zur Mischna: Die Haut, die Brühe, der Bodensatz usw. werden zusammengerechnet, um mit Speiseunreinheit unrein zu machen.
אמתניתין העור והרוטב והקיפה וכו' מצטרפין לטמא טומאת אוכלין
Chullin 120a חולין
Aufbau der Debatte:Baraita 2Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Resch Lakisch sagte: Man lehrte dies nur von einem Knochen, der eine Schutzhülle ist; ein Haar aber ist keine Schutzhülle. Rabbi Jochanan aber sagte: Selbst ein Haar ist eine Schutzhülle.
אמר ריש לקיש לא שנו אלא עצם דהוי שומר אבל נימא לא הויא שומר ור' יוחנן אמר אפילו נימא נמי הויא שומר
Resch Lakisch sagte zu Rabbi Jochanan: Gibt es denn eine Schutzhülle über einer Schutzhülle? – [Das Haar] dringt hindurch.
א"ל ר"ל לר' יוחנן ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחל
Raw Acha wandte dagegen ein: Wenn dem so ist, wie schreiben wir dann Tefillin? Wir brauchen doch eine vollkommene Schrift, und die ist nicht gegeben!
מתקיף לה רב אחא אלא מעתה תפילין היכי כתבינן הא בעינן כתיבה תמה וליכא
Ihm war entgangen, was man im Westen sagt: Jedes Loch, über das die Tinte hinweggeht, ist kein Loch.
אישתמיטתיה הא דאמרי במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב
Rabbi Jochanan wandte gegen Resch Lakisch ein: Eine Haut, an der eine Olivengröße Fleisch ist – wer die Faser berührt, die davon herausragt, oder das Haar auf der gegenüberliegenden Seite, ist unrein. Doch wohl wegen der Schutzhülle? – Nein, wegen der Handhabe.
איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא מאי לאו משום שומר לא משום יד
Wozu taugt ein einzelnes Haar? – Wie Rabbi Ila sagte: bei einer Granne zwischen den Grannen; hier ebenso: bei einem Haar zwischen den Haaren.
נימא אחת למאי חזיא כדאמר רבי אילעא במלאי שבין המלאין ה"נ בנימא שבין הנימין
Und wo wurde das [Wort] Rabbi Ilas gesagt? Zu dem, was wir gelernt haben: Die Grannen an den Ähren machen unrein und werden unrein, werden aber nicht zusammengerechnet. Wozu taugen Grannen? Rabbi Ila sagte: bei einer Granne zwischen den Grannen.
והיכא איתמר דרבי אילעא אהא דתנן המלאי שבשבלין מטמאין ומיטמאין ואין מצטרפין מלאי למאי חזיא אמר רבי אילעא במלאי שבין המלאין:
„Und die Brühe“: Was ist Brühe? Rawa sagte: Fett.
והרוטב: מאי רוטב אמר רבא שומנא
Abaje sagte zu ihm: Das wird doch selbst mit Speiseunreinheit unrein! Vielmehr: geronnenes Fett.
א"ל אביי הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא חלב דקריש
Warum gerade geronnen? Auch wenn es nicht geronnen ist! Denn Resch Lakisch sagte: Die Lake auf dem Gemüse wird am Jom Kippur zur Größe einer Dattel hinzugerechnet.
מאי איריא קריש כי לא קריש נמי דאמר ריש לקיש ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת ביום הכפורים
Dort geht es um die Beruhigung des Gemüts – mit irgendetwas wird das Gemüt beruhigt.
התם משום יתובי דעתא הוא בכל דהו מיתבא דעתיה
Hier geht es ums Zusammenrechnen: Ist es geronnen, wird es zusammengerechnet; ist es nicht geronnen, wird es nicht zusammengerechnet.
הכא משום איצטרופי הוא אי קריש מצטרף אי לא קריש לא מצטרף:
„Und der Bodensatz“: Was ist Bodensatz? Rabba sagte: Fleischbröckchen.
והקיפה: מאי קיפה אמר רבה פירמא
Abaje sagte zu ihm: Das wird doch selbst mit Speiseunreinheit unrein! Vielmehr sagte Raw Papa: Gewürze.
א"ל אביי הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא אמר רב פפא תבלין
Wir haben dort gelernt: Hat man das Blut gerinnen lassen und es gegessen, oder hat man das [verbotene] Fett geschmolzen und es geschlürft, ist man schuldig.
תנן התם הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב
Gut: Hat man das Blut gerinnen lassen und es gegessen – da man es gerinnen ließ, hat man es [zur Speise] aufgewertet; aber hat man das Fett geschmolzen und es geschlürft – dabei steht doch „Essen“ geschrieben, und das ist kein Essen!
בשלמא הקפה את הדם ואכלו כיון דאקפיה אחשובי אחשביה אלא המחה את החלב וגמעו אכילה כתיבא ביה והא לאו אכילה היא
Resch Lakisch sagte: Der Vers sagt: „Seele“ (Lev 7,25) – um den Trinkenden einzuschließen.
אמר ר"ל אמר קרא (ויקרא ז, כ) נפש לרבות את השותה
Es wurde auch beim Gesäuerten so gelehrt: Hat man es aufgelöst und geschlürft – ist es Gesäuertes, wird man mit Ausrottung bestraft; ist es Mazza, erfüllt man damit am Pessach nicht seine Pflicht.
תניא נמי גבי חמץ כה"ג המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת אם מצה היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
Gut: Ist es Mazza, erfüllt man damit am Pessach nicht seine Pflicht, [denn] „Brot der Armut“ (Dtn 16,3) hat der Allbarmherzige gesagt, und das ist kein Brot der Armut. Aber: Ist es Gesäuertes, wird man mit Ausrottung bestraft – dabei steht doch „Essen“ geschrieben!
