schrieb der Allbarmherzige „du darfst nicht“, um es als Verbot hinzustellen.
כתב רחמנא לא תוכל לאוקמה בלאו
Keritot 5a כריתות
Aufbau der Debatte:Baraita 2Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Es ist aber immer noch ein Sammelverbot! – Wenn dem so wäre, sollte der Vers sagen: „Du darfst sie nicht in deinen Toren essen“; wozu brauche ich „den Zehnten deines Getreides, deines Mosts und deines Öls“? Um das Essen jedes einzelnen herauszuheben.
ועדיין לאו שבכללות הוא אם כן נימא קרא לא תוכל לאכלם בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך למ"ל ליחודי אכילה דכל חד וחד
Rabbi Jizchak sagte: Wer Brot, geröstete Körner und frische Körner [vom neuen Getreide] isst, wird dreifach gegeißelt. Man geißelt doch nicht wegen eines Sammelverbots! – Hier ist es anders, weil die Verse überflüssig sind.
א"ר יצחק האוכל לחם קלי וכרמל לוקה ג' והא אין לוקין על לאו שבכללות שאני הכא דמייתר קראי
Der Vers soll „Brot“ sagen, und wir lernen geröstete und frische Körner davon! – Man kann widerlegen: Was gilt beim Brot? Dass es bei der Teighebe hinzukommt.
לימא קרא לחם ונילף קלי וכרמל מיניה איכא למיפרך מה ללחם שכן נתרבה אצל חלה
Er soll „geröstete Körner“ schreiben und nicht „Brot“ schreiben, und wir lernen [das Brot] von den gerösteten Körnern! – Brot kann nicht von gerösteten Körnern [gelernt werden], weil geröstete Körner in ihrer [ursprünglichen] Gestalt sind, Brot aber nicht in seiner Gestalt ist; frische Körner können nicht von gerösteten Körnern [gelernt werden], weil geröstete Körner bei den Speiseopfern hinzukommen, frische Körner aber nicht bei den Speiseopfern hinzukommen.
נכתוב קלי ולא לכתוב לחם ונילף מקלי לחם מקלי לא אתי משום דקלי איתיה בעיניה לחם לא איתיה בעיניה כרמל מקלי לא אתי משום דקלי נתרבה אצל מנחות כרמל לא נתרבה אצל מנחות
Er soll „frische Körner“ schreiben, und wir lernen Brot und geröstete Körner davon! – Man kann widerlegen: Was gilt bei frischen Körnern? Dass sie sich nicht von ihrem natürlichen Zustand verändert haben. Von einem lernen sie nicht; so wollen wir eines von zweien lernen.
נכתוב כרמל ונילף לחם וקלי מיניה איכא למיפרך מה לכרמל שכן לא נשתנה מברייתו מן חד לא ילפי נילף חדא מן תרין
Der Vers soll „Brot“ nicht schreiben, und wir lernen es von gerösteten und frischen Körnern! – Man kann widerlegen: Was gilt bei gerösteten und frischen Körnern? Dass sie in ihrer Gestalt sind. Der Vers soll „frische Körner“ nicht schreiben, und wir lernen es von Brot und gerösteten Körnern! – Man kann widerlegen: Was gilt bei Brot und gerösteten Körnern? Dass sie bei den Speiseopfern hinzukommen.
לא נכתוב קרא לחם ונילף מקלי וכרמל איכא למיפרך מה לקלי וכרמל דאיתנהון בעיניהון לא נכתוב קרא כרמל ונילף מלחם וקלי איכא למיפרך מה ללחם וקלי שכן נתרבו אצל מנחות
Rabbi Jizchak sagt dir: Der Vers soll „geröstete Körner“ nicht schreiben, und wir lernen es von Brot und frischen Körnern! Was widerlegst du? Widerlegst du: Was gilt beim Brot? Dass es bei der Teighebe hinzukommt – so sollen die frischen Körner es beweisen. Und wenn [du widerlegst], weil die frischen Körner sich nicht von ihrem natürlichen Zustand verändert haben – so soll das Brot es beweisen. Daher wird er gegeißelt, weil [der Vers] überflüssig ist.
