das Vergessene und die Ecke – denn es steht geschrieben: „Und wenn ihr die Ernte eures Landes erntet, sollst du die Ecke deines Feldes beim Ernten nicht ganz abernten, und die Nachlese deiner Ernte …“ (Lev 23,22); „Wenn du deine Ernte auf deinem Feld erntest und eine Garbe auf dem Feld vergisst“ (Dtn 24,19).
השכחה והפאה דכתיב (ויקרא כג, כב) ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך וגו' (דברים כד, יט) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה
Zwei beim Baum: das Vergessene und die Ecke – denn es steht geschrieben: „Wenn du deine Oliven abschlägst, sollst du hinter dir nicht ihre Zier absuchen“ (Dtn 24,20), und in der Schule Rabbi Jischmaels wurde gelehrt: dass du ihm nicht seine Zier nimmst; „hinter dir“ – das ist das Vergessene.
שנים שבאילן השכחה והפאה דכתיב (דברים כד, כ) כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ותנא דבי ר' ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו אחריך זה שכחה
Und selbst einem Armen aus Israel nimmt man es aus der Hand, denn es steht geschrieben: „Und die Nachlese deiner Ernte sollst du nicht auflesen; dem Armen und dem Fremden sollst du sie überlassen“ (Lev 23,22) – um den Armen hinsichtlich seines Eigenen zu verwarnen.
ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דכתיב ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם להזהיר עני על שלו
Und beim Armenzehnt, der im Haus verteilt wird, hat der Eigentümer das Recht, den Empfänger zu bestimmen. Was ist der Grund? Bei ihm steht „geben“ geschrieben.
ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי טעמא נתינה כתיבא ביה
Und selbst einem Armen aus Israel nimmt man ihn aus der Hand, denn Rabbi Ila sagte: Er leitet „dem Fremden“ – „dem Fremden“ von dort ab: Wie dort der Arme hinsichtlich seines Eigenen verwarnt wird, so wird auch hier der Arme hinsichtlich seines Eigenen verwarnt.
ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דאמר ר' אילעא גמר לגר לגר מהתם מה להלן מוזהר עני על שלו אף כאן מוזהר עני על שלו
Die übrigen priesterlichen Abgaben aber, wie Vorderbein, Kinnbacken und Labmagen, nimmt man nicht weg – weder von einem Kohen für einen Kohen noch von einem Leviten für einen Leviten. Folglich nimmt man sie von einem Leviten für einen Kohen weg; also heißen sie „Volk“!
ושאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי הא מלוי לכהן מוציאין אלמא איקרו עם
Der erste Zehnt gehört doch dem Leviten! – Gemäß Rabbi Elasar ben Asarja, denn es wurde gelehrt: Die Teruma gehört dem Kohen, der erste Zehnt dem Leviten – Worte Rabbi Akiwas; Rabbi Elasar ben Asarja sagt: auch dem Kohen.
מעשר ראשון דלוי הוא כרבי אלעזר בן עזריה דתניא תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי דברי ר' עקיבא ר' אלעזר בן עזריה אומר אף לכהן
Gesetzt, Esra hat sie bestraft, dass wir ihnen nicht geben – hat er etwa gesagt, man solle es ihnen wegnehmen? Vielmehr: „Wie Vorderbein“, aber nicht das Vorderbein; und was ist das? Die erste Schur.
אימר דקנסינהו עזרא דלא יהבינן להו משקל מינייהו מי אמר אלא כגון זרוע ולא זרוע ומאי ניהו ראשית הגז
Komm und höre: Dies ist die Regel: Alles, was heilig ist, wie Teruma, Teruma vom Zehnten und Teighebe, nimmt man ihnen aus der Hand; und alles, was nicht heilig ist, wie Vorderbein, Kinnbacken und Labmagen, nimmt man ihnen nicht aus der Hand.
ת"ש זה הכלל כל דבר שהוא בקדושה כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה מוציאין אותן מידם וכל דבר שאינו בקדושה כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותו מידם
Komm und höre: Wer für einen Kohen oder einen Götzendiener schlachtet, ist von den Abgaben frei. Folglich ist er für einen Leviten oder einen Israeliten verpflichtet! – Sage nicht: „Folglich ist er für einen Leviten oder einen Israeliten verpflichtet“, sondern sage: „Folglich ist er für einen Israeliten verpflichtet“.
ת"ש השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות הא ללוי ולישראל חייב לא תימא הא ללוי ולישראל חייב אלא אימא הא לישראל חייב
Und für einen Leviten – was? Frei? Wenn dem so ist, sollte er lehren: Wer für einen Leviten oder einen Götzendiener schlachtet, ist von den Abgaben frei! Und außerdem wurde doch gelehrt: Wer für einen Kohen oder einen Götzendiener schlachtet, ist von den Abgaben frei; für einen Leviten oder einen Israeliten ist er verpflichtet. Eine Widerlegung Raws!
אבל ללוי מאי פטור אי הכי ליתני השוחט ללוי ולעובד כוכבים פטור מן המתנות ועוד הא תניא השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות ללוי ולישראל חייב תיובתא דרב
Raw kann dir sagen: Das ist [ein Streit unter] Tannaim, denn es wurde gelehrt: „Und er soll das heilige Heiligtum entsühnen“ (Lev 16,33) – das ist das Allerinnerste;
אמר לך רב תנאי היא דתניא (ויקרא טז, לג) וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים
„das Zelt der Begegnung“ – das ist der Tempelsaal; „den Altar“ – wie es lautet; „soll er entsühnen“ – das sind die Vorhöfe; „die Kohanim“ – wie es lautet; „das Volk der Gemeinde“ – das sind die Israeliten; „soll er entsühnen“ – das sind die Leviten.
אהל מועד זה היכל מזבח כמשמעו יכפר אלו עזרות כהנים כמשמעו עם הקהל אלו ישראל יכפר אלו הלוים
Und eine andere [Baraita] lehrte: „soll er entsühnen“ – das sind die Sklaven. Streiten sie nicht doch darüber: Der eine Meister meint, sie heißen „Volk“, und der andere Meister meint, sie heißen nicht „Volk“?
ותניא אידך יכפר אלו עבדים מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר איקרו עם ומר סבר לא איקרו עם
Und Raw – wenn er wie dieser Tanna meint, soll er es sagen; und wenn er wie jener Tanna meint, soll er es sagen! – Er war im Zweifel, ob wie dieser Tanna oder wie jener Tanna.
ורב אי סבירא ליה כהאי תנא לימא ואי סבירא ליה כהאי תנא לימא מספקא ליה אי כהאי תנא אי כהאי תנא
Ulla pflegte die Abgaben einer Kohenstochter zu geben. Rawa wandte gegen Ulla ein: Das Speiseopfer einer Kohenstochter wird gegessen; das Speiseopfer eines Kohen wird nicht gegessen.
עולא הוה יהיב מתנתא לכהנתא איתיביה רבא לעולא מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אינה נאכלת
Und wenn du sagst, „Kohen“ [schließt] selbst eine Kohenstochter [ein] – es steht doch geschrieben: „Und jedes Speiseopfer eines Kohen soll ganz [verbrannt] sein; es darf nicht gegessen werden“ (Lev 6,16)! Er sagte zu ihm: Rabbi,
ואי אמרת כהן ואפילו כהנת והכתיב (ויקרא ו, טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אמר ליה רבי
Original: Chullin 131b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.