Er wandte gegen ihn ein: Beim Erstgeborenen heißt es: „Du sollst nicht auslösen“ – er wird aber verkauft. Womit befassen wir uns? Wollte man sagen, mit der gegenwärtigen Zeit, sag den Schluss: „Und ihr Blut sollst du auf den Altar sprengen“ (Num 18,17) – gibt es denn in der gegenwärtigen Zeit einen Altar? Vielmehr ist klar: solange der Tempel besteht.
איתיביה בבכור נאמר לא תפדה ונמכר הוא במאי עסקינן אילימא בזמן הזה אימא סיפא (במדבר יח, יז) ואת דמם תזרוק על המזבח בזמן הזה מי איכא מזבח אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים
Und womit? Wollte man sagen, mit einem fehlerbehafteten, sag den Schluss: „Und ihr Blut sollst du auf den Altar sprengen und ihr Fett verbrennen“ – ist es denn zur Darbringung geeignet? Doch wohl mit einem fehlerlosen, und er lehrt: Er wird verkauft (also hat der Kohen ein Anrecht daran).
ובמאי אילימא בבעל מום אימא סיפא ואת דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר מי חזי להקרבה אלא לאו בתם וקתני נמכר הוא (אלמא אית להו לכהן זכייה בגויה)
Raw Mescharschja wandte ein: Eine Kohenstochter, deren Kind mit dem Kind ihrer Magd vertauscht wurde: Wenn die Vertauschten heranwachsen, lassen sie einander frei, und beide essen von der Hebe und erhalten [zusammen] einen Anteil auf der Tenne; ihre Erstgeborenen sollen weiden, bis sie fehlerbehaftet werden, und werden mit ihrem Fehler gegessen.
מתיב רב משרשיא כהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה הגדילו התערובות משחררין זה את זה ושניהם אוכלין בתרומה וחולקין חלק אחד על הגורן בכורן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן
Womit befassen wir uns? Wollte man sagen, mit der gegenwärtigen Zeit – was ist der Unterschied zwischen den Unsrigen und den Ihrigen? Auch bei den Unsrigen benötigen wir Fehler! Doch wohl mit der Zeit, da der Tempel besteht. Sagst du, der Kohen habe ein Anrecht daran, ist es recht; sagst du aber, er habe keines – soll doch der Schatzmeister kommen und ihn nehmen!
במאי עסקינן אילימא בזמן הזה מאי שנא דידן ומאי שנא דידהו דידן נמי מומין בעינן אלא לאו בזמן שבית המקדש קיים אי אמרת בשלמא אית להו לכהן זכייה בגוויה שפיר אלא אי אמרת לית ליה ליתי גזבר ולישקלא
Tatsächlich in der gegenwärtigen Zeit; und was dir schwierig ist – was der Unterschied zwischen den Unsrigen und den Ihrigen sei: Wir geben ihn dem Kohen mit ihrem Fehler; sie aber, da in ihnen teilweise ein Kohen ist, entziehen ihn den Kohanim.
לעולם בזמן הזה ודקא קשיא לך מאי שנא דידן ומאי שנא דידהו אנן יהבינן ליה לכהן במומייהו אינהו כיון דאיכא בהו מקצת כהן מפקע ליה לכהנים
Eine andere Fassung: In der gegenwärtigen Zeit – weshalb gerade die Erstgeborenen dieser Zweifelhaften? Auch die unseren sollen [dann] weiden! Vielmehr ist klar: zur Zeit, da der Tempel besteht. Und wenn bei einem fehlerbehafteten – „sie sollen weiden, bis sie fehlerbehaftet werden“? Sie sind doch [schon] fehlerbehaftet! Vielmehr ist klar: bei fehlerlosen (und so ist es, dass man sie nicht verkauft), gewiss.
ל"א בזמן הזה מאי איריא בכורות דהלין ספיקות אפילו דידן נמי ירעו אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים ואי בבעל מום ירעו עד שיסתאבו הא מסואבין וקיימין אלא פשיטא בתמין (והכי הוא דלא מזבני) ודאי
Tatsächlich in der gegenwärtigen Zeit. Was ist dir schwierig – „auch die unseren sollen weiden“? Wir können den Kohen nicht abweisen, denn hier besteht kein Zweifel am Priestertum; diese Zweifelhaften weisen den Kohen ab: Jeder einzelne sagt zum Kohen: Ich bin ein Kohen, und ich bin ein Kohen.
