Wo es mit Profanem möglich ist – das ist doch selbstverständlich! – Nein, es ist nötig am Schabbat.
אפשר בחולין פשיטא לא צריכא בשבת
Joma 83b יומא
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Am Schabbat ist es auch selbstverständlich: Das Bewegen [von Mukze] ist [nur] rabbinisch! – Womit haben wir es hier zu tun? Mit einem Topf ohne Loch, [dessen Ertrag nur] rabbinisch [Tewel ist].
בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא הכא במאי עסקינן בעציץ שאינו נקוב דרבנן
Der eine Meister meint, Tewel ist schwerer, und der andere Meister meint, Teruma ist schwerer.
מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה
Sollen wir sagen, darüber streiten Tannaim? Denn es wird gelehrt: Wen eine Schlange gebissen hat, für den ruft man einen Arzt von Ort zu Ort, man reißt für ihn das Huhn auf, man schneidet für ihn Lauch und gibt es ihm zu essen, und man braucht nicht zu verzehnten – Worte Rabbis. Rabbi Elasar ben Rabbi Schimon sagt: Er soll nicht essen, bevor man verzehntet hat.
לימא תנאי היא דתניא מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ומקרעין לו את התרנגולת וגוזזין לו את הכרישין ומאכילין אותו ואין צריך לעשר דברי רבי ר' אלעזר בר' שמעון אומר לא יאכל עד שיעשר
נימא ר' אלעזר בר' שמעון היא ולא רבי
Du kannst sogar sagen, [nach] Rabbi: Rabbi sagte es dort nur in Bezug auf den Zehnten vom Gemüse, der rabbinisch ist; aber beim Zehnten vom Getreide, dessen Tewel aus der Tora ist, gibt sogar Rabbi zu. Denn wenn du es ihm bei einem Topf ohne Loch erlaubst, kommt er dazu, bei einem Topf mit Loch zu essen.
אפי' תימא רבי עד כאן לא קאמר רבי התם אלא לענין מעשר ירק דרבנן אבל במעשר דגן דטבל דאורייתא הוא אפי' רבי מודה דאי שרית ליה בעציץ שאינו נקוב אתי למיכל בעציץ שהוא נקוב
Die Rabbanan lehrten: Wen Heißhunger ergriffen hat, den lässt man Honig und allerlei Süßes essen, denn Honig und allerlei Süßes erhellen das Licht der Augen des Menschen. Und obwohl es keinen Beweis für die Sache gibt, gibt es eine Andeutung für die Sache: „Seht doch, wie meine Augen hell geworden sind, weil ich ein wenig von diesem Honig gekostet habe“ (1 Sam 14,29).
ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (שמואל א יד, כט) ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה
Und warum „obwohl es keinen Beweis für die Sache gibt“? Weil ihn dort kein Heißhunger ergriffen hatte.
ומאי אע"פ שאין ראיה לדבר דהתם לאו בולמוס אחזיה
Abaje sagte: Man hat das nur nach dem Essen gelehrt; vor dem Essen aber reizt es [den Hunger noch], denn es steht geschrieben: „Und sie fanden einen Ägypter auf dem Feld und brachten ihn zu David, und sie gaben ihm Brot, und er aß, und sie gaben ihm Wasser zu trinken; und sie gaben ihm ein Stück Feigenkuchen und zwei Rosinenkuchen, und er aß, und sein Geist kehrte zu ihm zurück, denn er hatte drei Tage und drei Nächte kein Brot gegessen und kein Wasser getrunken“ (1 Sam 30,11–12).
אמר אביי ל"ש אלא לאחר אכילה אבל קודם אכילה מגרר גריר דכתיב (שמואל א ל, יא) וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד ויתנו לו לחם ויאכל וישקוהו מים ויתנו לו פלח דבילה ושני צמוקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות
Raw Nachman sagte im Namen Schmuels: Wen Heißhunger ergriffen hat, den lässt man Fettschwanz mit Honig essen. Raw Huna, der Sohn Raw Jehoschuas, sagte: Auch reines Feinmehl mit Honig. Raw Papa sagte: Sogar Gerstenmehl mit Honig. Rabbi Jochanan sagte: Einmal ergriff mich Heißhunger, und ich lief zur Ostseite eines Feigenbaums, und ich erfüllte an mir: „Die Weisheit erhält ihre Besitzer am Leben“ (Koh 7,12), denn Raw Josef lehrte: Wer den Geschmack einer Feige kosten will, wende sich zu ihrer Ostseite, denn es heißt: „Und von der Köstlichkeit der Erträge der Sonne“ (Dtn 33,14).
אמר ר"נ אמר שמואל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אליה בדבש רב הונא בריה דרב יהושע אמר אף סולת נקיה בדבש רב פפא אמר אפי' קמחי דשערי בדיבשא אמר ר' יוחנן פעם אחת אחזני בולמוס ורצתי למזרחה של תאנה וקיימתי בעצמי (קהלת ז, יב) החכמה תחיה בעליה דתני רב יוסף הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה שנאמר (דברים לג, יד) וממגד תבואות שמש
Rabbi Jehuda und Rabbi Jose waren unterwegs. Rabbi Jehuda ergriff Heißhunger; er überfiel einen Hirten und aß sein Brot. Rabbi Jose sagte zu ihm: Du hast den Hirten beraubt! Als sie in die Stadt kamen, ergriff Rabbi Jose Heißhunger; man umringte ihn mit Krügen und Schüsseln. Rabbi Jehuda sagte zu ihm: Ich habe den Hirten beraubt, und du hast die ganze Stadt beraubt.
