Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 4Einwand 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
gespuckt und nicht vorgetragen, ist ihre Chaliza gültig; hat sie gespuckt und nicht ausgezogen und nicht vorgetragen, ist ihre Chaliza ungültig; hat sie vorgetragen und nicht gespuckt und nicht ausgezogen, ist hier nichts zu befürchten.
רקקה ולא קראה חליצתה כשירה רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה קראה ולא רקקה ולא חלצה אין כאן בית מיחוש
Nach wem? Wenn du sagst, nach Rabbi Elieser – „hat sie ausgezogen und nicht gespuckt und nicht vorgetragen, ist ihre Chaliza gültig“? Rabbi Elieser sagte doch: „So soll getan werden“ (Dtn 25,9) – eine Sache, die eine Handlung ist, ist unerlässlich! Vielmehr selbstverständlich nach Rabbi Akiwa; und er lehrt: Hat sie gespuckt und nicht ausgezogen und nicht vorgetragen, ist ihre Chaliza ungültig – für wen?
מני אילימא רבי אליעזר חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה והא אמר רבי אליעזר (דברים כה, ט) ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אלא פשיטא רבי עקיבא וקתני רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה למאן
Wenn du sagst, für jedermann – das ist doch selbstverständlich; ist denn eine Chaliza geschehen, dass sie für jedermann erlaubt würde? Vielmehr doch wohl für die Brüder. Schließe daraus.
אילימא לעלמא פשיטא מי הויא חליצה דאישתריא לעלמא אלא לאו לאחין שמע מינה
Das Vortragen, das sowohl am Anfang als auch am Ende vorkommt, wird nicht [mit der Chaliza] verwechselt; das Spucken, das am Anfang nicht, am Ende aber vorkommt, wird [mit ihr] verwechselt, und man käme dazu, eine, an der die Chaliza vollzogen wurde, den Brüdern zu erlauben.
קרייה דאיתא בין בתחלה בין בסוף לא מיחלפא ליה רקיקה דבתחלה ליתא ולבסוף איתא מיחלפא ליה ואתו למישרי חלוצה לאחין
Und manche sagen, so sandte man ihm: Eine Schwägerin, die gespuckt hat, soll die Chaliza vollziehen, und sie braucht nicht ein weiteres Mal zu spucken. Wie jene, die vor Rabbi Ami kam; Rabbi Abba bar Memel saß vor ihm. Sie spuckte, bevor sie die Chaliza vollzog. Rabbi Ami sagte zu ihm: Vollziehe an ihr die Chaliza und erledige ihre Sache.
ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת כי ההיא דאתיא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה רקקה מקמי דתחלוץ אמר ליה רבי אמי חלוץ לה ושרי לה תיגרא
Rabbi Abba sagte zu ihm: Wir brauchen doch das Spucken! – Sie hat doch gespuckt. – Soll sie [noch einmal] spucken, was macht das? – Daraus geht ein Schaden hervor; denn wenn du sagst, sie solle wieder spucken, sagt man: Das erste Spucken hat keine Bedeutung, und man käme dazu, eine, an der die Chaliza vollzogen wurde, den Brüdern zu erlauben.
אמר ליה ר' אבא והא בעינן מירק הא רקקה לה ותירוק ומה בכך נפיק מיניה חורבא דאי אמרת תיהדר ותירוק אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חלוצה לאחין
Wir brauchen doch [die Handlungen] in ihrer Reihenfolge! – Die Reihenfolge ist nicht unerlässlich. Er meinte, er wolle ihn [nur] abweisen; er ging hinaus, prüfte genau und fand, dass gelehrt wurde: Ob sie die Chaliza vor das Spucken oder das Spucken vor die Chaliza gestellt hat – was sie getan hat, ist getan.
והא בעינן כסדרן כסדרן לא מעכבא הוא סבר דחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי
Levi ging hinaus in die Dörfer. Man fragte ihn: Eine Handlose – darf sie die Chaliza vollziehen? Eine Schwägerin, die Blut gespuckt hat, was ist? [Und:] „Doch will ich dir kundtun, was in der Schrift der Wahrheit verzeichnet ist“ (Dan 10,21) – daraus [folgt], dass es eine Schrift gibt, die nicht Wahrheit ist?