לעולם בזמן הזה מאי קשיא לך אפי' דילן נמי ירעו לא מצינו מדחית ליה לכהן דלא אית כאן ספק כהונה הני ספיקות מדחו לכהן כל חד וחד א"ל לכהן דאנא כהן ואנא כהן
Man wandte ein: Rabbi Schimon sagt: „Ihr Vieh“ (Dtn 13,16) – ausgenommen das Vieh des Erstgeborenen und des Zehnten darin; „ihre Beute“ – ausgenommen das Geld des Zweiten Zehnten darin.
מיתיבי ר"ש אומר (דברים יג, טז) בהמתה פרט לבהמת בכור ומעשר שבה שללה פרט לכסף מעשר שני שבה
Womit befassen wir uns? Wollte man sagen, mit der gegenwärtigen Zeit – gibt es denn eine verführte Stadt? Wir haben doch gelernt: Eine verführte Stadt verurteilt man nur durch ein Gericht von einundsiebzig! Vielmehr ist klar: zur Zeit, da der Tempel besteht.
במאי עסקינן אילימא בזמן הזה מי איכא עיר הנדחת והתנן אין עושין עיר הנדחת אלא בב"ד של שבעים ואחד אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים
Und womit? Wollte man sagen, mit einem fehlerbehafteten – das ist doch „ihr Vieh“! Vielmehr ist klar: mit einem fehlerlosen. Sagst du, [der Kohen] habe ein Anrecht daran, ist es recht; sagst du aber, er habe keines – wozu brauche ich „Vieh“? Es ergibt sich doch aus „ihre Beute“ – und nicht die Beute des Himmels!
ובמאי אי נימא בבעל מום היינו בהמתה אלא פשיטא בתם ואי אמרת בשלמא אית ליה זכייה בגוויה שפיר אלא אי אמרת לית ליה למה לי מבהמה תיפוק ליה משללה ולא שלל שמים
Tatsächlich mit einem fehlerbehafteten. Und was dir schwierig ist – „das ist doch ‚ihr Vieh‘“: [Gemeint ist,] was als „ihr Vieh“ gegessen wird; ausgenommen sind Erstgeborenes und Zehnt, die nicht unter „ihr Vieh“ fallen.
לעולם בבעל מום ודקא קשיא לך היינו בהמתה מי שנאכל בתורת בהמתה יצאו בכור ומעשר שאינו בכלל בהמתה
Denn wir haben gelernt: Alle untauglich gewordenen Heiligtümer werden auf dem Fleischmarkt verkauft (und auf dem Fleischmarkt geschlachtet) und mit dem Pfund gewogen, ausgenommen der Erstgeborene und der Zehnte, deren Nutzen den Eigentümern gehört.
דתנן כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז (ונשחטין באיטליז) ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים
Man wandte ein: „Und eine Veruntreuung am Ewigen begeht“ (Lev 5,21) – um minderheilige Opfer einzuschließen, die Eigentum der Eigentümer sind – Worte Rabbi Jose ha-Glilis.
מיתיבי (ויקרא ה, כא) ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממון בעלים דברי רבי יוסי הגלילי
Womit befassen wir uns? Wollte man sagen, mit der gegenwärtigen Zeit – er lehrt es doch gleich den Friedensopfern! Vielmehr ist klar: zur Zeit, da der Tempel besteht.
במאי עסקינן אילימא בזמן הזה הא דומיא דשלמים קתני אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים
Und womit befassen wir uns? Wollte man sagen, mit einem fehlerbehafteten – er lehrt es doch gleich den Friedensopfern! Doch wohl mit einem fehlerlosen; schließe daraus, dass der Kohen ein Anrecht daran hat.
ובמאי עסקינן אילימא בבעל מום הא דומיא דשלמים קתני אלא לאו בתם וש"מ אית ליה לכהן זכייה בגוויה
Original: Temurah 8a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.