Vielleicht ist es Rabbi Jehuda, und nur von vornherein nicht, nachträglich aber ist es in Ordnung!
דילמא רבי יהודה היא ולכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי
Berachot 15b ברכות
Das kann dir nicht in den Sinn kommen, denn es lehrt den Tauben gleich dem Geistesgestörten und dem Minderjährigen: Wie beim Geistesgestörten und Minderjährigen auch nachträglich nicht, so beim Tauben auch nachträglich nicht.
לא ס"ד דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא אף חרש דיעבד נמי לא
Vielleicht ist das eine, wie es ist, und das andere, wie es ist?
ודילמא הא כדאיתא והא כדאיתא
Und kannst du es denn nach Rabbi Jehuda erklären? Da der Schlussteil lehrt: „Rabbi Jehuda erklärt einen Minderjährigen für tauglich“, folgt doch daraus, dass der Anfang nicht Rabbi Jehuda ist!
ומי מצית לאוקמה כרבי יהודה והא מדקתני סיפא רבי יהודה מכשיר בקטן מכלל דרישא לאו רבי יהודה היא
Vielleicht ist das Ganze Rabbi Jehuda, und es gibt zwei Arten von Minderjährigen; es fehlt etwas, und so wird gelehrt: Alle sind tauglich, die [Esther-]Rolle vorzulesen, außer einem Tauben, einem Geistesgestörten und einem Minderjährigen. Wovon ist die Rede? Von einem Minderjährigen, der das Alter der Erziehung [zu den Geboten] noch nicht erreicht hat; ein Minderjähriger aber, der das Alter der Erziehung erreicht hat, ist sogar von vornherein tauglich. Worte Rabbi Jehudas, denn Rabbi Jehuda erklärt einen Minderjährigen für tauglich.
ודילמא כולה ר' יהודה היא ותרי גווני קטן וחסורי מחסרא והכי קתני הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו בד"א בקטן שלא הגיע לחנוך אבל קטן שהגיע לחנוך אפילו לכתחלה כשר דברי רבי יהודה שרבי יהודה מכשיר בקטן
Wie hast du es erklärt? Nach Rabbi Jehuda, und nachträglich ja, von vornherein nein. Wie steht es aber mit dem, was Rabbi Jehuda, der Sohn Rabbi Schimon ben Pasis, gelehrt hat: Ein Tauber, der spricht, aber nicht hört, sondert Teruma sogar von vornherein ab?
במאי אוקימתא כר"י ודיעבד אין לכתחלה לא אלא הא דתני ר"י בריה דר' שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה
Wer ist [der Autor]? Weder Rabbi Jehuda noch Rabbi Jose! Wenn Rabbi Jehuda – nachträglich ja, von vornherein nein; wenn Rabbi Jose – auch nachträglich nicht!
מני לא ר' יהודה ולא ר' יוסי אי ר' יהודה דיעבד אין לכתחלה לא אי ר' יוסי דיעבד נמי לא
Was also? Rabbi Jehuda, und sogar von vornherein. Wie steht es aber mit dem, was gelehrt wurde: Man soll das Tischgebet nicht [nur] in seinem Herzen sprechen; hat man es aber gesprochen, so hat man seine Pflicht erfüllt? Wer ist [der Autor]?
אלא מאי ר' יהודה ואפילו לכתחלה נמי אלא הא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא מני
Weder Rabbi Jehuda noch Rabbi Jose! Wenn Rabbi Jehuda – er sagt doch: sogar von vornherein; und wenn Rabbi Jose – er sagt doch: sogar nachträglich nicht!
לא ר' יהודה ולא ר' יוסי אי רבי יהודה הא אמר אפי' לכתחלה נמי ואי ר' יוסי הא אמר אפי' דיעבד נמי לא
Tatsächlich ist es Rabbi Jehuda, und zwar sogar von vornherein, und es ist kein Widerspruch: Das eine ist seine eigene [Ansicht], das andere die seines Lehrers. Denn es wurde gelehrt: Rabbi Jehuda sagte im Namen Rabbi Elasar ben Asarjas: Wer das Schma liest, muss es seinem Ohr hörbar machen, denn es heißt: „Höre, Israel“. Rabbi Meir sagte zu ihm: Es heißt doch: „die ich dir heute gebiete, auf deinem Herzen“ – nach der Absicht des Herzens richten sich die Worte.
