„Abtrünnig sind die Frevler vom Mutterschoß an“ (Ps 58,4). Schabbetai, der Früchte hortete, ging aus ihm hervor.
(תהלים נח, ד) זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אצר פירי
Joma 83a יומא
Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 4
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
„Einen Kranken lässt man nach [dem Urteil von] Sachkundigen essen.“ Rabbi Jannai sagte: Sagt der Kranke: Ich brauche es, und der Arzt sagt: Er braucht es nicht, hört man auf den Kranken. Was ist der Grund? „Das Herz kennt die Bitternis seiner Seele“ (Spr 14,10). – Das ist doch selbstverständlich! – Du könntest sagen, der Arzt weiß es besser; daher lässt er uns hören.
חולה מאכילין אותו על פי בקיאין אמר ר' ינאי חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה מ"ט (משלי יד, י) לב יודע מרת נפשו פשיטא מהו דתימא רופא קים ליה טפי קמ"ל
Sagt der Arzt: Er braucht es, und der Kranke sagt: Ich brauche es nicht, hört man auf den Arzt. Was ist der Grund? Eine Benommenheit hat ihn ergriffen.
רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך שומעין לרופא מ"ט תונבא הוא דנקיט ליה
Wir haben gelernt: „Einen Kranken lässt man nach [dem Urteil von] Sachkundigen essen.“ Nach Sachkundigen – ja; nach seinem eigenen – nicht! Nach Sachkundigen – ja; nach einem einzigen Sachkundigen – nicht!
תנן חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין ע"פ בקיאין אין ע"פ עצמו לא ע"פ בקיאין אין על פי בקי אחד לא
Womit haben wir es hier zu tun? Wenn er sagt: Ich brauche es nicht. – Dann gebe man es ihm doch nach einem einzigen Sachkundigen! – Nein, es ist nötig, wo ein anderer bei ihm ist, der sagt: Er braucht es nicht; [dann] lässt man ihn nach Sachkundigen essen.
הכא במאי עסקינן דאמר לא צריכנא וליספו ליה ע"פ בקי לא צריכא דאיכא אחרינא בהדיה דאמר לא צריך מאכילין אותו ע"פ בקיאין
– Es ist ein Zweifel um Leben, und bei einem Zweifel um Leben entscheidet man erleichternd! – Nein, es ist nötig, wo zwei andere bei ihm sind, die sagen: Er braucht es nicht. Und obwohl Raw Safra sagte: Zwei sind wie hundert und hundert wie zwei – das gilt nur in Bezug auf Zeugenaussage; aber in Bezug auf eine Einschätzung richtet man sich nach [der Zahl der] Meinungen.
ספק נפשות הוא וספק נפשות להקל לא צריכא דאיכא תרי אחריני בהדיה דאמרי לא צריך ואע"ג דאמר רב ספרא תרי כמאה ומאה כתרי ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן
– Und das gilt nur in Bezug auf eine Einschätzung von Geld; hier aber ist es ein Zweifel um Leben!
וה"מ לענין אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות הוא
Aber da der Schlussteil lehrt: „Und wenn dort keine Sachkundigen sind, lässt man ihn nach seinem eigenen [Urteil] essen“ – folgt daraus, dass [es sich] im ersten Teil [um den handelt], der sagt: Ich brauche es! – Es fehlt etwas, und so lehrt es: Wovon gilt dies? Wenn er sagt: Ich brauche es nicht. Sagt er aber: Ich brauche es, und dort sind nicht zwei Sachkundige, sondern [nur] einer, der sagt: Er braucht es nicht, lässt man ihn nach seinem eigenen [Urteil] essen.
והא מדקתני סיפא ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו מכלל דרישא דאמר צריך חסורי מיחסרא והכי קתני בד"א דאמר לא צריך אני אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין תרי אלא חד דאמר לא צריך מאכילין אותו על פי עצמו
Mar bar Raw Aschi sagte: Überall, wo er sagt: Ich brauche es, hört man auf ihn, selbst wenn hundert da sind, die sagen: Er braucht es nicht, denn es heißt: „Das Herz kennt die Bitternis seiner Seele.“
מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן שנאמר לב יודע מרת נפשו
Wir haben gelernt: „Wenn dort keine Sachkundigen sind, lässt man ihn nach seinem eigenen [Urteil] essen.“ Der Grund ist, dass keine Sachkundigen da sind; sind aber Sachkundige da, nicht! – So lehrt es: Wovon gilt dies? Wenn er sagt: Ich brauche es nicht. Sagt er aber: Ich brauche es, sind dort überhaupt keine Sachkundigen [zu berücksichtigen]; man lässt ihn nach seinem eigenen [Urteil] essen, denn es heißt: „Das Herz kennt die Bitternis seiner Seele.“
תנן אם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו טעמא דליכא בקיאין הא איכא בקיאין לא ה"ק בד"א דאמר לא צריך אני אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו ע"פ עצמו שנאמר לב יודע מרת נפשו
MISCHNA: Wen Heißhunger ergriffen hat, den lässt man sogar unreine Dinge essen, bis seine Augen hell werden. Wen ein tollwütiger Hund gebissen hat, den lässt man nicht vom Leberlappen [des Hundes] essen; Rabbi Matja ben Charasch aber erlaubt es.
מתני׳ מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים טמאים עד שיאורו עיניו מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר
Und weiter sagte Rabbi Matja ben Charasch: Wer Halsschmerzen hat, dem träufelt man am Schabbat eine Arznei in den Mund, weil es ein Zweifel um Leben ist, und jeder Zweifel um Leben verdrängt den Schabbat.
ועוד אמר ר' מתיא בן חרש החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת
Auf wen ein Trümmerhaufen gefallen ist – zweifelhaft, ob er dort ist oder nicht dort ist, zweifelhaft, ob er lebt oder tot ist, zweifelhaft, ob ein Kutäer oder ein Israelit –, für den räumt man den Schutthaufen weg. Fand man ihn lebend, räumt man [weiter]; und wenn er tot ist, lasse man ihn liegen.
מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כותי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל מצאוהו חי מפקחין ואם מת יניחוהו
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: Woran erkannte man, dass seine Augen hell geworden waren? Sobald er zwischen Gut und Schlecht unterscheiden kann. Abaje sagte: Und zwar beim Geschmack.
גמ׳ ת"ר מניין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי ובטעמא
Die Rabbanan lehrten: Wen Heißhunger ergriffen hat, den lässt man das jeweils Leichtere essen. [Hat man] Tewel und Aas – lässt man ihn Aas essen. Tewel und [Früchte des] Schemitta-Jahres – Schemitta-[Früchte].
ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה טבל ושביעית שביעית
Tewel und Teruma – darüber streiten Tannaim, denn es wird gelehrt: Man lässt ihn Tewel essen und lässt ihn nicht Teruma essen; Ben Tema sagt: Teruma und nicht Tewel. Rabba sagte: Wo es mit Profanem möglich ist, streiten alle nicht, dass man es ihm in Ordnung bringt und ihm zu essen gibt.
טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל אמר רבה היכא דאפשר בחולין דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה
Sie streiten, wo es mit Profanem nicht möglich ist: Der eine Meister meint, Tewel ist schwerer, und der andere Meister meint, Teruma ist schwerer. Der eine Meister meint, Tewel ist schwerer, Teruma aber ist für einen Kohen geeignet; und der andere Meister meint, Teruma ist schwerer, Tewel aber kann man in Ordnung bringen.
כי פליגי בדלא אפשר בחולין מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן ומר סבר תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקוניה
Original: Yoma 83a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.