wurden die Tafeln zerbrochen, das tägliche Opfer hörte auf, die Stadt wurde aufgebrochen, Apostemos verbrannte die Tora und stellte ein Götzenbild im Tempel auf.
נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל
Taanit 26b תענית
Aufbau der Debatte:Frage 2Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Am Neunten Aw wurde über unsere Väter verhängt, dass sie nicht in das Land kommen sollten, das Haus wurde zum ersten und zum zweiten Mal zerstört, Betar wurde eingenommen, und die Stadt wurde umgepflügt.
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר
Wenn der Aw beginnt, vermindert man die Freude. In der Woche, in die der Neunte Aw fällt, ist es verboten, sich die Haare zu schneiden und Wäsche zu waschen; am Donnerstag ist es erlaubt, wegen der Ehre des Schabbat. Am Vorabend des Neunten Aw soll man nicht zwei gekochte Speisen essen, kein Fleisch essen und keinen Wein trinken. Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Man soll [die Gewohnheit] ändern. Rabbi Jehuda verpflichtet zum Umkehren des Bettes, doch die Weisen stimmten ihm nicht zu.
משנכנס אב ממעטין בשמחה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה רבי יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים
Rabban Schimon ben Gamliel sagte: Es gab für Israel keine Festtage wie den fünfzehnten Aw und den Jom Kippur, an denen die Töchter Jerusalems in geliehenen weißen Gewändern hinausgingen, um die nicht zu beschämen, die keine hatte. Alle Gewänder bedürfen des Tauchbads.
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה
Und die Töchter Jerusalems gingen hinaus und tanzten in den Weinbergen. Und was sagten sie? Junger Mann, erhebe doch deine Augen und sieh, was du dir erwählst! Richte deine Augen nicht auf die Schönheit, richte deine Augen auf die Familie. „Trügerisch ist die Anmut und nichtig die Schönheit; eine Frau, die den Ewigen fürchtet, die soll gepriesen werden“ (Spr 31,30). Und es heißt: „Gebt ihr von der Frucht ihrer Hände, und in den Toren sollen ihre Werke sie preisen“ (Spr 31,31).
ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי לא, ל) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ואומר (משלי לא, לא) תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה
Und so heißt es: „Geht hinaus und schaut, ihr Töchter Zions, den König Salomo mit der Krone, mit der ihn seine Mutter gekrönt hat am Tag seiner Hochzeit und am Tag der Freude seines Herzens“ (Hld 3,11). „Am Tag seiner Hochzeit“ – das ist die Gabe der Tora; „und am Tag der Freude seines Herzens“ – das ist der Bau des Heiligtums, das bald in unseren Tagen erbaut werden möge.
וכן הוא אומר (שיר השירים ג, יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו:
GEMARA: „Zu drei Zeiten im Jahr erheben die Kohanim ihre Hände“ usw. Gibt es denn an Fasttagen und bei den Maamadot ein Mussaf? – Es fehlt etwas, und so lehrt er: Zu drei Zeiten erheben die Kohanim ihre Hände, sooft man betet, und bei manchen von ihnen viermal am Tag: beim Morgengebet und beim Mussaf, beim Mincha-Gebet und beim Schließen der Tore. Und dies sind die drei Zeiten: Fasttage, Maamadot und Jom Kippur.
גמ׳ בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם כו': תעניות ומעמדות מי איכא מוסף חסורי מיחסרא והכי קתני בשלשה פרקים כהנים נושאין את כפיהן כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום שחרית ומוסף מנחה ונעילת שערים ואלו הן שלשה פרקים תעניות ומעמדות ויום הכפורים
Raw Nachman sagte, Rabba bar Abbuha habe gesagt: Dies sind die Worte Rabbi Meirs. Die Weisen aber sagen: Beim Morgengebet und beim Mussaf gibt es das Erheben der Hände; beim Mincha-Gebet und beim Schließen gibt es kein Erheben der Hände.
א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים
Wer sind die Weisen? Es ist Rabbi Jehuda, denn es wurde gelehrt: Beim Morgengebet und beim Mussaf, beim Mincha-Gebet und beim Schließen – bei allen gibt es das Erheben der Hände – Worte Rabbi Meirs. Rabbi Jehuda sagt: Beim Morgengebet und beim Mussaf gibt es das Erheben der Hände; beim Mincha-Gebet und beim Schließen gibt es kein Erheben der Hände. Rabbi Jose sagt: Beim Schließen gibt es das Erheben der Hände; beim Mincha-Gebet gibt es kein Erheben der Hände.