לוי נפק לקרייתא בעו מינה גידמת מהו שתחלוץ יבמה שרקקה דם מהו (דניאל י, כא) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת מכלל דאיכא כתב שאינו אמת
Er hatte es nicht zur Hand. Er kam und fragte im Lehrhaus. Man sagte zu ihm: Steht denn geschrieben „und sie ziehe mit der Hand ab“? Und steht denn geschrieben „und sie spucke Speichel“?
לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה מי כתיב וחלצה ביד ומי כתיב וירקה רוק
Das ist kein Widerspruch: Hier [geht es um] einen Urteilsspruch, mit dem ein Schwur verbunden ist, dort um einen Urteilsspruch, mit dem kein Schwur verbunden ist.
לא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגזר דין שאין עמו שבועה
Gemäß [der Lehre] des Raw Schmuel bar Ami; denn Raw Schmuel bar Ami sagte im Namen des Rabbi Jonatan: Woher, dass ein Urteilsspruch, mit dem ein Schwur verbunden ist, nicht zerrissen wird? Denn es heißt: „Darum habe ich dem Haus Elis geschworen: Die Schuld des Hauses Elis soll nicht gesühnt werden durch Schlachtopfer und durch Speiseopfer auf ewig“ (1 Sam 3,14).
כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנא' (שמואל א ג, יד) לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם
Rabba sagte: Durch Schlachtopfer und Speiseopfer wird sie nicht gesühnt, aber sie wird durch Worte der Tora gesühnt. Abaje sagte: Durch Schlachtopfer und Speiseopfer wird sie nicht gesühnt, aber sie wird durch Liebeswerke gesühnt. Rabba und Abaje stammten vom Haus Elis ab; Rabba, der sich mit der Tora befasste, lebte vierzig Jahre; Abaje, der sich mit der Tora und mit Liebeswerken befasste, lebte sechzig Jahre.
אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין
Die Rabbanan lehrten: Es gab eine Familie in Jerusalem, deren [Angehörige] mit etwa achtzehn Jahren starben. Sie kamen und taten es Rabban Jochanan ben Sakkai kund. Er sagte zu ihnen: Vielleicht seid ihr aus der Familie Elis, denn es heißt: „Und aller Nachwuchs deines Hauses soll im Mannesalter sterben“ (1 Sam 2,33). Geht und befasst euch mit der Tora, und ihr werdet leben. Sie gingen und befassten sich mit der Tora und lebten; und man nannte sie nach seinem Namen „die Familie Jochanans“.
ת"ר משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם שנא' (שמואל א ב, לג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה ותחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותן משפחת יוחנן על שמו
Raw Schmuel bar Unja sagte im Namen Raws: Woher, dass ein Urteilsspruch über eine Gemeinschaft nicht besiegelt wird? – Er wird nicht besiegelt? Es steht doch geschrieben: „Denn wenn du dich auch mit Laugensalz wüschest und viel Seife nähmest, so bleibt deine Schuld vor mir befleckt (nichtam) [, d. h. besiegelt]“ (Jer 2,22)!
אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והא כתיב (ירמיהו ב, כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני
Vielmehr: Woher, dass er, selbst wenn er besiegelt ist, zerrissen wird? Denn es heißt: „Wer ist wie der Ewige, unser Gott, so oft wir ihn anrufen?“ (Dtn 4,7). Aber es steht doch geschrieben: „Sucht den Ewigen, solange er sich finden lässt“ (Jes 55,6)! – Das ist kein Widerspruch: Dies beim Einzelnen, jenes bei der Gemeinschaft. Der Einzelne –
אלא מנין שאפי' נחתם מתקרע שנאמר (דברים ד, ז) מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו והכתיב (ישעיהו נה, ו) דרשו ה' בהמצאו לא קשיא הא ביחיד הא בציבור יחיד
Man sandte dem Vater Schmuels: Eine Schwägerin, die Blut gespuckt hat, soll die Chaliza vollziehen, weil es Blut ohne einen Rest von Speichel nicht geben kann.
שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק
Man wandte ein: Man könnte meinen, Blut, das aus seinem Mund und aus der Harnröhre kommt, sei unrein; darum lehrt die Schrift: „Sein Fluss ist unrein“ (Lev 15,2) – und Blut, das aus seinem Mund und aus der Harnröhre kommt, ist nicht unrein, sondern rein.
מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ת"ל (ויקרא טו, ב) זובו טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור
„Ein Taubstummer, an dem die Chaliza vollzogen wurde“ usw.
חרש שנחלץ וכו':
Original: Yevamot 105a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.