Da ist doch der [Zweite] Zehnt, der ausgelöst wird, während das mit Zehntgeld Gekaufte nicht ausgelöst wird! Denn wir haben gelernt: Was mit Zehntgeld gekauft wurde und unrein geworden ist, soll ausgelöst werden; Rabbi Jehuda sagt: Es soll begraben werden. (Ist es unrein geworden – ja; ist es nicht unrein geworden – nein.)
והרי מעשר דהוא נפדה ואילו לקוח בכסף מעשר אינו נפדה דתנן הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה ר' יהודה אומר יקבר (נטמא אין לא נטמא לא)
Da ist doch das Pessachopfer, das kein Aufstützen, keine Trankopfer und kein Schwingen von Brust und Schenkel erfordert, während sein Überschuss Aufstützen, Trankopfer und Schwingen von Brust und Schenkel erfordert!
הרי פסח דהוא אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ואילו מותר דידיה טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק
Das Schuldopfer – woher wissen wir, dass es den Norden erfordert? Denn es steht geschrieben: „An der Stelle, wo man das Brandopfer schlachtet, soll man das Schuldopfer schlachten“ (Lev 7,2).
אשם מנלן דבעי צפון דכתיב (ויקרא ז, ב) במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם
Wir haben das Schlachten gefunden; die Aufnahme – woher wissen wir sie? „Und sein Blut soll er sprengen“ (Lev 7,2) – auch die Aufnahme seines Blutes im Norden.
אשכחן שחיטה קבלה מנא לן ואת דמו יזרוק קבול דמו נמי בצפון
Kommt denn dieser dazu? Den braucht man doch für das, was gelehrt wird: Eine Sache, die in einer allgemeinen Regel enthalten war und daraus hervorgetreten ist, um in einer neuen Sache behandelt zu werden, darfst du nicht in ihre allgemeine Regel zurückführen, bis die Schrift sie ausdrücklich in ihre Regel zurückführt.
והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש
Wie? „Und er schlachte das Lamm an der Stelle, wo man das Sündopfer und das Brandopfer schlachtet, an heiliger Stätte; denn wie das Sündopfer ist das Schuldopfer“ usw. (Lev 14,13). Die Schrift brauchte nicht zu sagen „wie das Sündopfer ist das Schuldopfer“; warum sagt die Schrift „wie das Sündopfer ist das Schuldopfer“?
כיצד (ויקרא יד, יג) ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא וגו' שאין ת"ל כחטאת האשם מה ת"ל כחטאת האשם
Weil das Schuldopfer des Aussätzigen hervorgetreten ist, um in einer neuen Sache behandelt zu werden – am Daumen der Hand, an der großen Zehe des Fußes und am rechten Ohr –, könnte man meinen, es erfordere kein Geben des Blutes und der Opferteile an den Altar;
לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבוהן יד ובוהן רגל ואזן ימנית יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח
darum heißt es: „wie das Sündopfer ist das Schuldopfer“: Wie das Sündopfer das Geben des Blutes und der Opferteile an den Altar erfordert, so erfordert auch das Schuldopfer des Aussätzigen das Geben des Blutes und der Opferteile an den Altar.
תלמוד לומר כחטאת האשם הוא מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח אף אשם מצורע טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח
Das ist gut, wenn wir meinen, dass bei [einer Sache, die] hervorgetreten ist, um in einer neuen Sache behandelt zu werden, nur sie selbst nicht von ihrer Regel lernt,
הניחא אי סבירא לן יצא לידון בדבר החדש איהו הוא דלא גמר מכללו
Original: Zevachim 49a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.