מאן חכמים ר' יהודה היא דתניא שחרית ומוסף מנחה ונעילה כולן יש בהן נשיאת כפים דברי ר"מ ר"י אומר שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים רבי יוסי אומר נעילה יש בה נשיאת כפים מנחה אין בה נשיאת כפים
Worin sind sie verschiedener Ansicht? Rabbi Meir meint: Was ist an jedem [gewöhnlichen] Tag der Grund, dass die Kohanim beim Mincha-Gebet ihre Hände nicht erheben? Wegen der Trunkenheit; heute [am Fasttag] gibt es keine Trunkenheit.
במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא משום שכרות האידנא ליכא שכרות
Rabbi Jehuda meint: Beim Morgengebet und beim Mussaf, bei denen an jedem [gewöhnlichen] Tag Trunkenheit nicht häufig ist, haben die Rabbanan keine Verordnung erlassen; beim Mincha-Gebet und beim Schließen, bei denen an jedem Tag Trunkenheit häufig ist, haben die Rabbanan eine Verordnung erlassen.
רבי יהודה סבר שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות לא גזרו בהו רבנן מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות גזרו בהו רבנן
Rabbi Jose meint: Beim Mincha-Gebet, das es an jedem Tag gibt, haben die Rabbanan eine Verordnung erlassen; beim Schließen, das es nicht an jedem Tag gibt, haben die Rabbanan keine Verordnung erlassen.
רבי יוסי סבר מנחה דאיתה בכל יומא גזרו בה רבנן נעילה דליתה בכל יומא לא גזרו בה רבנן
Raw Jehuda sagte, Raw habe gesagt: Die Halacha ist wie Rabbi Meir. Und Rabbi Jochanan sagte: Das Volk verfährt nach Brauch wie Rabbi Meir. Und Rawa sagte: Der Brauch ist wie Rabbi Meir.
אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי מאיר ורבי יוחנן אמר נהגו העם כרבי מאיר ורבא אמר מנהג כרבי מאיר
Wer sagt: „Die Halacha ist wie Rabbi Meir“ – wir tragen es im öffentlichen Lehrvortrag vor. Wer sagt: „Der Brauch“ – vortragen tun wir es nicht, aber eine Entscheidung erteilen wir. Und wer sagt: „Das Volk verfährt danach“ – eine Entscheidung erteilen wir nicht, doch wenn jemand so handelt, hat er gehandelt, und wir lassen ihn nicht [davon] zurücktreten.
מאן דאמר הלכה כרבי מאיר דרשינן לה בפירקא מאן דאמר מנהג מידרש לא דרשינן אורויי מורינן ומאן דאמר נהגו אורויי לא מורינן ואי עביד עביד ולא מהדרינן ליה
Raw Nachman aber sagte: Die Halacha ist wie Rabbi Jose. – Und die Halacha ist wie Rabbi Jose; weshalb also erheben die Kohanim heute ihre Hände beim Mincha-Gebet eines Fasttages? – Da sie es nahe beim Sonnenuntergang erheben, gleicht es dem Gebet des Schließens.
ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יוסי והאידנא מ"ט פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפלת נעילה דמיא
Jedenfalls ist nach aller Ansicht ein Betrunkener vom Erheben der Hände ausgeschlossen. Woher diese Dinge? Rabbi Jehoschua ben Levi sagte im Namen Bar Kapparas: Weshalb ist der Abschnitt über den segnenden Kohen an den Abschnitt über den Nasiräer angeschlossen? Um zu sagen: So wie dem Nasiräer Wein verboten ist, so ist auch dem segnenden Kohen Wein verboten.
דכולי עלמא מיהת שכור אסור בנשיאת כפים מנהני מילי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין
Der Vater Rabbi Seiras – manche sagen: Oschaja bar Sawda – wandte dagegen ein: Wenn dem so ist: So wie dem Nasiräer Traubenkerne verboten sind, sollen auch dem segnenden Kohen Traubenkerne verboten sein? Rabbi Jizchak sagte: Die Schrift sagt: „Ihm zu dienen und in Seinem Namen zu segnen“ (Dtn 10,8) – so wie dem Dienenden Traubenkerne erlaubt sind, so sind auch dem segnenden Kohen Traubenkerne erlaubt.
מתקיף לה אבוה דרבי זירא ואמרי לה אושעיא בר זבדא אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן א"ר יצחק אמר קרא לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן
Original: Taanit 26b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.