לעולם ר' יהודה היא ואפילו לכתחלה נמי ולא קשיא הא דידיה הא דרביה דתניא א"ר יהודה משום ר' אלעזר בן עזריה הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנאמר שמע ישראל אמר לו ר' מאיר הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כונת הלב הן הן הדברים
Jetzt, da du dahin gekommen bist, kannst du sogar sagen, dass Rabbi Jehuda wie sein Lehrer denkt, und es ist kein Widerspruch: Das eine ist [die Ansicht] Rabbi Jehudas, das andere die Rabbi Meirs.
השתא דאתית להכי אפי' תימא ר' יהודה כרביה ס"ל ולא קשיא הא ר' יהודה הא רבי מאיר
Raw Chisda sagte im Namen Raw Schilas: Die Halacha ist wie Rabbi Jehuda, der im Namen Rabbi Elasar ben Asarjas sprach, und die Halacha ist wie Rabbi Jehuda.
א"ר חסדא אמר רב שילא הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה והלכה כרבי יהודה
Und beides ist nötig. Denn hätte er uns [nur] gelehrt: „Die Halacha ist wie Rabbi Jehuda“, hätte ich gesagt: sogar von vornherein. Darum lässt er uns hören: Die Halacha ist wie Rabbi Jehuda, der im Namen Rabbi Elasar ben Asarjas sprach.
וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר' יהודה הוה אמינא אפילו לכתחלה קמ"ל הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה
Und hätte er uns [nur] gelehrt: „Die Halacha ist wie Rabbi Jehuda, der im Namen Rabbi Elasar ben Asarjas sprach“, hätte ich gesagt: Es ist nötig, und [wer es versäumt,] hat keine Abhilfe. Darum lässt er uns hören: Die Halacha ist wie Rabbi Jehuda.
ואי אשמעינן הלכה כרבי יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה הוה אמינא צריך ואין לו תקנה קמ"ל הלכה כרבי יהודה
Raw Josef sagte: Die Meinungsverschiedenheit besteht beim Schma-Lesen; bei den übrigen Geboten aber hat man nach allen seine Pflicht nicht erfüllt, denn es steht geschrieben: „Merke auf und höre, Israel“ (Dtn 27,9).
אמר רב יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות דברי הכל לא יצא דכתיב (דברים כז, ט) הסכת ושמע ישראל
Man wandte ein: Man soll das Tischgebet nicht [nur] in seinem Herzen sprechen; hat man es aber gesprochen, so hat man seine Pflicht erfüllt! Vielmehr, wenn es gesagt wurde, so wurde es so gesagt: Raw Josef sagte: Die Meinungsverschiedenheit besteht beim Schma-Lesen, da geschrieben steht: „Höre, Israel“; bei den übrigen Geboten aber hat man nach allen seine Pflicht erfüllt.
מיתיבי לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רב יוסף מחלוקת בק"ש דכתיב שמע ישראל אבל בשאר מצות דברי הכל יצא
Es steht doch geschrieben: „Merke auf und höre, Israel“!
והכתיב הסכת ושמע ישראל
Das steht in Bezug auf die Worte der Tora geschrieben.
ההוא בדברי תורה כתיב:
„Hat er gelesen und dabei nicht genau auf seine Buchstaben geachtet.“
קרא ולא דקדק באותיותיה:
Rabbi Tawi sagte im Namen Rabbi Joschijas: Die Halacha ist wie die Worte beider, zur Erleichterung.
א"ר טבי א"ר יאשיה הלכה כדברי שניהם להקל:
Und Rabbi Tawi sagte im Namen Rabbi Joschijas: Was bedeutet, was geschrieben steht: „Drei sind es, die nicht satt werden … die Unterwelt und der verschlossene Mutterschoß“ (Spr 30,15–16)? Was hat denn die Unterwelt mit dem Mutterschoß zu tun? Vielmehr, um dir zu sagen: Wie der Mutterschoß aufnimmt und herausgibt, so nimmt auch die Unterwelt auf und gibt heraus.
