eine Länge von hundertsiebenundachtzig auf eine Breite von hundertfünfunddreißig [Ellen].
אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש
Sewachim 56a זבחים
Aufbau der Debatte:Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Ein Tanna lehrte vor Raw Nachman: Der ganze Vorhof war hundertsiebenundachtzig [Ellen lang] auf eine Breite von hundertfünfunddreißig. Er sagte zu ihm: So sagte mir mein Vater: [An einem Ort] wie diesem gehen die Kohanim hinein und essen dort hochheilige Opfer, man schlachtet dort minderheilige Opfer, und man ist [dort] wegen Unreinheit schuldig.
תני תנא קמיה דרב נחמן כל העזרה היתה קפ"ז על רוחב קל"ה אמר ליה הכי אמר לי אבא כגון זה כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ושוחטין שם קדשים קלים וחייבין משום טומאה
Um was auszuschließen? Wollte man sagen, um die Fenster[nischen], die Türen[nischen] und die Dicke der Mauer auszuschließen – wir haben doch gelernt: Die Fenster und die Dicke der Mauer gelten wie innen!
למעוטי מאי אילימא למעוטי חלונות דלתות ועובי החומה תנינא החלונות ועובי החומה כלפנים
Vielmehr, um die Kammern auszuschließen. Und wenn sie auf profanem [Grund] gebaut und zum Heiligen hin geöffnet sind – wir haben doch gelernt: Ihr Inneres ist heilig! – [Das gilt nur] rabbinisch.
ואלא למעוטי לשכות ואי בנויות בחול ופתוחות לקדש והתנן תוכן קודש מדרבנן
Und nach der Tora nicht? Es wird doch gelehrt: Kammern, die auf profanem [Grund] gebaut und zum Heiligen hin geöffnet sind – woher, dass die Kohanim dort hineingehen und dort hochheilige Opfer und die Reste des Speiseopfers essen? Die Schrift sagt: „im Hof des Zeltes der Begegnung sollen sie es essen“ (Lev 6,9) – die Tora hat viele Höfe für das eine Essen eingeschlossen.
ודאורייתא לא והתניא לשכות בנויות בחול ופתוחות לקדש מנין שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ושירי מנחה תלמוד לומר (ויקרא ו, ט) בחצר אהל מועד יאכלוה התורה ריבתה חצירות הרבה אצל אכילה אחת
Rawa sagte: Beim Essen ist es anders.
אמר רבא לאכילה שאני
Aber hinsichtlich der Unreinheit nicht? Es wird doch gelehrt: Kammern, die auf profanem [Grund] gebaut und zum Heiligen hin geöffnet sind – die Kohanim gehen dort hinein und essen dort hochheilige Opfer, man schlachtet dort aber keine minderheiligen Opfer, und man ist [dort] wegen Unreinheit schuldig!
אבל לענין טומאה לא והתניא לשכות הבנויות לחול ופתוחות לקודש כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים וחייבין משום טומאה
Sagtest du nicht „man schlachtet nicht“? Lehre auch: „man ist nicht schuldig“.
לאו אמרת אין שוחטין תני נמי אין חייבין
Recht [verständlich ist], dass man nicht schlachtet: Wir brauchen [den Ort] gegenüber dem Eingang, und das ist nicht [gegeben]; aber dass man nicht schuldig ist – warum?
בשלמא אין שוחטין בעינא כנגד הפתח וליכא אלא אין חייבין אמאי
Und nach deiner Ansicht: „Man schlachtet nicht“ – befassen wir uns nicht [auch mit dem Fall], dass das Schlachten gegenüber dem Eingang ist? Denn wenn nicht, wozu wäre es nötig? Vielmehr: Obwohl er gegenüber dem Eingang schlachtet, lehrt er „man schlachtet nicht“, weil [der Ort] nicht geheiligt ist; [so] lehre auch „man ist nicht schuldig“.
וליטעמיך אין שוחטין מי לא עסקינן דאיכא שחיטה כנגד הפתח דאי ליכא למאי איצטריך אלא אף על גב דקא שחיט כנגד הפתח תני אין שוחטין משום דלא קדיש תני נמי אין חייבין
Und für das Essen brauchen wir nicht [den Ort] gegenüber dem Eingang? Es wird doch gelehrt: Rabbi Jose ben Rabbi Jehuda sagt: Zwei Pförtchen waren in der Kammer der Messer, acht [Ellen] hoch, um den Vorhof für das Essen hochheiliger Opfer und für das Schlachten minderheiliger Opfer tauglich zu machen! Rabina sagte: Streiche hieraus [das Wort] „Essen“.
ולאכילה לא בעינן כנגד הפתח והתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות גובהן שמונה כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים אמר רבינא סמי מכאן אכילה
Es steht doch geschrieben: „Kocht das Fleisch am Eingang des Zeltes der Begegnung, und dort sollt ihr es essen“ (Lev 8,31)! – Opfer für jene Stunde sind anders.
והכתיב (ויקרא ח, לא) בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו קדשי שעה שאני:
Raw Jizchak bar Awdimi sagte: Woher [wissen wir], dass das Blut mit Sonnenuntergang untauglich wird? Denn es heißt: „Am Tag, da er sein Schlachtopfer darbringt, soll es gegessen werden“ (Lev 7,16) – am Tag, da du schlachtest, bringst du dar; am Tag, da du nicht schlachtest, bringst du nicht dar.
אמר רב יצחק בר אבודימי מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר (ויקרא ז, טז) ביום הקריבו את זבחו יאכל ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב
Diesen braucht man doch
האי מיבעי ליה
Original: Zevachim 56a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.