אמר לך רבי יצחק לא נכתוב קרא קלי ונילף מלחם וכרמל מאי פרכת אי פרכת מה ללחם שכן נתרבה אצל חלה כרמל יוכיח ואי משום דכרמל לא נשתנה מברייתו לחם יוכיח הלכך לוקה דמייתר
Sage doch: Für die gerösteten Körner, die überflüssig sind, sei er einmal schuldig, [und] für alle [anderen] sei er einmal schuldig! – Wenn dem so wäre, sollte der Vers „Brot, frische Körner und geröstete Körner“ schreiben oder auch „geröstete Körner, Brot und frische Körner“; weshalb schrieb er die gerösteten Körner in der Mitte? Er sagt so: Für Brot sollen wir [ebenso] wie für geröstete Körner schuldig sprechen, und für frische Körner sollen wir [ebenso] wie für geröstete Körner schuldig sprechen.
ואימא קלי דמייתר מחייב חדא אכולהון מחייב חדא אם כן נכתוב קרא לחם כרמל וקלי אי נמי נכתוב קלי ולחם וכרמל אמאי כתב לקלי באמצע הכי קאמר לחם בקלי נחייב וכרמל נחייב בקלי
Rabbi Jannai sagte: Niemals sei eine Gleichheit des Ausdrucks gering in deinen Augen; denn Piggul ist eines der Hauptstücke der Tora, und die Schrift hat es nur durch eine Gleichheit des Ausdrucks gelehrt.
א"ר ינאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי פיגול אחד מגופי תורה ולא לימדו הכתוב אלא מגזירה שוה
Denn Rabbi Jochanan sagte: Sawda bar Levi lehrte: Dort heißt es: „Und wer es isst, trägt seine Schuld“ (Lev 19,8), und hier heißt es: „Und die Seele, die davon isst, trägt ihre Schuld“ (Lev 7,18) – wie dort Karet, so auch hier Karet.
דאמר רבי יוחנן תני זבדא בר לוי נאמר להלן (ויקרא יט, ח) ואוכליו עונו ישא ונאמר כאן (ויקרא ז, יח) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא מה להלן כרת אף כאן כרת
Rabbi Simai sagte: Niemals sei eine Gleichheit des Ausdrucks gering in deinen Augen; denn Notar ist eines der Hauptstücke der Tora, und die Schrift hat es nur durch eine Gleichheit des Ausdrucks gelehrt.
א"ר סימאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי נותר אחד מגופי תורה ולא לימדו הכתוב אלא מג"ש
Was ist das? Er lernt „heilig“ – „heilig“: „Und wer es isst, trägt seine Schuld, denn das Heilige des Ewigen hat er entweiht“ (Lev 19,8), und es steht geschrieben: „Und du sollst das Übriggebliebene im Feuer verbrennen …, denn es ist heilig“ (Ex 29,34).
מאי היא יליף קדש קדש ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל וכתיב (שמות כט, לד) ושרפת את הנותר באש כי קדש וגו'
Abaje sagte: Niemals sei eine Gleichheit des Ausdrucks gering in deinen Augen; denn seine Tochter von einer Vergewaltigten gehört zu den Hauptstücken der Tora, und die Schrift hat es nur durch eine Gleichheit des Ausdrucks gelehrt.
אמר אביי לעולם אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו הן הן גופי תורה ולא לימדה הכתוב אלא מג"ש
Denn Rawa sagte: Rabbi Jizchak bar Awdimi sagte mir: Es kommt [das Wort] „sie“ – „sie“ für das Verbot,
דאמר רבא אמר לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא
es kommt „Schandtat“ – „Schandtat“ für die Verbrennung.
