verkauf.
אלא אמר מר בר רב אשי לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאילונית סד"א דאתיא סימני נערות הוי זבינא דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינה זבינא
Original: Kiddushin 4a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.