ר' יהודה ור' יוסי הוו קא אזלי באורחא אחזיה בולמוס לר' יהודה קפחיה לרועה אכליה לריפתא א"ל ר' יוסי קפחת את הרועה כי מטו למתא אחזיה בולמוס לר' יוסי אהדרוהו בלגי וצעי א"ל ר' יהודה אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את העיר כולה
Und weiter: Rabbi Meir, Rabbi Jehuda und Rabbi Jose waren unterwegs. Rabbi Meir achtete auf den Namen, Rabbi Jehuda und Rabbi Jose achteten nicht auf den Namen. Als sie an einen bestimmten Ort kamen, suchten sie eine Herberge; man gab ihnen eine. Sie sagten zu ihm: Wie ist dein Name? Er sagte zu ihnen: Kidor. [Rabbi Meir] sagte: Schließe daraus, er ist ein frevelhafter Mensch, denn es heißt: „Denn ein Geschlecht (ki dor) der Verkehrtheit sind sie“ (Dtn 32,20). Rabbi Jehuda und Rabbi Jose übergaben ihm ihre Beutel; Rabbi Meir übergab ihm seinen Beutel nicht. Er ging und legte ihn am Grab von dessen Vater nieder.
ותו ר"מ ור' יהודה ור' יוסי הוו קא אזלי באורחא ר' מאיר הוה דייק בשמא ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמרו לו מה שמך אמר להו כידור אמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר (דברים לב, כ) כי דור תהפוכות המה ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר"מ לא אשלים ליה כיסיה אזל אותביה בי קיבריה דאבוה
[Dem Wirt] erschien im Traum: Geh, nimm den Beutel, der am Kopf jenes Mannes liegt! Am nächsten Tag sagte er zu ihnen: So erschien es mir in meinem Traum. Sie sagten zu ihm: Träume am Vorabend des Schabbat haben keine Substanz. Rabbi Meir ging, bewachte ihn den ganzen Tag und brachte ihn [zurück].
אתחזי ליה בחלמיה תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא אזל ר"מ ונטריה כולי יומא ואייתיה
Am nächsten Tag sagten sie zu ihm: Gib uns unsere Beutel! Er sagte zu ihnen: Das ist nie geschehen. Rabbi Meir sagte zu ihnen: Warum habt ihr nicht auf den Namen geachtet? Sie sagten zu ihm: Warum hat es uns der Meister nicht gesagt? Er sagte zu ihnen: Gesetzt, ich sage, [es sei Grund zur] Vorsicht – habe ich etwa gesagt, [jemanden als Frevler] festzustellen?
למחר אמרו לו הב לן כיסן אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו ר"מ אמאי לא דייקיתו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי
Sie zogen ihn [mit sich] und brachten ihn in einen Laden. Sie sahen Linsen auf seinem Schnurrbart. Sie gingen, gaben seiner Frau [dies als] Erkennungszeichen, nahmen ihre Beutel und brachten sie [zurück]. Er ging und tötete seine Frau.
משכוהו ועיילוהו לחנותא חזו טלפחי אשפמיה אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו אזל איהו וקטליה לאיתתיה
Das ist es, (was wir gelernt haben): Das erste Wasser [des Händewaschens] ließ Schweinefleisch essen; das letzte Wasser tötete eine Seele.
היינו (דתנן) מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש
Und später achteten sie auf den Namen. Als sie zu einem Haus kamen, [dessen Wirt] Bala hieß, kehrten sie nicht bei ihm ein. Sie sagten: Schließe daraus, er ist ein Frevler, denn es steht geschrieben: „Und ich sagte von der in Ehebrüchen Verbrauchten (la-bala)“ (Ez 23,43) (wie [in]: „Nachdem ich verbraucht (beloti) bin, sollte mir Wonne werden“ (Gen 18,12) – das heißt: gealtert in Ehebrüchen).
ולבסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא ביתא דשמיה בלה לא עיילו לגביה אמרי שמע מינה רשע הוא דכתיב (יחזקאל כג, מג) ואמר לבלה נאופים (כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה (בראשית יח, יב) כלומר זקנה בנאופים)
„Wen ein tollwütiger Hund gebissen hat“ usw. Die Rabbanan lehrten: Fünf Dinge werden über den tollwütigen Hund gesagt: Sein Maul ist offen, sein Speichel tropft, seine Ohren hängen herab, sein Schwanz liegt zwischen seinen Schenkeln, und er geht am Rand der Wege. Manche sagen: Er bellt auch, und seine Stimme ist nicht zu hören. Wovon kommt es? Raw sagte: Hexen treiben ihr Spiel mit ihm. Und Schmuel sagte: Ein böser Geist ruht auf ihm.
מי שנשכו כלב שוטה וכו' ת"ר חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה פיו פתוח ורירו נוטף ואזניו סרוחות וזנבו מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים וי"א אף נובח ואין קולו נשמע ממאי הוי רב אמר נשים כשפניות משחקות בו ושמואל אמר רוח רעה שורה עליו
Was [ist der Unterschied] zwischen ihnen? Zwischen ihnen besteht [der Unterschied]:
מאי בינייהו איכא בינייהו
Original: Yoma 83b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.