אתיא זמה זמה לשרפה
Raw Aschi sagte: Sei eine Gleichheit des Ausdrucks nicht gering in deinen Augen; denn die zu Steinigenden gehören zu den Hauptstücken der Tora, und die Schrift hat es nur durch eine Gleichheit des Ausdrucks gelehrt.
אמר רב אשי אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי נסקלים הן הן גופי תורה ולא לימדה הכתוב אלא מג"ש
Denn es wird gelehrt: Hier heißt es: „Ihr Blut ist auf ihnen“, und beim Totenbeschwörer und Wahrsager heißt es: „Ihr Blut ist auf ihnen“ – wie dort durch Steinigung, so auch hier durch Steinigung.
דתניא נאמר כאן דמיהם בם ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה:
„Wer das Öl zusammenmischt“ usw.: Die Rabbanan lehrten: Wer das Öl zusammenmischt, um daran zu lernen [oder] um es der Gemeinde zu übergeben, ist frei; um [sich damit] zu salben, ist schuldig. Und wer sich damit salbt, ist frei, denn man ist nur für das Salben mit dem Salböl schuldig, das Mose gemacht hat.
המפטם את השמן כו': ת"ר המפטם את השמן ללמוד בו למוסרו לציבור פטור לסוך חייב והסך ממנו פטור לפי שאין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה בלבד
Der Meister sagte: Um daran zu lernen, um es der Gemeinde zu übergeben, ist er frei. Woher haben wir das? Es kommt „seine Zusammensetzung“ von „in ihrer Zusammensetzung“ beim Räucherwerk, und beim Räucherwerk steht geschrieben: „Ihr sollt es euch nicht machen“ (Ex 30,37) – „euch“ ist verboten, um es aber der Gemeinde zu übergeben, ist er frei; so auch beim Öl: um es der Gemeinde zu übergeben, ist er frei.
אמר מר ללמוד בו ע"מ למוסרו לציבור פטור מנלן אתיא מתכונתו מן במתכונתה דקטרת וכתיב לגבי קטרת (שמות ל, לז) לא תעשו לכם לכם הוא דאסור אבל למוסרו לציבור פטור גבי שמן נמי למוסרו לציבור פטור
Dann soll umgekehrt das Räucherwerk vom Öl lernen: Wie beim Öl, wenn man es zur Hälfte zusammenmischt, man frei ist, so ist man auch beim Räucherwerk, wenn man es zur Hälfte zusammenmischt, frei! Warum sagte dann Rawa: Wer Räucherwerk zur Hälfte zusammenmischt, ist schuldig; wer Öl zur Hälfte zusammenmischt, ist frei?
ותיהדר קטרת ונילף משמן מה שמן כי מפטם לחציין פטור אף קטרת נמי כי מפטם לחציין פטור אלמה אמר רבא קטרת שפטמה לחציין חייב שמן שפטמו לחציין פטור
Rawa sagt dir: Beim Öl steht geschrieben: „Und nach seiner Zusammensetzung sollt ihr nichts Gleiches machen“ – Gleiches ist verboten, die Hälfte davon aber ist in Ordnung; beim Räucherwerk steht geschrieben: „Und das Räucherwerk, das du machen sollst“ (Ex 30,37) – jede Herstellung von Räucherwerk; denn es kann sein, dass er eine Hälfte am Morgen und eine Hälfte am Abend räuchert.
אמר לך רבא גבי שמן כתיב ובמתכונתו לא תעשו כמוהו כמוהו הוא דאסור אבל חציו שפיר דמי גבי קטרת דכתיב והקטרת אשר תעשה כל עשייה דקטרת אפשר דמקטיר פרס שחרית ופרס בין הערבים
Die Rabbanan lehrten: Das Salböl: fließende Myrrhe fünfhundert, Kassia fünfhundert, Gewürzzimt fünfhundert und Gewürzrohr zweihundertfünfzig; zusammen ergibt das tausendsiebenhundertfünfzig.
