was legt er aus diesem „ihren Vater entweiht sie“ (Lev 21,9) aus?
האי (ויקרא כא, ט) את אביה היא מחללת מאי דריש ביה
Sanhedrin 52a סנהדרין
Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 5Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Er braucht es für das, was gelehrt wurde: Rabbi Meir pflegte zu sagen: Was lehrt die Schrift mit „ihren Vater entweiht sie“? Dass, wenn man ihn bisher wie einen Heiligen behandelt hat, man ihn [nun] wie einen Gewöhnlichen behandelt; [hat man ihm] Ehre [erwiesen], behandelt man ihn [nun] mit Verachtung; man sagt: Verflucht, der diese gezeugt hat; verflucht, der diese großgezogen hat; verflucht, aus dessen Lenden diese hervorgegangen ist!
מבעי ליה לכדתניא היה רבי מאיר אומר מה ת"ל את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרין ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שיצא זו מחלציו
Raw Aschi sagte: Nach wem nennen wir [jemanden] „Frevler, Sohn eines Frevlers“, und sogar einen Frevler, [der] Sohn eines Gerechten [ist]? Nach diesem Tanna.
אמר רב אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנא:
Dies ist die Vorschrift für die Gesteinigten: Was [veranlasste den] Tanna zu lehren: Dies ist die Vorschrift für die Gesteinigten?
זו מצות הנסקלין: מאי תנא דקתני זו מצות הנסקלין
Weil er gelehrt hat: Ist das Urteil abgeschlossen, führt man ihn hinaus, um ihn zu steinigen; die Steinigungsstätte war zwei Mannshöhen hoch; und da er [nun] die Vorschrift für die Verbrannten lehren will, lehrt er auch: Dies ist die Vorschrift für die Gesteinigten.
משום דתנא נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ואיידי דקא בעי למיתנא מצות הנשרפין תנא נמי זו מצות הנסקלין:
MISCHNA: Die Vorschrift für die zu Verbrennenden: Man versenkte ihn bis zu den Knien in Mist, legte ein hartes Tuch in ein weiches und wickelte es um seinen Hals; einer zieht zu sich hin, und einer zieht zu sich hin, bis er seinen Mund öffnet. Und man zündet den Docht an und wirft ihn in seinen Mund, und er fährt in sein Inneres hinab und versengt seine Eingeweide.
מתני׳ מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו
Rabbi Jehuda sagt: Auch dieser – wenn er unter ihren Händen stürbe, hätten sie an ihm das Gebot der Verbrennung nicht erfüllt; vielmehr öffnet man seinen Mund mit einer Zange gegen seinen Willen, zündet den Docht an und wirft ihn in seinen Mund, und er fährt in sein Inneres hinab und versengt seine Eingeweide.
ר' יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותח את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו
Rabbi Elasar (ben) Zadok sagte: Es geschah mit einer Kohentochter, die Unzucht getrieben hatte, da umgab man sie mit Bündeln von Rebzweigen und verbrannte sie. Man sagte zu ihm: Weil der Gerichtshof jener Zeit nicht kundig war.
אמר רבי אלעזר (בן) צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמר לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי:
GEMARA: Was ist der Docht? Raw Mattana sagte: Ein Docht aus Blei.
גמ׳ מאי פתילה אמר רב מתנה פתילה של אבר
Woher haben wir das? Man lernt „Verbrennung“ – „Verbrennung“ von der Gemeinde Korachs: So wie dort eine Verbrennung der Seele [gemeint ist], während der Körper erhalten bleibt, so auch hier eine Verbrennung der Seele, während der Körper erhalten bleibt.
מנא לן אתיא שריפה שריפה מעדת קרח מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים
Rabbi Elasar sagte: Man lernt „Verbrennung“ – „Verbrennung“ von den Söhnen Aarons: So wie dort eine Verbrennung der Seele [gemeint ist], während der Körper erhalten bleibt, so auch hier eine Verbrennung der Seele, während der Körper erhalten bleibt.
רבי אלעזר אמר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים
Der von der Gemeinde Korachs lernt – woher hat er es? Denn es steht geschrieben: „Und die Pfannen dieser Sünder gegen ihre Seelen“ (Num 17,3) – dass ihre Seele verbrannt wurde, während der Körper erhalten blieb.