וא"ר טבי א"ר יאשיה מאי דכתיב (משלי ל, טו) שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא
Und ist das nicht ein Schluss vom Leichteren auf das Schwerere? Wenn man schon aus dem Mutterschoß, in den man in der Stille hineinbringt, unter lautem Geschrei herausbringt – ist es nicht recht, dass man aus der Unterwelt, in die man unter lautem Geschrei hineinbringt, unter lautem Geschrei herausbringt? Hier ist eine Erwiderung an die, welche sagen, die Auferstehung der Toten sei nicht aus der Tora.
והלא דברים ק"ו ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה:
Rabbi Oschaja lehrte vor Rawa: „Und du sollst sie schreiben“ (Dtn 6,9) – alles schriftlich, sogar die Anweisungen.
תני ר' אושעיא קמיה דרבא וכתבתם הכל בכתב אפילו צואות
Er sagte zu ihm: Wer hat dir das gesagt? Es ist Rabbi Jehuda, der bei der Sota sagt: Die Flüche schreibt er, die Anweisungen schreibt er nicht. Und dort, weil geschrieben steht: „Und er soll diese Flüche schreiben“ (Num 5,23); hier aber, wo geschrieben steht: „Und du sollst sie schreiben“, auch die Anweisungen.
א"ל דאמר לך מני ר' יהודה היא דאמר גבי סוטה אלות כותב צואות אינו כותב והתם הוא דכתיב (במדבר ה, כג) וכתב את האלות האלה אבל הכא דכתיב וכתבתם אפי' צואות נמי
Ist denn der Grund Rabbi Jehudas, weil geschrieben steht „und er soll schreiben“? Der Grund Rabbi Jehudas ist, weil geschrieben steht „die Flüche“: Flüche ja, Anweisungen nein!
אטו טעמיה דר' יהודה משום דכתיב וכתב טעמיה דר' יהודה משום דכתיב אלות אלות אין צואות לא
Es war nötig. Man hätte meinen können, wir sollten „Schreiben“ – „Schreiben“ von dort ableiten: Wie dort Flüche ja, Anweisungen nein, so auch hier keine Anweisungen. Darum schrieb der Allbarmherzige „und du sollst sie schreiben“ – sogar die Anweisungen.
אצטריך סד"א נילף כתיבה כתיבה מהתם מה התם אלות אין צואות לא אף הכא נמי צואות לא כתב רחמנא וכתבתם אפי' צואות:
Raw Owadja lehrte vor Rawa: „Und ihr sollt sie lehren (we-limadtem)“ (Dtn 11,19) – dass dein Lernen vollkommen (limud tam) sei: dass man einen Abstand zwischen den aneinanderstoßenden [Lauten] lasse.
תני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שיהא למודך תם שיתן ריוח בין הדבקים
Rawa ergänzte nach ihm: Zum Beispiel „al lewawecha“, „al lewawchem“, „be-chol lewawecha“, „be-chol lewawchem“, „essew be-sadcha“, „wa-awadtem mehera“, „ha-kanaf petil“, „etchem me-erez“.
עני רבא בתריה כגון על לבבך על לבבכם בכל לבבך בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ
Rabbi Chama bar Rabbi Chanina sagte: Jedem, der das Schma liest und genau auf seine Buchstaben achtet, kühlt man die Hölle ab, denn es heißt: „Wenn der Allmächtige darin Könige zerstreut (be-fares), schneit es auf dem Zalmon“ (Ps 68,15). Lies nicht „be-fares“ (wenn er zerstreut), sondern „be-feresch“ (wenn einer deutlich ausspricht); lies nicht „be-Zalmon“, sondern „be-zalmawet“ (im Todesschatten).
א"ר חמא ברבי חנינא כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר (תהלים סח, טו) בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תקרי בפרש אלא בפרש אל תקרי בצלמון אלא בצלמות:
Und Rabbi Chama bar Rabbi Chanina sagte: Warum stehen nebeneinander
ואמר רבי חמא ברבי חנינא למה נסמכו
Original: Berakhot 15b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.