ת"ר שמן המשחה מר דרור ה' מאות קדה ה' מאות קנמן בשם ה' מאות וקנה בשם חמשים ומאתים נמצאו כולם אלף ושבעה מאות וחמשים
Der Tanna – was lässt er uns mit der Zahl hören? Dem Tanna war dies schwierig: Sage doch: Gewürzrohr wie Gewürzzimt – wie beim Gewürzzimt seine Hälfte zweihundertfünfzig [beträgt], so beträgt auch beim Gewürzrohr seine Hälfte zweihundertfünfzig, sodass es zweitausend wären.
תנא מניינא קמ"ל תנא הא קא קשיא ליה אימא קנה בשם כקנמן בשם מה קנמן בשם מחציתו בחמשים ומאתים אף קנה בשם מחציתו חמשים ומאתים דהוו להו תרין אלפים
Sage doch, so ist es auch! – Wenn dem so wäre, sollte der Vers schreiben: „Gewürzzimt und Gewürzrohr, je die Hälfte, zweihundertfünfzig“.
ואימא ה"נ אם כן נכתוב קרא קנמן בשם וקנה בשם מחצה ומחצה חמשים ומאתים
Raw Papa sagte zu Abaje: Wenn er abwiegt, wiegt er mit Übergewicht ab oder genau Auge gegen Auge? Er sagte zu ihm: Der Allbarmherzige schrieb „Teil um Teil“ (Ex 30,34), und du sagst „mit Übergewicht“? – Aber Raw Jehuda sagte doch: Der Heilige, gelobt sei Er, kennt die Übergewichte; offenbar gibt es dabei Übergewicht!
אמר ליה רב פפא לאביי כשהוא שוקל בהכרע הוא שוקל או עין בעין הוא שוקל אמר ליה רחמנא כתב בד בבד ואת אמרת בהכרע והאמר רב יהודה הקב"ה יודע הכרעות אלמא דאית בהו הכרע
Vielmehr sagte Raw Jehuda: Beim Gewürzzimt – warum bringt man seine Hälfte von fünfhundert, zweihundertfünfzig auf einmal und zweihundertfünfzig auf einmal? Da es zusammen fünfhundert sind, soll man fünfhundert auf einmal bringen! Daraus ist zu entnehmen: Da man den Gewürzzimt in zwei Malen bringt, gibt es dabei Übergewicht, und der Heilige, gelobt sei Er, kennt die Übergewichte.
אלא אמר רב יהודה דקנמן בשם אמאי מייתי מחציתו דחמש מאות חמשים ומאתים בחד זימנא וחמשים ומאתים בחד זימנא כיון דכולהון ה' מאות הויין נייתי ה' מאות בבת אחת ש"מ מדקמייתי לה לקנמן בשם בתרי זימני הכרע אית ביה והקב"ה יודע בהכרעות
Und was [bedeutet] „Teil um Teil“? Rawina sagte: dass er nicht ein Gewicht auf ein [anderes] Gewicht legt und [so] wiegt.
ומאי בד בבד אמר רבינא שלא יניח משקל במשקל וישקול
Die Rabbanan lehrten: Das Salböl, das Mose in der Wüste machte – man kochte die Wurzeln darin – Worte Rabbi Jehudas. Rabbi Jose sagte zu ihm: Reicht es denn auch nur, um die Wurzeln zu benetzen? Wie machte er es? Man brachte die Wurzeln und kochte sie in Wasser, dann goss er das Salböl darüber, es nahm den Duft auf, und er schöpfte es ab.
ת"ר שמן המשחה שעשה משה במדבר משלקו העיקרין דברי ר' יהודה א"ל רבי יוסי והלא לסוך העיקרין אינו סיפק כיצד עושה הביאו העיקרין ושלקום במים והציף עליהן שמן המשחה וקלט את הריח וקיפחו
Rabbi Jehuda sagte zu ihm:
אמר לו ר' יהודה
Original: Keritot 5a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.