מאן דיליף מעדת קרח מנא ליה דכתיב (במדבר יז, ג) ואת מחתות החטאים האלה בנפשותם שנשמתן נשרפת וגוף קיים
Und der andere? Jenes war eine wirkliche Verbrennung; und was [bedeutet] „gegen ihre Seelen“? Dass sie die Verbrennung wegen Angelegenheiten ihrer Seelen [ihrer Gelüste] verwirkt hatten,
ואידך ההיא שריפה ממש היא ומאי בנפשותם שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם
gemäß Resch Lakisch, denn Resch Lakisch sagte: Was bedeutet das, was geschrieben steht: „Mit heuchlerischen Spöttern um einen Kuchen knirschten sie gegen mich mit ihren Zähnen“ (Ps 35,16)? Wegen der Schmeichelei, mit der sie Korach um eines Bissens willen schmeichelten, knirschte der Fürst des Gehinnom gegen sie mit seinen Zähnen.
כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (תהלים לה, טז) בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שניו
Und der von den Söhnen Aarons lernt – woher hat er es? Denn es steht geschrieben: „Und sie starben vor dem Ewigen“ (Lev 10,2) – wie [bei einem gewöhnlichen] Tod.
ומאן דיליף מבני אהרן מנא ליה דכתי' (ויקרא י, ב) וימותו לפני ה' כעין מיתה
Und der andere? Jenes war eine wirkliche Verbrennung; und was [bedeutet] das, was geschrieben steht: „Und sie starben“? Dass es bei ihnen von innen begann, wie [bei einem gewöhnlichen] Tod. Denn es wurde gelehrt: Abba Jose ben Dostai sagt: Zwei Fäden aus Feuer gingen aus dem Allerheiligsten hervor und teilten sich in vier; zwei drangen in die Nase des einen und zwei in die Nase des anderen und verbrannten sie.
ואידך ההוא שריפה ממש הואי ומאי דכתיב וימותו דאתחיל בהו מגואי כעין מיתה דתניא אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבע ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום
Es steht doch geschrieben: „Und es verzehrte sie“ (Lev 10,2)! – Sie, aber nicht ihre Kleider.
והכתיב (ויקרא י, ב) ותאכל אותם אותם ולא בגדיהם
Und lernen wir doch von den Farren, die verbrannt werden: So wie dort eine wirkliche Verbrennung [gemeint ist], so auch hier eine wirkliche Verbrennung!
ונילף מפרים הנשרפים מה להלן שריפה ממש אף כאן שריפה ממש
Es ist einleuchtend, dass man es von Menschen hätte lernen sollen, denn [hier gilt beides]: Mensch, Sünder, Seele, Piggul.
מסתברא מאדם הוה ליה למילף שכן אדם חוטא נשמה פיגול
Im Gegenteil, man hätte es von den Farren, die verbrannt werden, lernen sollen, denn [sie gelten] als Vorschrift für [alle] Generationen!
אדרבה מפרים הנשרפים הוה ליה למילף שכן מכשיר לדורות
Jene [Gemeinsamkeiten] sind zahlreicher.
הנך נפישין
Der von der Gemeinde Korachs lernt – aus welchem Grund lernt er nicht von den Söhnen Aarons? Jenes war eine wirkliche Verbrennung. – Dann soll man doch davon lernen!
מאן דיליף מעדת קרח מאי טעמא לא יליף מבני אהרן ההוא שריפה ממש הואי ונילף מינה
Raw Nachman sagte im Namen von Rabba bar Abbuha: Der Vers sagt: „Und du sollst deinen Nächsten lieben wie dich selbst“ (Lev 19,18) – wähle für ihn einen schönen Tod.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה
Und da es [die Lehre] von Raw Nachman gibt, wozu brauche ich die Wortanalogie?
וכי מאחר דאיכא דרב נחמן גזרה שוה למה לי
Ohne die Wortanalogie würde ich sagen: Eine Verbrennung der Seele, während der Körper erhalten bleibt, ist überhaupt keine Verbrennung; und wegen „Und du sollst deinen Nächsten lieben wie dich selbst“ soll man ihm viele Bündel von Rebzweigen geben, damit er schnell verbrenne. Das lehrt er uns.
אי לאו גזרה שוה הוה אמינא שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא כלל ואי משום ואהבת לרעך כמוך לפיש ליה חבילי זמורות כי היכי דלישרוף לעגל קמ"ל:
Und einst gingen Mose und Aaron auf dem Weg, und Nadab und Abihu gingen hinter ihnen, und ganz Israel hinter ihnen. Da sagte Nadab zu Abihu: Wann werden diese beiden Alten sterben, und ich und du werden die Generation führen? Der Heilige, gelobt sei Er, sagte zu ihnen: Wir werden sehen, wer wen begräbt! Raw Papa sagte: Das ist es, was die Leute sagen: Viele alte Kamele tragen die Häute junger [Kamele].
וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן אמר לו נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור אמר להן הקב"ה הנראה מי קובר את מי אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני
Rabbi (Elieser) sagte:
אמר רבי (אליעזר)
Original: Sanhedrin 52a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.