בשלמא אם מצה היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח (דברים טז, ג) לחם עוני אמר רחמנא והאי לאו לחם עוני הוא אלא אם חמץ הוא ענוש כרת אכילה כתיבא ביה
Resch Lakisch sagte: Der Vers sagt: „Seele“ (Ex 12,15) – um den Trinkenden einzuschließen.
אמר ריש לקיש אמר קרא (שמות יב, טז) נפש לרבות את השותה
Und es wurde auch beim Aas eines reinen Vogels so gelehrt: Hat man es am Feuer geschmolzen, ist es unrein; in der Sonne, ist es rein. Und wir haben dazu gefragt: Dabei steht doch „Essen“ geschrieben!
ותניא נמי גבי נבלת עוף טהור כה"ג המחהו באור טמא בחמה טהור והוינן בה אכילה כתיב ביה
Resch Lakisch sagte: Der Vers sagt: „Seele“ (Lev 17,15) – um den Trinkenden einzuschließen. Wenn dem so ist, dann auch in der Sonne! – In der Sonne verdirbt es.
אמר ריש לקיש אמר קרא (ויקרא ז, כה) נפש לרבות את השותה אי הכי בחמה נמי בחמה איסרוחי מסרח
Und [alle drei] sind nötig. Denn hätte der Allbarmherzige [es nur] beim Fett geschrieben, so ließe sich das Gesäuerte nicht davon ableiten, denn [das Fett] hatte keine Zeit der Erlaubtheit; das Aas ließe sich nicht davon ableiten, denn [beim Fett] wird man mit Ausrottung bestraft.
וצריכי דאי כתב רחמנא חלב חמץ לא אתי מיניה שכן לא היתה לו שעת הכושר נבלה לא אתי מיניה שכן ענוש כרת
Und hätte der Allbarmherzige [es nur] beim Gesäuerten geschrieben, so ließe sich das Fett nicht davon ableiten, denn [beim Gesäuerten] wurde nichts von seinem Verbot ausgenommen; und das Aas ließe sich nicht davon ableiten, denn [beim Gesäuerten] wird man mit Ausrottung bestraft.
ואי כתב רחמנא חמץ חלב לא אתי מיניה שכן לא הותר מכללו ונבלה לא אתיא מיניה שכן ענוש כרת
Und hätte der Allbarmherzige [es nur] beim Aas geschrieben, so ließen sich jene nicht davon ableiten, denn [das Aas] macht unrein.
ואי כתב רחמנא בנבלה הנך לא אתיא מינה שכן מטמאה
Das eine lässt sich nicht vom anderen ableiten; möge sich das eine von den zwei [anderen] ableiten lassen! Welches sollte abgeleitet werden? Der Allbarmherzige schreibe es nicht beim Aas, und es werde von jenen abgeleitet? – Was ist mit jenen? Bei ihnen wird man mit Ausrottung bestraft.
חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי הי תיתי לא לכתוב רחמנא בנבלה ותיתי מהנך מה להנך שכן ענוש כרת
Der Allbarmherzige schreibe es nicht beim Gesäuerten, und es werde von jenen abgeleitet? – Was ist mit jenen? Sie hatten keine Zeit der Erlaubtheit.
לא לכתוב רחמנא בחמץ ותיתי מהנך מה להנך שכן לא היתה להן שעת הכושר
Der Allbarmherzige schreibe es nicht beim Fett, und es werde von jenen abgeleitet? – Was ist mit jenen? Bei ihnen wurde nichts von ihrem Verbot ausgenommen. Willst du das vom Fett sagen, bei dem etwas von seinem Verbot ausgenommen wurde?
לא לכתוב רחמנא בחלב ותיתי מהנך מה להנך שכן לא הותר מכללן תאמר בחלב שהותר מכללו
Und was ist das? Wollte man sagen: das Fett des Viehs für den Höchsten [den Altar] – auch beim Aas wurde etwas erlaubt: das Abkneifen [des Genicks] beim Vogel für den Höchsten.
ומאי ניהו אילימא חלב בהמה לגבוה נבלה נמי אשתראי מליקת עוף לגבוה
Vielmehr: das Fett des Wildes für den gewöhnlichen Menschen – auch beim Aas wurde etwas erlaubt: das Abkneifen beim Vogel-Sündopfer für die Kohanim.
ואלא חלב חיה להדיוט נבלה נמי אשתראי מליקה דחטאת העוף לכהנים
Tatsächlich: das Fett des Wildes für den gewöhnlichen Menschen; und was dir wegen der Kohanim schwierig ist – die Kohanim erwerben [es] vom Tisch des Höchsten.
לעולם חלב חיה להדיוט ודקא קשיא לך כהנים כהנים משלחן גבוה קא זכו
Und was gelehrt wurde: „Die unreinen“ – um ihre Lake, ihre Brühe und ihren Bodensatz zu verbieten –, wozu brauche ich das? Man leite es von diesen ab!
והא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן למה לי ליגמר מהני
Es ist nötig; denn hätte der Allbarmherzige es nicht geschrieben, würde ich sagen: Es genügt, dass das durch den Schluss Abgeleitete wie das ist, wovon es abgeleitet wird: Wie dort erst, wenn eine Olivengröße vorliegt, so auch hier erst, wenn eine Olivengröße vorliegt.
צריכי דאי לא כתב רחמנא הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם עד דאיכא כזית אף הכא נמי עד דאיכא כזית
Original: Chullin 120a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.