die von der [fremden] Regierung Hingerichteten mit den vom Gerichtshof Hingerichteten? Die von der Regierung Hingerichteten haben, da sie ohne [rechtes] Urteil getötet werden, Sühne; die vom Gerichtshof Hingerichteten haben, da sie nach [rechtem] Urteil getötet werden, keine Sühne.
הרוגי מלכות להרוגי בית דין הרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה הרוגי בית דין כיון דבדין קא מיקטלי לא הוי להו כפרה
Wisse es, denn wir haben gelernt: Man begrub ihn nicht in den Gräbern seiner Väter. Wenn du aber meinst, da sie hingerichtet wurden, haben sie Sühne – so sollen sie [dort] begraben werden! – Wir verlangen [den] Tod und [das] Begräbnis.
תדע דתנן לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו ואי סלקא דעתך כיון דאיקטול הויא להו כפרה ליקברו מיתה וקבורה בעינן
Raw Adda bar Ahawa wandte ein: Sie hielten keine Trauer, wohl aber Aninut, denn die Aninut ist nur im Herzen. Wenn du aber meinst, da er begraben wurde, haben sie Sühne – so sollen sie Trauer halten!
מותיב רב אדא בר אהבה לא היו מתאבלין אלא אוננין שאין אנינות אלא בלב ואי סלקא דעתך כיון דאיקבור הויא להו כפרה ליאבלו
Wir verlangen auch das Verwesen des Fleisches. Das ist auch genau [aus der Mischna] zu entnehmen, denn sie lehrt: War das Fleisch verwest, sammelte man die Gebeine und begrub sie an ihrem Ort. Daraus ist es zu entnehmen.
בעינן נמי עיכול בשר דיקא נמי דקתני נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן שמע מינה
Raw Aschi sagte: Ab wann beginnt die Trauer? Vom Verschließen des Grabsteins [Golel] an. Ab wann tritt die Sühne ein? Sobald sie ein wenig das Leid des Grabes gesehen haben. Daher: Da sie verdrängt wurden, bleiben sie verdrängt.
Vom Grab Raws nahm man Erde gegen eintägiges Fieber. Man kam und sagte es Schmuel. Er sagte zu ihnen: Sie tun recht; es ist gewachsener Erdboden, und gewachsener Erdboden wird nicht verboten, denn es steht geschrieben: „Und er warf ihren Staub auf das Grab der Leute aus dem Volk“ (2 Kön 23,6). Er vergleicht das Grab der Leute aus dem Volk mit dem Götzendienst:
קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא אתו אמרו ליה לשמואל אמר להו יאות עבדין קרקע עולם הוא וקרקע עולם אינה נאסרת דכתיב (מלכים ב כג, ו) וישלך את עפרה על קבר בני העם מקיש קבר בני העם לעבודת כוכבים
So wie der Götzendienst, wenn er mit dem Boden verbunden ist, nicht verboten wird, denn es steht geschrieben: „[Die Völker,] die ihr beerben werdet, ihre Götter auf den hohen Bergen“ (Dtn 12,2) – ihre Götter [sind] auf den Bergen, aber nicht: Die Berge sind ihre Götter –, so wird auch hier das mit dem Boden Verbundene nicht verboten.
מה עבודת כוכבים במחובר לא מיתסרא דכתיב (דברים יב, ב) אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם על ההרים הרמים על ההרים אלהיהם ולא ההרים אלהיהם הכא נמי במחובר לא מיתסר
Man wandte ein: Wer für seinen Vater ein Grab aushaut und dann hingeht und ihn an einem anderen Ort begräbt, der soll selbst niemals darin begraben werden! – Womit befassen wir uns hier? Mit einem gemauerten Grab.
מיתיבי החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית הכא במאי עסקינן בקבר בנין
Komm und höre: Ein neues Grab ist zur Nutznießung erlaubt; legte man eine Fehlgeburt hinein, ist es zur Nutznießung verboten. – Auch hier: bei einem gemauerten Grab.
תא שמע קבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה הכא נמי בקבר בנין
Komm und höre: Demnach sagst du: Es gibt drei [Arten von] Gräbern: ein gefundenes Grab, ein bekanntes Grab und ein Grab, das der Öffentlichkeit schadet. Ein gefundenes Grab darf man räumen; hat man es geräumt, ist seine Stelle rein und zur Nutznießung erlaubt.
תא שמע נמצא אתה אומר שלש קברות הן קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק את הרבים קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה
Ein Grab, das der Öffentlichkeit schadet, darf man räumen; hat man es geräumt, ist seine Stelle rein, aber zur Nutznießung verboten. – Auch hier: bei einem gemauerten Grab.
קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה הכא נמי בקבר בנין
Und ein gefundenes Grab darf man räumen? Vielleicht ist es [das Grab] eines Met Mizwa, und ein Met Mizwa erwirbt seinen Ort! – Ein Met Mizwa ist anders, denn [sein Fall] macht Aufsehen.
וקבר הנמצא מותר לפנותו דילמא מת מצוה הוא ומת מצוה קנה מקומו שאני מת מצוה דקלא אית ליה
Was ist der Grund Abajes? Er lernt [durch Analogie] „dort“ (Num 20,1) von „dort“ (Dtn 21,4) beim Kalb, dem das Genick gebrochen wird: So wie das Kalb, dem das Genick gebrochen wird, durch die Bestimmung verboten wird, so wird auch dieses durch die Bestimmung verboten.
מאי טעמא דאביי גמר (במדבר כ, א) שם (דברים כא, ד) שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא האי נמי בהזמנה מיתסרא
Und Rawa lernt „dort“ (Dtn 12,2) von „dort“ vom Götzendienst: So wie der Götzendienst durch die Bestimmung nicht verboten wird, so wird auch hier [etwas] durch die Bestimmung nicht verboten.
ורבא גמר (דברים יב, ב) שם שם מעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים בהזמנה לא מיתסרא אף הכא נמי בהזמנה לא מיתסרא
Und Rawa – aus welchem Grund lernt er nicht vom Kalb, dem das Genick gebrochen wird? Er würde dir sagen:
ורבא מאי טעמא לא גמר מעגלה ערופה אמר לך
Original: Sanhedrin 47b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.